ארה"ב וההסלמה בעזה: תמיכה איתנה; לא צ'ק פתוח

אל"מ (מיל') אודי אבנטל | 27 במאי 2021

​מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: The White House

ההסלמה בעזה זימנה את המבחן הראשון בזירה הפלסטינית לממשל ביידן. במהלך הלחימה הממשל, בהובלת הנשיא ובהשתתפות פעילה של בכירי הקבינט שלו - היועץ לביטחון לאומי, מזכירי המדינה וההגנה והשגרירה באו"ם - פעלו בזירה הדיפלומטית, הבינ"ל והאזורית (במיוחד מול מצרים), במטרה לקדם מהלכים שיובילו לדה-אסקלציה ולהפסקת אש.

בחינת התנהלות הממשל במשך אחד-עשר ימי מבצע "שומר החומות" מראה שככל שנקף הזמן הממשל עבר מתמיכה ברורה בישראל וממאמץ להבטיח עבורה חופש פעולה למימוש יעדיה הצבאיים, לגישה של יתר "איזון" במסרים ועד לדרישה חד משמעית לעצור את הלחימה ולהגיע להפסקת אש.

סבלנות אמריקאית פוחתת

בימיו הראשונים של מבצע "שומר החומות", בתדרוכים לתקשורת ובפרסום עיקרי שיחות ביידן-נתניהו ובכירי הממשל עם מקביליהם בישראל, הממשל הדגיש בעיקר את זכותה של ישראל להגן על עצמה וגינה את ירי הרקטות של חמאס וארגוני הטרור האחרים בעזה.

במקביל, ארה"ב מנעה מספר פעמים לאורך העימות, הצהרות של מועצת הביטחון והצעת החלטה צרפתית, שקראו להפסקת אש מיידית. הממשל הבהיר כי מהלכיו מאחורי הקלעים להשבת הרגיעה יעילים יותר מהצהרות באו"מ.

עם זאת, מהיום השישי ללחימה הסתמן שינוי בקו האמריקאי. בשיחת ביידן-נתניהו ב-15 במאי הנשיא הביע דאגה מהאלימות בערים המעורבות בישראל, מההסלמה בגדה המערבית וביחס לביטחונם של עיתונאים (בעקבות תקיפת ישראל את בניין התקשורת הזרה בעזה). יומיים לאחר מכן, לצד תמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה, ביידן דן עם ראש הממשלה ב"התקדמות המערכה הישראלית נגד חמאס" והביע לראשונה "תמיכה בהפסקת אש". יומיים נוספים לאחר מכן בפרסום עיקרי השיחה בין שני המנהיגים אין אזכור לתמיכה בזכות ההגנה העצמית של ישראל; היא מתמקדת בהתקדמות ישראל בפגיעה ביכולות ארגוני הטרור והנשיא מביע צפייה ל"דה-אסקלציה" מיידית בדרך להפסקת אש.

בתוך כך, ב-16 במאי, השגרירה האמריקאית באו"ם, לינדה תומאס-גרינפילד, נשאה נאום מפורט בו בולט קו מאוזן בין הצד הישראלי לפלסטיני. השגרירה לא מזכירה את זכות ההגנה העצמית של ישראל; מדגישה את מספרם הגבוה של ההרוגים כתוצאה מירי הרקטות והתקיפות האוויריות; קוראת לצדדים להבטיח הגנה על אזרחים ולשמור על החוק ההומניטארי הבינ"ל; לא מגדירה את חמאס והארגונים בעזה כארגוני טרור; וקוראת לכל הצדדים בתוך ישראל להימנע מהסתה, התקפות אלימות, פעולות טרור, פינויים, כולל במזרח ירושלים, הריסות בתים ובנייה בהתנחלויות ממזרח לקוי 67'.

מה עומד מאחורי מגמת השינוי בקו האמריקאי?

שלושה גורמים מרכזיים הנחו והשפיעו על מדיניות ביידן סביב ההסלמה בעזה. האחד הוא התמיכה בישראל, המחויבות לביטחונה והצורך האסטרטגי כי תצא מהעימות כשידה על העליונה מול גורמי הטרור והציר הרדיקלי במזה"ת. השני קשור להיבטי עלות תועלת של המשך הלחימה בעזה על רקע העלייה בפגיעה באזרחים בלתי מעורבים ופוטנציאל התרחבות המשבר לזירות נוספות, ולהישאבות של ארה"ב לאזור, בניגוד לסדר העדיפויות האסטרטגי שלה. השלישי, הוא הלחץ שהופעל על ביידן משורות המפלגה הדמוקרטית ובקונגרס.

שני הגורמים האחרונים הם שהביאו למגמת השינוי במדיניות הממשל.

הלחימה בעזה - ככל שהתקדמה הלחימה ניכר כי הממשל אינו מבין מהי האסטרטגיה של ישראל ואילו יעדים היא מבקשת להשיג. דווח כי בממשל הלכה והתגבשה ההבנה כי ההישגים הצבאיים של צה"ל מוצו, וכי ביידן הבהיר לנתניהו כי המשך העימות עלול להוביל להסתבכות. זו הייתה גם הערכת המטות המשולבים בפנטגון, כשראש המטות, הגנרל מילי, מזהיר בפומבי כי ככל שהלחימה נגררת הפוטנציאל לערעור היציבות באזור עולה.

המפלגה הדמוקרטית - סירובו של ביידן לקרא באופן מיידי להפסקת אש הציב אותו בעימות עם האגף הפרוגרסיבי במפלגה. בעיצומה של הלחימה רוב של 29 מקרב 50 הסנאטורים הדמוקרטים בסנאט פרסמו הצהרה שקראה להפסקת אש, בניגוד לעמדת ישראל. תוך כדי המערכה הציגו מנהיגי האגף השמאלי במפלגה החלטה שנועדה לאסור על עסקה לאספקת חימושים מדויקים לישראל (בהיקף של 735 מליון דולר), וחזרו על קריאות להתנות את הסיוע הביטחוני לישראל בהפסקת אש מיידית.

גם אם את ההתקפות הבוטות נגד ישראל מובילים חברי ה"יחידה" (SQUAD) הקולניים, המאשימים אותה בפשעי מלחמה ובאפרטהייד, סקרים מראים כי הקו הביקורתי נגד ישראל בשורות המפלגה ובוחריה רחב יותר. במהלך הלחימה רוב הנבחרים הדמוקרטים בקונגרס נמנעו מתגובה פומבית על האירועים או שהביעו עמדה מאוזנת ביחס לעימות. הלך רוח זה השפיע אפילו על תומכיה המובהקים ביותר של ישראל בהנהגת המפלגה, דוגמת הסנאטורים בוב מננדז וצ'אק שומר. הראשון, לצד תמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה, הביע דאגה עמוקה מפגיעה באזרחים ומתקיפת בניין התקשורת בעזה, והשני נמנע כליל מהבעת תמיכה בישראל במהלך המבצע.

ראשי המפלגה הדמוקרטית, דוגמת מנהיג הרוב בבית הנבחרים, סטנלי הוייר, נחלצו להגנת ישראל וטענו כי חברי המפלגה ה"קיצוניים", מקדמים מדיניות המשרתת את ארגוני הטרור ופוגעים ביחסי ארה"ב עם בת בריתה, ישראל. גם הצהרת הנשיא ביידן על קווי המדיניות של ארה"ב עם כניסת הפסקת האש לתוקף, מתכתבת באופן ברור עם הביקורת בשורות המפלגה. הנשיא הבהיר, ביו היתר, כי אין שינוי במחויבות ארה"ב לביטחון ישראל (ובסיוע הביטחוני האמריקאי), וכי במסגרת פתרון שתי המדינות על האזור להכיר בזכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית ועצמאית.

מבט קדימה ומשמעויות לישראל

המערכה בעזה המחישה את הצורך העמוק של ישראל בגיבוי אמריקאי ובתיאום מרבי עם הממשל מול כלל האתגרים האסטרטגיים הניצבים לפתחה. העימות חסר התוחלת עם ביידן סביב החזרה להסכם הגרעין עם איראן, ששב ונחשף במהלך ביקור מזכיר המדינה בארץ בתום הלחימה, עלול להעיב על מכלול יחסי המדינות ולפגוע ביכולת לקבל מארה"ב את הסיוע, הגיבוי והערבויות הנדרשים במגוון זירות.

המלחמה בעזה הכריחה את ממשל ביידן להשקיע תשומות משמעותיות בזירה הפלסטינית, בזמן שניכר כי הוא מבקש דווקא לצמצם את עיסוקו בסוגיה. זאת, לאור חוסר התוחלת שהוא מזהה בסיכויים להתניע מחדש תהליך מדיני, וחשוב מכך כחלק ממדיניות החותרת לצמצם את מעורבותו במזה"ת כדי לפנות לאסיה, להתמודדות, ההיסטורית בראייתו, עם האתגר שמציבה סין.

סביר כי האירועים יובילו, אפוא, להגברת המעורבות האמריקאית בזירה הפלסטינית, ולו במטרה לוודא כי נשמרים האיזון הביטחוני והיציבות באזור, וכי האירועים אינם יוצאים משליטה ומסיטים את ארה"ב מסדר העדיפויות האסטרטגי שלה.

נראה כי התפקיד שמילאה מצרים - אותו הגדיר הממשל "קריטי" - יחזק את תפיסת ביידן לפיה מדיניות ריאליסטית, שאינה מציבה את סוגיית הדמוקרטיה וזכויות האדם מעל הכל, היא הדרך הנכונה להתנהל מול בנות בריתה של ארה"ב במזה"ת.

למצרים צפוי תפקיד משמעותי ביעדים המיידיים שממשל ביידן כבר מציב בזירה הפלסטינית: קידום חבילה בינ"ל לשיקום עזה בתיאום עם הרשות הפלסטינית ולא חמאס, ובאופן שלא יאפשר לארגון לנצל את הסיוע לשיקום יכולותיו הצבאיות; מחויבות מחודשת לביטחון ולכלכלה של הפלסטינים בגדה המערבית ולחיזוק אבו מאזן והרשות (תוך חידוש הקשר עמה באמצעות הקונסוליה במזרח ירושלים).

האירועים בעזה הבליטו באופן ברור את המגמה המדאיגה בכל הקשור לדימויה ולמעמדה של ישראל בארה"ב. ישראל הפכה לסוגיית החוץ העיקרית המפצלת את המפלגה הדמוקרטית ולמחלוקת מרכזית בין שני המחנות בפוליטיקה האמריקאית. זאת, באופן הפוגע משמעותית במעמדה כקונצנזוס א-פוליטי חוצה מפלגות - אחד מנכסיה המסורתיים המרכזיים בארה"ב.

במסגרת זאת, ניכר כי תפיסות הקשורות לאי צדק גזעי שהולכות וקונות אחיזה בויכוח הפנימי בין ימין לשמאל בארה"ב, "מולבשות" על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, באופן המציב את ישראל בצד הנתון ליתר ביקורת. למרות שלישראל יש "ספסל עמוק" של תמיכה במפלגה הדמוקרטית, הוא מובל על ידי דור ההנהגה הוותיק, בעוד הדור הצעיר בשורות המפלגה קורא תיגר על התמיכה המסורתית בישראל. מגמות אלה, הן אתגר אסטרטגי מחריף אליו ישראל חייבת להידרש.

לבסוף, ההסלמה בעזה המחישה כי לתוחלת המהלכים הצבאיים של ישראל וליכולתה להביא במסגרתם הישגים, כמו גם למידת שליטתה באירועים - יש חלק משמעותי בשעון העצר האמריקאי והזמן שהממשל מוכן לספק לישראל למיצוי יעדיה הצבאיים והמדיניים.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל

מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>