שחרורו של ראא'ד צלאח מהכלא: כיצד ישפיע על הציבור הערבי בישראל?
ד"ר מיכאל מילשטיין | 22 בדצמבר 2021
 |
| Photo: Oren Rozenfeld | CC BY-SA 3.0 |
שיח' ראא'ד צלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, מגלם את הקוטב הרדיקלי באסלאם הפוליטי במדינה בפרט ובמרחב הציבורי הערבי בה בכלל. עקרון היסוד שבו דבק צלאח הוא "החברה העצמונית" או "החברה מנגד" (אל-מג'תמע אל-עצאמי), כלומר עידוד הציבור הערבי לבדל עצמו מהממסד השלטוני ומהחברה היהודית ולהתנגד להשתלבות במישורי העשייה הרשמיים במדינה (למעט ברובד המוניציפלי), לצד כפירה בקיומה של ישראל, אך מבלי לפעול באופן אלים נגדה.
צלאח נמנה עם גרעין המייסדים של התנועה האסלאמית בישראל. לאחר סיום לימודיו במכללה האסלאמית בחברון (1980-1977), הוא השתלב בפעילות התנועה ושימש כעורך ביטאונה, אל-צראט. כוכבו הפוליטי החל לדרוך ב-1989, אז זכה בראשות עיריית אום אלפחם, תוך הבסת האשם מחאמיד, נציג חד"ש ששלטה ביישוב שנים רבות. צלאח שימש סגנו הבלתי מעורער של מייסד התנועה האסלאמית, שיח' עבדאללה נמר דרויש, אולם בה בעת גם אחז בעמדות מנוגדות לאלה של האחרון. כך, בעוד דרויש הטיף להשתלבות במוסדות המדינה ולקבלתה, צלאח כאמור הפגין כלפיה ניכור עמוק, והמתח בין השניים הגיע לשיא ב-1996, אז פרש צלאח מהתנועה בעקבות החלטת דרויש להקים את רע"מ ולהשתתף בבחירות לכנסת.
מאז הפיצול מתקיימים בישראל שני פלגים של התנועה האסלאמית: הדרומי (כלומר דרום "המשולש", ובמיוחד כפר קאסם, ערש הולדתה של התנועה) המשולב בממסד השלטוני, והצפוני (צפון "המשולש" ובמוקדו אום אל-פחם) בראשות צלאח המנוכר כלפי המדינה. במהלך השנים חל היפוך בעוצמת שני הפלגים: בעבר הצפוני היה בעל תמיכה ציבורית רבה יותר ודומיננטי מבחינה פוליטית, בעוד שבשנים האחרונות ניכר כי התמיכה בפלג הדרומי גוברת ונוכחותו במרחב הציבורי רחבה יותר.
היפוך המגמה נובע משלוש סיבות: הצלחת הפלג הדרומי לטעת אחיזה בכמה מגזרים ציבוריים רחבים, בעיקר בחברה הבדואית שהעניקה לרע"מ חצי מהקולות בבחירות האחרונות; הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק ב-2015, תוך השתת הגבלות רבות על פעילותו; וכן העובדה כי הפלג הדרומי מייצג כיום הלך רוח רחב בציבור הערבי, במיוחד בקרב בני הדור הצעיר, המגלם אכזבה מסיסמאות ומאידיאולוגיות העבר ושאיפה להתמקד בפתרון בעיות היום-יום האזרחיות, תוך העמקת ההשתלבות בממסד ובחברה בישראל.
צלאח שוחרר מכלאו בשבוע שעבר לאחר מאסר בן כשנה וחצי שאותו ריצה בעקבות דברי הסתה שנשא ב-2017 מייד לאחר הפיגוע שבוצע בהר הבית בידי שלושה מחבלים תושבי אום אל-פחם ובו נהרגו שני שוטרים ישראלים. המאסר הנוכחי היה הארוך ביותר מאלה שחווה צלאח ב-40 שנות פעילותו הפוליטית שבמהלכן הוא הועמד למשפט בגין התפרעויות ותקיפת שוטרים, מגע עם סוכן זר (בעיקר בעקבות הקשר בין הפלג הצפוני לחמאס), וכאמור הסתה חריפה, ובמוקדה דברי שבח למבצעי פיגועים נגד ישראל. צלאח גם גורש מבריטניה לפני כעשור על רקע האשמתו בדברי הטפה בעלי תוכן אנטישמי.
למרות שהוצא מחוץ לחוק ממשיך הפלג הצפוני לפעול תחת כסות ומסווה מסוגים שונים. במסגרת הזאת, מתפרסם מדי שבוע ביטאון של הפלג בשם "אלמדינה" (שראה אור באותו השם גם לפני 2015), פועל גוף של חכמי הלכה המזוהה עם הפלג, מקודמת פעילות חברתית ענפה (למשל פעילויות צדקה או מבצעים לשיפוץ בתי קברות מוסלמים ברחבי ישראל), מאורגנות פעילויות בהר הבית (בעיקר הסעות המוניות של מתפללים), ואף פועלת מפלגה פוליטית בשם "אל-ופא ואל-אצלאח" ("הנאמנות והרפורמה"; שם המתכתב עם השם שבו השתמשה החמאס בהתמודדותה בבחירות ברשות הפלסטינית - "השינוי והרפורמה"). הפלג גם זוכה לתמיכה מדינית וכלכלית מצד גורמים חיצוניים, ובראשם תורכיה, קטר והנהגת תנועת האחים המוסלמים.
צלאח חוזר למציאות סבוכה מזאת שבה פעל בקיץ 2020. ראשית, השלטון בישראל עוקב באופן קפדני יותר אחר הפלג הצפוני. זאת, בין היתר בעקבות מעורבות בכיריו בפעולות התססה והסתה במהלך אירועי מאי השנה. בהקשר הזה בלטו שיח' כמאל ח'טיב, סגנו הוותיק של צלאח שאף נעצר לזמן מה בעקבות פעילותו, ושיח' יוסף אלבאז, נציג הפלג בלוד אשר היה גם הוא מעורב בהסתת הציבור הערבי במהלך ההתפרעויות שהתרחשו בעיר לפני למעלה מחצי שנה.
שנית, צלאח ניצב בפני מהפכה פוליטית וציבורית המקודמת ע"י רע"מ בראשותו של ח"כ מנצור עבאס, אשר הוביל לראשונה בתולדות המדינה להשתלבות מפלגה ערבית בקואליציה שלטונית. על הרקע הזה מתפתח בחודשים האחרונים מתח כבד בין שני הפלגים המלווה בהתקפות חריפות של הפלג הצפוני נגד רע"מ תוך האשמתה בסטייה מעקרונות האסלאם. במסגרת הזאת נטען כי רע"מ הסכימה להשתלב בקואליציה שמקדמת "מאמץ להדרת רגלי המוסלמים בהר הבית" ושאחד מראשיה הוא להט"בי (טאבו מרכזי בשיח של שני פלגי התנועה האסלאמית), וכי המפלגה מפגינה גמישות בסוגיות הנוגדות את ההלכה האסלאמית ואת האינטרסים הלאומיים הפלסטינים כמו למשל חוק הקנאביס או התמיכה בתיקון חוק הגיוס (בעיקר היתר להעברת חיילים מצה"ל לפעילות במסגרת השב"ס).
נוכח המציאות המורכבת, סביר כי לפחות בטווח הנראה לעין צלאח ינקוט זהירות בסוגיות הקשורות להתמודדות עם ישראל, לרבות בנושא הר הבית, ויבכר למקד את מאמציו בזירה הפנימית, ובפרט בהגברת הביקורת על רע"מ. בראיונות הספורים שהספיק צלאח להעניק לכלי תקשורת ערביים מאז שחרורו ישנה עדות לאותה הגישה: זהירות בכל הנוגע ליחס כלפי השלטון, ומנגד לשון חריפה יותר נגד הניסוי הפוליטי והציבורי התקדימי שמובילה רע"מ,[1] ואשר לפחות לעת עתה זוכה לתמיכה רחבה בקרב הציבור הערבי בישראל (כפי שגולם למשל בסקר מטעם מכון קונרד אדנאואר שהתפרסם בשבוע שעבר וממנו עלה כי למעלה מ-80% מהערבים בישראל מצדדים במהלכיו של עבאס).[2]
שחרור צלאח צפוי אפוא לתרום להעמקת המתח הפוליטי הכבד ממילא בציבור הערבי בישראל ולחזק את האופוזיציה נגד רע"מ שמונהגת כרגע ע"י הרשימה המשותפת. ואולם, התחדדות המתח תמחיש במקביל בפני הציבור הערבי את ההבדל בין החלופות האסטרטגיות הניצבות בפניו: המשך דבקות בעקרונות פוליטיים ואידיאולוגיים נוקשים שלא הניבו עד היום הישגים משמעותיים לחברה הערבית, או שבירה של הטאבו הוותיק, תוך השתלבות במשחק הפוליטי ורכישת השפעה, תוך מתן קדימות לטיפול בבעיות אזרחיות על פני אלה הפוליטיות, לרבות אלה הקשורות למערכת הפלסטינית.
כאמור, לפחות לעת עתה, וכאשר ברקע ספקנות לא מבוטלת, נראה כי מרבית הציבור הערבי מצדד בגישת עבאס ומתקשה לראות באלה של צלאח או של הרשימה המשותפת מענה למצוקותיו, ובראשן הגאות בפשיעה ובאלימות. הצלחה או כישלון בניסוי האסטרטגי של רע"מ ישפיעו כמובן ישירות על אותה המשוואה כמו גם על עתיד היחסים בין יהודים לערבים במדינה.
[1] ראו למשל ראיונות שהעניק ליומון אל-קדס אל-ערבי, 16 דצמבר 2021; ולאתר צפא של החמאס, 21 דצמבר 2021.
[2] אריק רודניצקי, סקר מקיף על עמדות פוליטיות בציבור הערבי, תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף-פעולה יהודי-ערבי במרכז משה דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה, 14 דצמבר 2021.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
