המתיחות בעזה: חמאס בחתירה לשינוי כללי המשחק
ד"ר מיכאל מילשטיין | 14 בספטמבר, 2021
 |
| Photo: BackbiteMidnight | CC BY-SA 4.0 |
יחיא סנואר מתקרב בראייתו בהדרגה למימוש היעד שהציב לעצמו ערב מבצע "שומר החומות": שינוי כללי המשוואה מול ישראל. במסגרת הזאת הוא מצליח, עד כה, לממש מקסימום הישגים במינימום נזק: פתח באופן יזום במערכה צבאית שהסבה לחמאס פגיעה מדודה יחסית; קצר הישגים אסטרטגיים בדמות חיזוק מעמדה הציבורי של חמאס ודימויה כמנהיגה לאומית, תוך התססת החברה הערבית בישראל באופן חסר תקדים; הצליח להשיב את רוב הנכסים האזרחיים שהיו בידיו עד פרוץ המבצע ולבסס מחדש את "ההסדרה הישנה" שהוא עצמו הפר בבוטות; ממשיך בחיכוכים אלימים נגד ישראל שעלולים להעיד כי המערכה האחרונה לא יצרה בקרבו רתיעה עמוקה; וכל זאת מבלי שהוא נתבע לוויתורים משמעותיים, במיוחד בנושא השבויים והנעדרים.
במילים אחרות סנואר חותר להוכיח כי ביכולתו ליזום מהלך התקפי ולהגיב על התפתחויות באיו"ש ובירושלים - גם ללא עילה מוקדמת של חיכוך ברצועה - וזאת מבלי לספוג נזק אסטרטגי חמור. יתרה מזאת, מבצע "שומר החומות" והחיכוכים המתמשכים ברצועה מאז סיומו משקפים פער עמוק בין תפיסת ישראל הרואה בהסדרה מתכון לרגיעה ארוכת טווח ומעריכה כי ישנה בחמאס בשלות עמוקה לאמצה (הנחה שבלטה כבר בחיסולו של בהאא' אבו אלעטא, מראשי הג'האד האסלאמי ברצועה בנובמבר 2019, שהוצג כמכשול שהקשה על חמאס להתמסר לרעיון ההסדרה), לבין חמאס שרואה בכך רגיעה זמנית לצורך ביסוס שלטונה ובניין כוחה הצבאי, אולם לא מהלך מחייב באופן מוחלט, ובוודאי שלא תפנית בעימות המתמשך עם ישראל.
במילים אחרות המציאות המתמשכת מאז מאי השנה ועד עתה משקפת קריסה של דוקטרינת ההסדרה שביסודה ניצבת ההנחה ולפיה שיפור מתמשך במרקם החיים ברצועה יוצר בהכרח מחיר הפסד ומפחית את המוטיבציה של חמאס לנקוט צעדים אלימים. המחוות המקודמות כלפי הרצועה בשבועות האחרונים - למרות המשך האלימות שמקדמת חמאס ששיאה בהרג לוחם מג"ב בגבול ברצועה ושיגורי הרקטות לעבר ישראל - משקפות במידה רבה נכונות להמשיך ואף להעצים את המאמץ שהוכח ככישלון.
הפער הזה גם משקף קושי של ישראל לרדת לעומק ההיגיון והכוונות של חמאס, שהוכיחה כי היא נכונה לסכן את ההסדרה עבור קידום יעדיה האידיאולוגיים, ובראשם ההתנגדות המזוינת. בשבועות האחרונים התנועה מפגינה נכונות לנהל מאבק עיקש, גם אם בעוצמות משתנות - בעיקר טרור הבלונים, החיכוכים במרחב גדר הגבול ו"ההטרדות הליליות" הנתפסות בעיני חמאס כמעין מב"מ (מלחמה שבין המערכות) - שתכליתו השבת מלוא הנכסים האזרחיים שהיו בידיה עד מבצע "שומר החומות". בהקשר הזה בולט הסיוע הכספי הקטרי, שבפועל לא קיימת משמעות ממשית לזהות הגורם המעניק אותו ולמתווה החלוקה שלו. זאת ועוד, מציאות שכזאת תורמת לחיזוק מעמד ממשל חמאס, מותירה על כנה את השפעתה העמוקה של קטר ברצועה ואינה מעניקה לרשות דריסת רגל של ממש באזור.
חמאס כגורם שלטוני עומדת אפוא בפני עולם אילוצים מורכב יותר אולם אינה בהכרח "מתונה" או מרוסנת יותר, אלא גורם קיצוני החולש ממעמדו החדש על אמצעים רבים יותר המעניקים לה יכולת לקדם ביתר יעילות את יעדיה, (האידיאולוגיים אשר אותם היא מעולם לא זנחה.
אירועי השבוע האחרון מחזקים את הסבירות כי האפשרות להתפתחות הסלמה ברצועה גבוהה יותר מאשר זו של כינון הסדרה. ברקע לכך השילוב בין המתיחות הרבה שנוצרה בעקבות בריחת ששת האסירים הביטחוניים, מהלך שלווה בשיגורי רקטות מרצועת עזה ובמאמץ של חמאס ללבות את האווירה באיו"ש; לבין החלטת הרשות שלא לסייע להעברת משכורות פקידי חמאס (במימון קטרי), דבר שנתפס בעיני סנואר כרכיב האחרון שיאפשר לו לשוב למציאות שלפני מבצע "שומר החומות". במצב הזה סביר כי חמאס יאפשר חיכוכים מתמשכים עם ישראל על מנת להבטיח את העברת מלוא הסיוע הכספי הקטרי, לצד הבעת הזדהות עם האסירים הפלסטינים.
על ישראל להסיק שתי מסקנות מרכזיות מאירועי החודשים האחרונים. הראשונה - דימוי ההרתעה שלה נשחק בעיני סנואר, שסבור כי המיקוד במשבר הקורונה ובנושא האיראני לצד התסבוכת הפוליטית מבית מקשים על ישראל לפתח מערכה רבת עוצמה ברצועה, וכי ניתן לחלץ ממנה ויתורים. התנהלות סנואר מול ישראל מתנהלת במידה רבה לפי שיטה של "ניסוי וטעייה" ותוך קריאה מדויקת של ישראל, וזאת בניגוד לטיעון המועלה ולפיו הפך משיחי ובלתי רציונלי.
שנית, על ישראל להפנים כי מרחב התמרון שלה הצטמצם. עומדות בפניה כיום שתי חלופות בלבד. הראשונה - לאמץ במלואם את תנאי סנואר, קרי חזרה להסדרה הישנה וויתור על כל מה שהוגדר "קווים אדומים" (אין מחוות אזרחיות ללא התקדמות בנושא השבויים והנעדרים ו"דין בלון כדין רקטה"). במציאות הזאת סנואר צפוי אולי להסכים לרגיעה ממושכת יחסית, אך בה בעת לנסות כל העת ולבחון האם ביכולתו לממש את כללי המשחק החדשים, כלומר להגיב בכוח ובאופן יזום להתפתחויות באיו"ש, בירושלים או אף בחברה הערבית בישראל.
אם ישראל מעוניינת להימנע מהיקלעות לתרחיש הזה עליה לשקול חלופה שנייה - של ייזום מערכה רבת עוצמה דוגמת השלוש שניטשו בין השנים 2014-2008. אם המהלך הזה ילווה בפגיעה בגורמים מקרב הנהגת חמאס הוא עשוי לאפשר לישראל לעצב מציאות אסטרטגית נוחה יותר ב"יום שאחרי". ביטויה המעשיים עשויים להיות הפסקה מוחלטת של החיכוכים האלימים או ירידה דרמטית בהיקפם, בדיוק כמו המציאות ששררה ברצועה בשנים שלאחר מבצע "צוק איתן", ואולי אף התגמשות של חמאס בנושא השבויים והנעדרים שתתאפשר אם ישראל תפגין נוקשות ולא תקדם מהלכים אזרחיים משמעותיים כלפי הרצועה ללא פריצת דרך באותו נושא.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
