​עיראק: זירת התגוששות בין ארה"ב לאיראן בצל משבר הקורונה

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 20 במרץ, 2020

Photo: U.S. Department of State

מאז סיכול מפקד כוח קדס, סולימאני, בעיראק, לפני שלושה חודשים - מתחולל במדינה מאבק, שמאפיל אפילו על משבר הקורונה - המאבק בין איראן לארה"ב.

במסגרתו, עוברים על עיראק בשבועות האחרונים שורה של תהליכים והתפתחויות, שהשלכותיהם עשויות להתברר כאסטרטגיות:

א. גל התקפות נגד אינטרסים אמריקאים. מאז סיכול סלימאני ועמו האיש החזק במליציות השיעיות, אבו מהדי מהנדס, בוצעו מעל 15 התקפות, רובן באמצעות קטיושות, נגד בסיסים ויעדים אמריקאים במדינה. בתגובה על מותם של שני חיילים אמריקאים וחיילת בריטית באחת מהן, תקפה ארה"ב ב-12 במרץ חמישה יעדים של המליציות השיעיות, הנתמכות על ידי איראן, ברחבי המדינה. בתקיפה האמריקאית, נהרגו, בין היתר, פעילים בכוחות הביטחון של עיראק, מה שהביא לחידוש הקריאות להוצאות הכוחות האמריקאים מהמדינה.

ב. שינויי פריסה ומהלכי התגוננות אמריקאים. ארה"ב פינתה ארבעה בסיסים קטנים בצפון ובמערב עיראק ובאזור בגדאד, והעבירה את הכוחות לבסיסים גדולים יותר. במקביל, פרס הצבא האמריקאי, לראשונה, טילי פטריוט במדינה, בבסיס עין אלאסד (שספג את ירי הטק"ק האיראני בתגובה על סיכול סלימאני) ובחבל הכורדי. המהלך עשוי להעיד על חשש אמריקאי מתקיפת בסיסים באמצעות טילים קצרי טווח, שהעבירה איראן לעיראק. הנשיא טראמפ הזהיר בציוץ כי איראן ושלוחיה ישלמו "מחיר כבד" אם יתקפו אינטרסים אמריקאים.

ג. הסגת כוחות של חברות הקואליציה - דובר הקואליצה הבינ"ל בעיראק, הודיע כי חלק מחברותיה יפנו זמנית מאות חיילים מהמדינה, בשל התפשטות הקורונה והשהיית משימות אימון הכוחות העיראקיים בעקבותיה. זאת, בניגוד לארה"ב שלא הפחיתה את מספר חייליה, ונושאת בעיקר הנטל הצבאי בעיראק.

ד. חשש עמוק של המליציות ואיראן מתקיפה אמריקאית - המליציות השיעיות בעיראק מפרשות את שינויי ההיערכות של הכוחות האמריקאים, את פריסת טילי הפטריוט, ואת הפרסומים בארה"ב על ויכוח בשורות הממשל סביב עוצמת צעדי התגובה - כסימנים מעידים לקראת הנחתת מהלומה נגד המליציות. כמי שנכוו ברותחין, המליציות מעריכות כי ארה"ב לא תסתפק בתקיפת בסיסים ותשתיות אלה תבצע מהלכי סיכול ממוקדים נגד בכירים בשורותיהן.
על רקע זה, נרשמו בקרב המליצות צעדי כוננות וספיגה, בדמות פיזור וריקון מטות וירידת בכירים למחתרת. גם באיראן עצמה הודיעו משמרות המהפכה על העלאת הכוננות במערך ההגנה האווירית. במקביל המליציות מאיימות כי התקפה אמריקאית תיענה בתגובה צבאית חריפה ונרחבת; ומשמרות המהפכה הזהירו כי "הטעות הקטנה ביותר מצד השטן (ארה"ב) ואויביה ההרפתקנים של איראן תהיה טעותם האחרונה".

ה. פיצול בשורות המליציות ומאבקן נגד מינוי ראש ממשלה עוין לאיראן - חלק מהפלגים לא מקבלים את מנהיגותו של אבו פדכ אלמחמדאוי, שמונה במקום אלמהנדס. בנוסף, דווח כי פלגים שמזוהים עם האיאתולה סיסתאני, הסמכות השיעית הבכירה, ומסתייגים מהגמוניה איראנית במדינה, הסכימו להיטמע בתוך שורות הצבא באופן שיפריד אותם מהפלגים הפרו-איראנים.
בתוך כך, גורמי כוח במחנה השיעי פועלים לבלום הקמת ממשלה על ידי ראש הממשלה הממונה, עדנאן אלזרפי. אלזרפי נתפס עוין לאיראן ולמליציות השיעיות שאת כוחן הוא מבקש להגביל, והוא מצטייר כמתואם עם ארה"ב (בעל אזרחות אמריקאית). ביקורו הראשון של מפקד כוח קדס, קאאיני, בעיראק, באחרונה, נועד לצמצם את המתחים בשורות המליציות ולאחדן במאבק נגד הקמת ממשלת אלזרפי, אותה הן הגדירו "בגידה" ונשבעו לסכל, במשתמע גם בכוח.

הערכה

ההתפתחויות בעיראק הן המשך ישיר לסיכול סלימאני ואלמהנדס, בעקבותיו הכריזו איראן והמליציות כי הנקמה תהיה סילוקם של הכוחות האמריקאים מעיראק. מדובר ביעד מסורתי, שפעולת הסיכול האמריקאית רק האיצה את המאמצים והנחישות של איראן ושלוחיה להשיגו - מאמצים שלא נחלשו אפילו בצל מגיפת הקורונה.

ב"יום שאחרי" סיכול סלימאני היה נדמה כי המליציות השיעיות בעיראק הצליחו לגייס את דעת הקהל במדינה נגד המשך הנוכחות האמריקאית, באופן שהשתקף, בין היתר, בהחלטה הצהרתית של הפרלמנט העיראקי.

בשלושת החודשים שעברו מאז ההישג נבלם ונראה כי הוא נמצא במגמת שחיקה, על רקע: הפיצול בשורות המליציות השיעיות; הצורך של איראן להיאבק נגד מינויו של ראש ממשלה עוין; חוסר תמיכה של האיאתולה סיסתאני ביעד סילוק הכוחות האמריקאים; המשך התקיפות האמריקאית בעיראק בתגובה לאבידות; ותגבור הכוחות במדינה בטילי פטריוט, כנראה בהסכמת הממשלה בבגדאד.

ועדיין, נראה כי המאבק טרם הוכרע, ועלול להסתיים בהישג מהדהד לאיראן, אם שינויי ההיערכות והפריסה של ארה"ב בעיראק יובילו לנסיגה אמריקאית כוללת או חלקית מהמדינה. הנשיא טראמפ עלול להחליט על מהלך כזה, למשל, אחרי פגיעה קשה נוספת במליציות ועל רקע טענות לחלוקה לא שוויונית בנטל בין חברות הקואליציה. זאת, על רקע סלידתו ממעורבות ארה"ב ב"מלחמות הבלתי נגמרות" במזה"ת, שהיא אולי הקונצנזוס היחיד במערכת האמריקאית המפולגת, בוודאי בצל משבר הקורונה.

תרחיש כזה הוא בעייתי ביותר, כולל מבחינת האינטרסים של ישראל. החלטה על יציאה מעיראק, המהווה זירת ליבה במאבק בהתרחבות ההשפעה האיראנית, ייתפס כנסיגה אמריקאית נוספת מהמזה"ת כולו, תחת לחץ צבאי. זאת, תוך סדיקת האמון בארה"ב כמשענת אמינה באזור והעמקת הספקות באשר לנחישותה לבלום את איראן, כולל בתחום הגרעין.

אינטרסי ישראל ויעדיה ביחס לעיראק, קשורים ברמה כזו או אחרת להמשך הנוכחות האמריקאית בתחומה. אינטרסים אלו הם: צמצום השפעת איראן ושלוחיה במדינה; שימור עיראק כרכיב במחנה הערבי המתון, המצוי במגמת התקרבות לישראל; מניעת הצבת מערכות איראניות בעלות טווח פגיעה בישראל, בעיראק; צמצום חלקה של עיראק כתחנת מעבר במסדרון יבשתי ואווירי למשלוח אמל"ח מתקדם ומליציות לסוריה וללבנון; ושימור היתרון האיכותי מול עיראק, על רקע מכירת מערכות נשק מתקדמות, כולל אמריקאיות, למדינה, וסיכוני זליגה לגורמים המזוהים עם איראן.

הנקודה הרגישה הנוכחית במאבק האמריקאי נגד איראן בעיראק והאיומים על נוכחות וחופש הפעולה של ארה"ב במדינה, מחייבים את ישראל למדיניות זהירה ביותר. אסטרטגיה ישראלית רחבה צריכה להתבסס על תיאום הדוק עם הממשל האמריקאי, ולבחון כל פעולה במרחב העיראקי או הסמוך לו, בראי השפעתה הכוללת על היעד האמריקאי לצמצום האחיזה האיראנית בעיראק.

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל

מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>