זהירות מחזרה ל"הסדרה הישנה" בעזה
ד"ר מיכאל מילשטיין | 14 ביולי, 2021
 |
כחודשיים לאחר מבצע "שומר החומות" - אשר רבים בישראל ייחלו כי יהווה אירוע מעצב במסגרת מערכת היחסים עם חמאס - ניכרת זחילה שקטה של שני הצדדים בחזרה למציאות שהתקיימה עד ה-10 במאי בשעה 1800 בערב, אז שיגרה התנועה מטח רקטות לעבר ירושלים ובכך פתחה במערכה צבאית שארכה כמעט שבועיים.
העמדות הנוקשות שהציבה ישראל עם תום המבצע בכל הנוגע לקידום מהלכים אזרחיים ברצועת עזה נשחקות בהתמדה. המגמה הזאת מגולמת בסדרה מתמשכת של הקלות אזרחיות: היתר לייצוא סחורות ותוצרת חקלאית מהרצועה (גם אם בהיקף מוגבל יחסית), הגדלת מרחב הדיג ל-9 מייל, הקלת התנועה מהאזור ואליו, וכן בחינת העברה של הסיוע הכספי הקטרי באמצעות מנגנון חדש אשר עליו לכאורה לא תהיה לחמאס השפעה (מדובר בכ-20 מיליון דולרים בחודש המיועדים לרכישת דלק לצורך הפעלת תחנת הכוח ברצועת עזה ותשלום משכורות לפקידי ממשל חמאס ועוד 10 מיליון המיועד לנזקקים).
משמעותם הכוללת של אותם המהלכים היא התבססות מחדש של ההסדרה ברצועה. מדובר כזכור באותה הדוקטרינה שקרסה כאשר חמאס פתחה באופן יזום במבצע "שומר החומות" - ללא כל מתיחות מוקדמת ברצועת עזה - ותוך המחשה שהתנועה תופסת את אותה הסדרה כמרחב גמיש שממנו היא יכולה לצאת ואליו היא יכולה לחזור בהתאם לשיקוליה. חשוב להדגיש כי בשום שלב של המבצע חמאס לא הציבה את הסוגיה האזרחית כמקור או יעד של העימות - בניגוד למבצע "צוק איתן" שבו הנושא האזרחי עמד במוקד - ולמעשה יזמה מערכה ממניעים אידיאולוגים מובהקים, בשעה שהמצב האזרחי ברצועת עזה דווקא היה מצוי במגמת שיפור בשנה שקדמה לעימות.
זאת ועוד, גם לאחר תום המבצע חמאס מקדמת נגד ישראל מעין מב"מ - "המערכה שבין המלחמות" - באמצעות שיגור בלוני תבערה לעבר מרחב עוטף עזה שגורר תקיפות של צה"ל. חמאס רואה בכך התגוששות שמאפשרת לה לקדם חיכוך עם ישראל מבלי להידרדר לעימות רחב. הדבר מציב סימן שאלה נוקב לגבי מידת הרתיעה של חמאס מישראל לאחר העימות האחרון שלכאורה היה אמור לדכא כל "יצר הרפתקני" של התנועה. גם אם היקף שיגור הבלונים פחת בשבועות האחרונים הוא עלול להתחדש בכל רגע, בין היתר כאמצעי של חמאס לאותת על חוסר שביעות רצונה מקצב התקדמות השיח בנושא ההסדרה או היקף המהלכים האזרחיים ברצועת עזה.
שיבה להסדרה המבוססת על פרשנות צרה של שימור רגיעה ביטחונית בתמורה למהלכים אזרחיים - גם אם היקפם מצומצם יותר מאשר לפני מבצע "שומר החומות" - תהווה משגה אסטרטגי מבחינת ישראל. המחוות האזרחיות שגולמו בהסדרה נתפסות כרכיב קיומי בעיני חמאס וביטולן היווה המחיר הכבד ביותר ששילמה התנועה בעקבות החלטתה ליזום עימות. החזרה להגיון ההסדרה בתנאים הנוכחיים פוגעת בכוח ההרתעה של ישראל כלפי חמאס, במיוחד אם זו לא תיתבע להתגמש בנושא השבויים והנעדרים שאותו הציגה ישראל כתנאי נוקשה, תוך הבהרת רצונה לכרוך מעתה והלאה את שני הנושאים שהדיון בהם פוצל בעבר.
בחינת אמצעים חדשים - "עקיפים" - לקידום מהלכים אזרחיים מול רצועת עזה, ובמיוחד הזרמת הסיוע הכספי הקטרי דרך גורמי או"ם או הרשות הפלסטינית, אפופה במידה רבה בהגזמה. מדובר במהלכים שאינם תורמים הלכה למעשה לחיזוק השפעתו של אבו מאזן ברצועה (לא ניכר כי הוא מעוניין כלל בקידום היעד הזה, כרגע לפחות); מאפשרים לקטר - על מאפייניה הבעייתיים - להמשיך ולשמש משפיע חיצוני מרכזי ברצועה; ובעיקר תורמים לייצוב ממשל חמאס ולשימור מעמדו כעובדה מוגמרת לאורך זמן.
על ישראל להמשיך ולדבוק בקו הנוקשה שעליו הכריזה מייד עם תום המבצע ולתבוע מיחיא סנואר התגמשות בנושא השבויים והנעדרים בתמורה לכל מהלך אזרחי משמעותי כלפי רצועת עזה, או במילים אחרות להיות השחקן שמכתיב את תנאי ההסדרה. כל זאת תוך הקפדה מצד אחד שלא תתפתח מצוקה הומניטרית ברצועה, וזאת באמצעות אספקת צרכי הקיום של הציבור העזתי, אך מהצד השני מבלי להמשיך לדבוק בתזה שקרסה ולפיה שיפור המציאות האזרחית באזור יוצר בתודעת חמאס מחיר הפסד כבד ומקטין את המוטיבציה שלה להתעמת עם ישראל.
יש לקחת בחשבון כי תגובת חמאס לעמדה ישראלית נחושה תהיה איומים חריפים - שאכן מושמעים בימים מהאחרונים - או הגברה הדרגתית של האלימות בגזרת הרצועה. הדבר מחייב את ישראל להיערך לקראת סבב הסלמה נוסף, ייתכן כבר בזמן הקרוב, כאשר הפעם עליה לשקול כיצד להיות הגורם היוזם בעימות. מערכה שכזאת צריכה להסב לחמאס מחיר הפסד כבד יותר מכפי שנגרם לו במבצע "שומר החומות", שבו הנהגתו וצמרת הפיקוד הבכירה שלו לא ספגה פגיעה משמעותית, והתנועה עצמה אומנם נפגעה במימד הצבאי אך קצרה הישגים אסטרטגיים בדמות חיזוק דימויה הציבורי במערכת הפלסטינית והצלחה להתסיס את הציבור הערבי בישראל.
באמצעות כך ישראל עשויה להמחיש לחמאס באופן עז יותר את הנזק המגולם באימוץ גישה מתריסה כפי שגולמה במבצע "שומר החומות", להעמיק את רתיעתה של התנועה מקידום של "הרפתקאות צבאיות" (הרתעה שהתקיימה בשנים שלאחר מבצע "צוק איתן"), וייתכן אף להגמיש את עמדותיה בנושא השבויים והנעדרים, אשר רבים מדי תופסים כ"קו אדום" נוקשה ולא כהחלטה אנושית שיכולה להשתנות בהתאם לאילוצים.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
