הפלסטינים בעקבות ניצחון ביידן: תקווה בטווח הקצר, פוטנציאל למפל ציפיות בטווח הארוך
ד"ר מיכאל מילשטיין | 13 בנובמבר 2020
 |
| Photos: kremlin.ru | Gage Skidmore - CC BY-SA 2.0 |
הבחירות לנשיאות ארה"ב נתפסו ע"י הפלסטינים כתקווה האחרונה שיכולה הייתה להושיע אותם משפל אסטרטגי שבו הם שרויים. ואכן, ערב הבחירות - ולמעשה גם עתה - מתמודדים הפלסטינים עם משבר רב-מימדי: המו"מ המדיני מצוי בקיפאון עמוק מזה מספר שנים; ניכרת התרחקות מתמדת מהאפשרות למימוש יעד המדינה; הפיצול הפנימי בין רצועת עזה לאיו"ש מעמיק; העניין והקשב של הזירות הערבית והבינלאומית כלפי הנושא הפלסטיני פוחת - בין אם מתוך ייאוש מאותו סכסוך מתמשך, ובין אם מתוך התמקדות בבעיות שנתפסות כחמורות יותר; והתערערו הנחות היסוד שעל בסיסן נשען העניין הפלסטיני משך שנים רבות, ובראשן התביעה כי הנורמליזציה בין העולם הערבי לישראל והשינוי במעמד ירושלים יתממשו רק לאחר פתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.
טראמפ נתפס בעיני הפלסטינים כמקור מרכזי לרוב המגמות השליליות שהם חווים בשנים האחרונות. לשיטת אבו מאזן, טראמפ צידד לחלוטין בישראל והפסיק למלא תפקיד של מתווך הוגן. נוסף לכך, הוא תואר כמי שקידם את האינטרסים הישראלים תוך רמיסת אלה של הפלסטינים, דבר שמצא ביטוי בולט בהעתקת השגרירות האמריקאית לירושלים (מאי 2018) ובדחיפה שהעניק טראמפ לנירמול היחסים בין איחוד האמירויות, בחריין וסודאן לבין ישראל. הזעם הפלסטיני הגובר כלפי וושינגטון הוביל לניתוק היחסים בין הצדדים, ולהפסקת הסיוע האמריקאי לרשות.
לא מפליא אפוא, כי כמעט כל התגובות במערכת הפלסטינית לזכיית ביידן במרוץ לנשיאות שיקפו שביעות רצון. השיח הפלסטיני לא משקף, עד כה לפחות, אופוריה, אך כן תקווה להיפוך במגמה השלילית שאפיינה בשנים האחרונות את הקשר עם ארה"ב. בהקשר הזה בולט בשיח התקשורתי והפוליטי הפלסטיני הדיון לגבי השינויים שעשויים לחול זמן קצר לאחר תחילת כהונתו של ביידן, ובראשם: חידוש רשמי של היחסים בין הצדדים, פתיחה מחודשת של הנציגות הפלסטינית בוושינגטון ושל הקונסוליה האמריקאית בירושלים, וכן חידוש הסיוע הכלכלי האמריקאי לפלסטינים, ובמיוחד לאונר"א המצויה בגרעון תקציבי עמוק. בטווח ארוך יותר, מעריכים הפלסטינים כי גם יקודם לחץ על ישראל בנושא הבנייה באיו"ש.
בטווח המיידי, נראה כי זכיית ביידן עשויה לתרום להרגעת המתחים במערכת הפלסטינית, שגברו בחודשים האחרונים על רקע השילוב בין הקורונה, על השלכותיה הכלכליות והחברתיות, הנתק המתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית (מאז מאי השנה), והזעם הפלסטיני בעקבות האצת תהליך הנורמליזציה. זכיית ביידן מפחיתה כנראה מהחשש הפלסטיני הבסיסי מפני קידום מהלכים חד-צדדים אשר ישנו את פני המציאות לרעת הפלסטינים. כבר עתה ניכר כי פחתו במידת מה ההכרזות הלוחמניות של בכירי הרשות בדבר נכונות לפנות לנתיבי קיצון, דוגמת מימוש מעשי של הפיוס עם חמאס, קידום התנגדות עממית נגד ישראל, או אף פירוק הממשל הפלסטיני.
זאת ועוד, זכיית ביידן מזמנת הזדמנות אסטרטגית בטווח הקצר עבור ישראל והפלסטינים. המהפך בוושינגטון עשוי לשמש "סולם נוח ומכובד" עבור אבו מאזן לירידה מ"עץ ניתוק היחסים עם ישראל", אשר משפיע מזה חצי שנה לשלילה על המציאות האזרחית והכלכלית הקשה ממילא באיו"ש. הזכייה עשויה לאפשר לפלסטינים לשוב ולקבל מישראל את כספי הסילוקין, אשר מהווים 64% מהתקציב הפלסטיני, וחיוניים לצורך תשלום משכורות עובדי המגזר הציבורי (שכרם של אלה קוצץ בחודשים האחרונים, דבר שיוצר התמרמרות גוברת בקרבם).
רבים בצמרת הפלסטינית רואים בשיבה לתאום אינטרס רב קיומי חשיבות. זאת נוכח חששם כי המשך המצב הנוכחי ישפיע לרעה על יציבות הממשל הפלסטיני, ועל זיקת התושבים אליו. אלה התרגלו בחודשים האחרונים לניהול קשר ישיר עם יחידת תאום פעולות הממשלה בשטחים שמעניקה במקרים רבים שירות אזרחי שניתן בעבר ע"י הרשות. חידוש הקשר הוא כמובן אינטרס רב חשיבות גם מבחינת ישראל, הרואה בשימור מרקם החיים האזרחי בגדה המערבית ובקיום התיאום הביטחוני אבני ראשה של היציבות האסטרטגית באזור הזה.
ואולם, בטווח ארוך יותר, עלול להתפתח מפל ציפיות בקרב הפלסטינים בעקבות עלייתו של הממשל החדש בארה"ב. מימוש הישגים מיידיים, ובעיקר חידוש היחסים ופתיחה מחודשת של הנציגויות, עלול לטעת בפלסטינים כמיהה להסגת שינויים דרמטיים אחרים שקודמו במהלך כהונת טראמפ, ובראשן העתקת השגרירות לירושלים והנורמליזציה. לפחות לעת עתה נראה כי לממשל האמריקאי אין כוונה לסגת בנושא השגרירות - כפי שהכריז ביידן עצמו ערב הבחירות - ומדינות ערב לא שוקלות לבטל את ההסכמים עם ישראל. גם הפלסטינים כך נראה, לא מעריכים כי מדובר ביעד בר מימוש בטווח הקרוב. ואולם, כאמור, לנוכח מימוש הישגים אחרים, עלולה להתפתח שאיפה פלסטינית לבטל גם את שני השינויים האסטרטגיים האחרים.
למפל הציפיות של הפלסטינים עלולה לתרום גם ההתפנות המאוחרת של ביידן לעניינם. זאת נוכח האפשרות הסבירה כי יתמקד בשלב הראשון של כהונתו בסוגיות הנתפסות בעיניים אמריקאיות כבעלות חשיבות רבה יותר, ובראשן משבר הקורונה, הכלכלה, המתחים החברתיים והפוליטיים הפנימיים בתוך ארה"ב, העיצוב המחודש של היחסים עם הכוחות הבינלאומיים, וכן הטיפול במוקדי מתיחות אחרים בעולם, דוגמת איראן, סוריה וצפון קוריאה.
מבחינת ישראל, מומלץ כאמור לנצל את הנסיבות שנוצרו על מנת להביא לחידוש הקשר עם הצד הפלסטיני כבר בטווח הזמן המיידי. נדרש לקדם את הדבר באמצעות שיח ישיר עם הצמרת הפלסטינים, או תוך הסתייעות בגורמים חיצוניים אשר ישכנעו את הפלסטינים לנקוט צעד כזה.
בשלב הבא מומלץ שישראל תבחן כיצד לנצל את הנסיבות החדשות על מנת להעמיק את השפעתן של מדינות ערביות מתונות על המערכת הפלסטינית, ובראשן ערב-הסעודית ואיחוד האמירויות. השתיים נתונות במתח בעקבות ניצחון ביידן, לאור חששן כי הוא עלול לחדש את השיח עם איראן ולקדם עליהן לחץ בנושאי הדמוקרטיה וחירויות הפרט. שכנוען להעמיק השפעתן הכלכלית והפוליטית על הרשות הפלסטינית עשוי להעצים את הנכסיות שלהן בעיני וושינגטון, וכן לתרום לצמצום ההשפעה של כוחות אחרים על המערכת הפלסטינית, ובראשם קטר ותורכיה.
מכל מקום, יש חשיבות עליונה כבר בשלב הזה לביצוע תיאום ציפיות למול הפלסטינים על מנת למנוע מפל ציפיות בעתיד. זאת, הן באמצעות שיח ישיר בין ישראל לצמרת הפלסטינית, והן באמצעות ניסיון להשפיע על תפיסתו של הממשל הבא בוושינגטון את הנושא הפלסטיני.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
