היערכות העולם הערבי לקראת כהונת ביידן: בסימן חשש משינוי מדיניות שיקרין על היציבות האזורית
ד"ר מיכאל מילשטיין | 20 בדצמבר, 2020
 |
| Photos: Joe Biden - Gage Skidmore | CC BY SA 2.0 |
בעולם הערבי הסוני מתפתחת בשבועות האחרונים דאגה עמוקה בעקבות זכייתו של ג'ו ביידן במרוץ לנשיאות ארצות הברית. ברקע, ניצב הזיכרון הערבי הטראומתי מנשיאים אמריקאים דמוקרטיים קודמים, בפרט אלה הנתפסים כמי שמונעים מכוח להט אידיאולוגי, ובראשם ברק אובמה, אשר תקופת נשיאותו צרובה לשלילה בתודעת הממשלים הערבים.
החשש בעולם הערבי ממוקד בשלושה נושאים מרכזיים:
- האפשרות של חידוש הדיאלוג בין ארצות-הברית לאיראן בנושא הגרעין ולהקלת הסנקציות על טהראן, דבר שבעיני העולם הערבי עלול לחזק את ביטחונה העצמי של האחרונה ואת השפעתה האזורית, אשר גם כך גברה במהלך העשור האחרון.
- דאגה מפני קידום לחץ כבד על הממשלים הערביים בנושא זכויות האדם, באופן שיקרין לשלילה על דימויים ויצייר אותם כחלשים בעיני הקהלים מבית. בהקשר הזה זכור היטב בעולם הערבי נאום קהיר אשר נשא אובמה ב-2009, ובו הודגש הצורך בקידום רפורמות מקיפות במדינות ערב. הנאום מתואר ע"י רבים כראשיתו של האביב הערבי, היות ובעקבותיו החל להיסדק מחסום הפחד של הקהלים מפני שליטיהם.
- האפשרות שיקודם דיאלוג בין וושינגטון לגורמים האסלאמיים באזור, ובראשם תנועת האחים המוסלמים, הנתפסת בעיני רוב מדינות העולם הערבי הסוניות כיריב מר מבית (צעדים מוגבלים ברוח זו קודמו בשלהי תקופת אובמה).
החשש מפני הממשל האמריקאי הנכנס ניכר במיוחד בערב-הסעודית ובאיחוד האמירויות, המהוות גורמי הכוח המובילים בעולם הערבי כיום. טראמפ אומנם נתפס בעיני השתיים כהפכפך למדי - כפי שבא לידי ביטוי בולט בהחלטתו על הסגת הכוחות האמריקאים מצפון סוריה (אוקטובר 2019), שנטעה חוסר ביטחון בקרב מדינות ערב המקורבות לוושינגטון - אולם ברוב תקופת כהונתו הוא נקט מדיניות המוגדרת כחיובית על-ידי מדינות המפרץ. בהקשר הזה בלטו במיוחד חיסולו של קאסם סלימאני, וכן ההחלטה לעבור לסדר היום בהקשר של פרשת חאשוכג'י, תוך הבהרה פומבית כי האינטרסים הכלכליים האמריקאים קודמים לשיקולים של הגנה על זכויות אדם.
דאגה דומה ניכרת גם במצרים, בעלת הקשר האסטרטגי ההדוק לערב-הסעודית ולאיחוד האמירויות, אשר מוטרדת בעיקר מהאפשרות להגברת הלחץ עליה בנושא זכויות האדם. ביתר העולם הערבי, ובמיוחד בירדן, לבנון ומדינות צפון אפריקה, ניכר חשש מוגבל יותר מהממשל האמריקאי הנכנס, בין היתר נוכח התמקדותן בבעיות חריפות מבית (בפרט כלכלה וקורונה), ולאור העובדה כי אינן חוששות מהשלכות של דיאלוג אפשרי בין וושינגטון לטהראן כמו מדינות המפרץ.
מנגד, גורמים אחרים בעולם הערבי רואים בחיוב את זכיית ביידן. בהקשר הזה בולטת הרשות הפלסטינית שברכה בפומבי על המהפך השלטוני בוושינגטון, מיהרה לסיים את המשבר בן חצי השנה עם ישראל, ומביעה תקווה כי השבעת ביידן תבשר על קץ הנתק בין וושינגטון לראמאללה, על חידוש הסיוע הכלכלי האמריקאי הרחב לפלסטינים, וייתכן שגם על התנעה מחודשת של המו"מ המדיני. כל זאת, תוך תקווה של הפלסטינים כי האמריקאים ישובו לשמש מתווך הוגן בין הצדדים. לצד הפלסטינים, מפגינה גם קטר קורת רוח מזכיית ביידן. זאת הן בשל שמחתה לאיד נוכח החרדה שבה נתקפו יריבותיה בעולם הערבי (במיוחד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות), והן בשל התקווה שממשל ביידן ינקוט גישה מרוככת יותר כלפי גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים, לרבות הממשל בדוחה.
חילופי הממשל בוושינגטון מתרחשים בעת רגישה מאוד בעולם הערבי, על רקע חשש מפני גלים נוספים של האביב הערבי, כמו אלה שהתפרצו לפני שנה במוקדים שונים (במיוחד בלבנון ובעיראק). זאת על רקע ההשלכות הקשות והמתמשכות של משבר הקורונה, ומוקדי במקום ובראשן הדאגה מהידרדרות חריפה במציאות הכלכלית, לרבות במדינות המפיקות נפט (דו"חות שפורסמו באחרונה מטעם קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי חזו מגמה שכזאת במהלך 2021).
נוכח השינוי הצפוי בצמרת הממשל בוושינגטון נוקטות המדינות המובילות בעולם ערבי מדיניות המבוססת על ארבעה עקרונות:
- חילוץ הישגים: ניסיון לנצל את הזמן שנותר עד תום כהונת טראמפ על מנת לזכות בהישגים אסטרטגיים, אשר מדינות ערב אינן בטוחות האם הממשל הבא יסכים לקדם, ולקבעם כעובדות מוגמרות. בהקשר הזה בולטים מהלכים שלהם זיקה הדוקה לישראל, ובראשם אישור עסקת מכירת מטוסי הF35 לאיחוד האמירויות, וקידום ההסכם המדיני בין מרוקו לישראל, אשר לווה בהכרה אמריקאית בריבונותה של רבאט על סהרה המערבית.
- צמצום משברים: ערב כניסת ביידן לתפקידו ניכר ניסיון לפתור בעיות ותיקות המחלישות את העולם הערבי. בהקשר הזה יצוין המאמץ לפתרון המשבר הנמשך מאז קיץ 2017 בין העולם הערבי לקטר. הדבר נעשה בעידוד נמרץ של ממשל טראמפ אשר מעוניין לקצור הישג דיפלומטי נוסף לקראת סיום כהונתו, ובגישה חיובית (ולא שגרתית) מצד ריאד ואבו ט'בי, שעד כה גילו הסתייגות מיוזמות הפיוס. לצד זאת, מקודם מאמץ נוסף ביוזמת ערב-הסעודית לפתרון המשבר בתימן, עד כה ללא פריצת דרך משמעותית.
- גיבוש חזית אחידה: מאמץ המצוי בראשיתו ונובע ברובו מהחשש של גורמים רבים במרחב - לרבות ישראל - משינוי במדיניות האמריקאית כלפי איראן. בהקשר הזה מסתמנים מגעים קדחתניים בין ההנהגות במצרים, ערב-הסעודית ואיחוד האמירויות במטרה לגבש עמדה אחודה שתוצג בפני הממשל האמריקאי, ובתקווה שהדבר יאט או יפחית את המוטיבציה האפשרית לחידוש הדיאלוג עם איראן.
- שיפור תדמית: במאמר שחיברה החוקרת הסעודית נג'את אלסעיד ב-8 בנובמבר השנה באתר "אילאף", היא ציינה כי אחד הלקחים המרכזיים שעל מדינות המפרץ להפיק מזכייתו של ביידן היא הצורך להעמיק את השפעתן על כלל גורמי הממשל בוושינגטון, לגבש שדולות שיפעלו לטובתן, ולפעול לשיפור דימוין, במיוחד בעיני גורמי מפתח במחנה הדמוקרטי. ואכן, בשבועות האחרונים מקודם מאמץ סעודי לפתח ערוצי קשר עם גורמים פוליטיים וגופי יח"צ בוושינגטון שתכליתו לשפר את דימויה של ריאד, במיוחד בעיני המחנה הדמוקרטי.
ישראל אשר בעצמה מוטרדת נוכח התהייה מה תהיה מדיניות ממשל ביידן כלפי המזרח-התיכון ומה יהיו השלכותיה על ביטחונה הלאומי, נדרשת להקדיש תשומת לב לחרדות הגואות בעולם הערבי, בעיקר בקרב מי שמבססות בהדרגה את מעמדן כבעלות ברית אסטרטגיות שלה. בהקשר הזה מומלץ כי ישראל תתמקד בטווח הקרוב בשלושה מאמצים:
- קידום רחב ומהיר ככל שניתן של תהליך הנורמליזציה עם מדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי, מהלך שכפי הנראה לא יכלול את ערב-הסעודית, לפחות בטווח הנראה לעין.
- גיבוש חזית אחידה ורחבה עם העולם הסוני בנושא האיראני. זאת, תוך ניסיון להשפיע על תפיסתו האסטרטגית של הממשל האמריקאי הנכנס בנושא ולחדד בפניו את האילוצים, וכן הנזקים שעלולים להיגרם בעקבות שינוי מהיר וחד במדיניות כלפי טהראן.
- ניסיון לשכנע את מדינות המפרץ להעמיק את השפעתן ומעורבותן במערכת הפלסטינית, בפרט בהקשר של הענקת סיוע כלכלי. הדבר עשוי להמחיש את תפקידן החיובי כגורם מייצב בעיני הממשל החדש בוושינגטון, אשר יתחדד עוד יותר נוכח תרחישים כגון "היום שאחרי" אבו מאזן או חידוש המו"מ המדיני.
על ישראל ועל מדינות ערב הסוניות לפעול בשיתוף פעולה ומתוך הכרה כי ממשל ביידן אינו בהכרח איום מבחינתן. הוא אומנם צפוי להציב בפניהן אתגרים מורכבים, אולם פתוח להידברות וניתן להשפיע על תפיסת עולמו ועל ניסוח יעדיו האסטרטגיים, ומוטב שהמאמץ בנושא יקודם מהר ככל שניתן ובאופן מתואם.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
