הצרות של ארדואן: "מתקפת הקסם" מדשדשת
אל"מ (מיל') אודי אבנטל | 26 באפריל 2021
מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
| Photo: Gerd Altmann from Pixabay |
בחודשים האחרונים הולך ומתברר כי "מתקפת החיוכים" של הנשיא ארדואן שנועדה להפחית חיכוכים ומתחים מול המערב ומדינות האזור, אינה משיגה את יעדיה, וכי הוא ממשיך לשלם את מחיריה של מדיניות החוץ האגרסיבית והקולנית שהוביל בשנתיים האחרונות. מגמה זאת הומחשה בימים האחרונים, באופן מובהק, בהכרתו הדרמטית של הנשיא ביידן ברצח העם הארמני.
מאיגרא רמא...
מדיניותו האסרטיבית של ארדואן השתקפה, בין היתר, בהתערבות תורכית צבאית בסוריה, בלוב ובדרום הקווקז; בהקרנת כוח באגן המזרחי של הים התיכון; באיומים על האיחוד האירופי בסוגיית הפליטים; בהתרסה מול ארה"ב סביב רכש מערכות הגנה אווירית מסוג S400 מרוסיה; בהצהרות על הצורך של תורכיה ביכולת גרעין צבאית ועוד.
מדיניותו הכוחנית של ארדואן אמנם גרפה מספר הישגים - בעיקר בלוב ובנגורנו קראברך - אולם קלעה את תורכיה למתיחות במספר חזיתות במקביל, הן בזירה האזורית והן מול הקהילה הבינ"ל. כתוצאה מכך, נבלם המומנטום התורכי - במיוחד בלוב על רקע איום מצרים להתערב צבאית, יריביה של תורכיה "צופפו שורות" ובוושינגטון התהפכו היוצרות מבחינת ארדואן עם בחירת ביידן לנשיא.
במקביל החמיר מצבו של ארדואן גם מבית. משבר הקורונה נמצא בשיא עם כ-50,000 מקרי הדבקה ביום, הכלכלה מידרדרת במהירות והפופולאריות של ארדואן ומפלגתו נמצאות בשפל.
על רקע זה, תוך העדפת שיקולים פוליטיים על פני טובת הכלכלה, פיטר ארדואן את נגיד הבנק המרכזי לאחר ארבעה חודשים בלבד בתפקיד, בשל החלטתו להעלות את הריבית במדינה (ל-19%) בניסיון לבלום את האינפלציה. הפיטורים הובילו לחידוש צניחת ערך הלירה התורכית. בתוך כך, הגיע החוב החיצוני קצר הטווח של תורכיה ל-140 מיליארד דולר, כחמישית מהתמ"ג; ורזרבות המט"ח הצטמקו לכ-11 מיליארד דולר לעומת 30.7 מיליארד לפני כשנה.
מצב הכלכלה מקרין על מצבו הפוליטי של ארדואן. בסקרים שנערכו באחרונה, התמיכה במפלגתו, ה- AKP, ירדה מתחת ל-30%, בעוד שותפתה לקואליציה מפלגת התנועה הלאומית (MHP) רושמת 6% בלבד. במקביל, עשרות אדמירלים בדימוס קראו תגר על ארדואן בשל עמדתו נגד אמנת מונטרה (1936) המסדירה את חופש השייט במצרי הבוספורוס והדרדנלים. האדמירלים, שחלקם נעצר, טענו כי האמנה היא נדבך חשוב בביטחונה הלאומי ויציבותה של תורכיה, ונגעו בעצב חשוף כשמחו נגד מגמות האסלמיזציה בצבא התורכי, תוך הבעת תמיכה בעקרון החילוניות מבית מדרשו של אתא תורכ.
"מתקפת החיוכים" ותוצאותיה
תחת לחץ, החליט ארדואן לשנות כיוון וממדיניות חוץ תוקפנית עבר ל"מתקפת חיוכים" בכלל החזיתות. השינוי המובהק משתקף בשורת הצהרות של ארדואן עצמו ומפי שר החוץ צ'אוושורלו ושר ההגנה אקאר, על רצונה של תורכיה לפתוח דף חדש ביחסים עם אירופה, מצרים, ישראל ומדינות המפרץ; בהשקת יוזמות לרפורמות בתחום זכויות האדם והחוקה; באיתותים דיפלומטיים בדמות מינוי שגרירים ונכונות מוצהרת לפתור סוגיות מחלוקת עמוקות; במחוות של רצון טוב (הצעת סיוע למצרים סביב החסימה בתעלת סואץ, קריאה לחות'ים לחדול מההתקפות נגד סעודיה) ובכניסה למגעים, לעיתים מואצים, לקידום נורמליזציה. מהלכים אלה מלווים במתקפה תקשורתית הכוללת דיווחים, לא תמיד מהימנים, על התקדמות ביחסי החוץ של תורכיה עם הצדדים השונים.
להלן המהלכים המרכזיים שמוביל ארדואן בתחום החוץ בחזיתות השונות, ותוצאותיהם.
מצרים - עומדת במוקד המאמץ התורכי. אנקרה מבקשת להשיג פריצת דרך ביחסים ולחדש את הקשרים הדיפלומטיים, שנקטעו ב-2013 בעקבות התנגדות תורכיה להדחת הנשיא מורסי. אנקרה יזמה מגעים עם קהיר, בערוצים מודיעיניים, ביטחוניים ודיפלומטיים, המתמקדים בנושאי המחלוקת הרגישים ביותר בין המדינות: תמיכת תורכיה באחים המוסלמים (אח"ס), זכויות על משאבי אנרגיה בים התיכון ולוב.
מהסיקור התקשורתי של המגעים עולה כי אנקרה הסכימה וכבר פועלת להצר את צעדיהם של גורמי אח"ס הפועלים מתחומה נגד משטרו של אלסיסי; מנהלת מו"מ על דרישות מצרים כי תסיג את כוחותיה ושכירי החרב שלה בלוב; ומצהירה כי היא נכונה לדון עם קהיר על הסכם ימי במזרח הים התיכון.
לפי שעה, נראה כי טרם הושגה פריצת דרך במגעים על רקע חוסר שביעות רצון של קהיר מקצב ורמת ההיענות של תורכיה לדרישותיה.
מדינות המפרץ - בניגוד למגעים עם מצרים, קריאותיה של תורכיה לשיפור היחסים עם סעודיה והאמירויות ונכונותה לדון בבעיה המרכזית בין הצדדים - תמיכתה באח"ס - נתקלו ב"כתף קרה". סעודיה - שעמדה בפני מתקפת מצח של ארדואן סביב פרשת חשוקג'י ומוטרדת מנוכחות צבאית תורכית בגבולותיה (קטר, סומליה) - ממשיכה לחסום יבוא מתורכיה, סוגרת בתי ספר תורכיים בשטחה וקיימה באחרונה תרגיל צבאי משותף עם יוון, בהשתתפות מטוסי F-15 סעודיים, בים התיכון. מצד שני יוון סיפקה לסעודיה סוללת 'פטריוט' להתמודדות מול התקפות החות'ים מתימן.
סעודיה ואיחוד האמירויות, שחתמה עם יוון על הסכם שותפות אסטרטגית בנובמבר 2020, קיימו באחרונה מפגש פסגה, בדרג שרי חוץ, עם יריבותיה של תורכיה: יוון, קפריסין, מצרים וצרפת.
מדינות המערב - לא השתכנעו מקריאותיו של ארדואן לחמם את היחסים, מהיוזמות שהשיק בתחום זכויות האדם, משיגור שגריר חדש לוושינגטון וממינוי השגריר הבא לפריז (שלמד עם הנשיא מקרון בבית הספר לאדמיניסטרציה בפריז).
ביקור שר החוץ היווני באנקרה הסתיים בפיצוץ כשהוא מאשים את מארחיו בהפרת הריבונות של יוון ומאיים נגדה בסנקציות אירופיות. העימות בין יוון לתורכיה מקרין לשלילה על יחסי אנקרה עם האיחוד האירופי. היחסים בין הצדדים ספגו מהלומה על רקע התקרית הדיפלומטית במהלך ביקורם של נשיא מועצת אירופה וראשת הנציבות האירופית באנקרה, וחידוש המתיחות באחרונה בין תורכיה לצרפת.
בינתיים, גם הנשיא ביידן אינו ממהר לחמם את היחסים על רקע שורת מחלוקות עם תורכיה. להיפך. ביידן המתין שלושה חודשים, בהם שוחח עם עשרות מנהיגים בעולם, לפני שטילפן לארדואן. בשיחה הנחית ביידן מהלומה כשעדכן את עמיתו התורכי על כוונתו להכיר ברצח העם הארמני.
ישראל - מינוי שגריר תורכי (שטרם שוגר) לתל אביב לאחר שהקודם עזב במאי 2018, וגישושים תורכיים להסדרה עם ישראל בתחום האנרגיה בים התיכון ולשיתוף פעולה בין המדינות בתחום שינוע הגז -לא זכו להיענות מצדה של ירושלים. ישראל חתמה עם יוון על עסקת ענק בתחום הרכש הבטיחוני, ושר החוץ אשכנזי הצהיר במפגש מרובע עם מקביליו מיוון, קפריסין והאמירויות, על ציר אסטרטגי מהמפרץ לים התיכון.
מסקנות ומשמעויות לישראל
לקראת כניסתו לבית הלבן של הנשיא ביידן, המפגין קו ביקורתי כלפי תורכיה בשורת נושאים, נחלץ ארדואן לרכך את מדיניותו האגרסיבית. נראה כי ארדואן נמצא בין הפטיש מחוץ לסדן מבית. מצד אחד הוא נקלע לבידוד בזירה הבינ"ל והאזורית ומצד שני חושש כי ויתורים משמעותיים בסוגיות חוץ ייתפסו כנסיגה מהקו האסלאמי וכחולשה, בעיקר בעיני שותפתו לקואליציה, מפלגת MHP הלאומנית והאנטי מערבית.
במתח בין שני קטבים אלו ארדואן נוקט מהלכים שמקזזים מיעילות הגישה הפרגמטית שהוא מבקש להציג ונתפס כמי שמשדר "מסרים כפולים". כך, במקביל ליוזמותו בתחום זכויות האדם והחוקה, ארדואן פועל לסגור את מפלגת האופוזיציה הכורדית (HDP) ופרש מאמנת איסטנבול להגנה על נשים (בצל ביקורת כי היא מנוגדת לערכי המשפחה). בסוגיית המחלוקת על משאבי הטבע בים התיכון ארדואן וראש הממשלה הזמנית שהוקמה בלוב, דבייבה, אשררו את מחויבותם להסכם הימי השנוי במחלוקת בין המדינות. לארה"ב ארדואן הבהיר כי "לא יקבל תכתיבים מנאט"ו" סביב רכש מערכות הגנה אוויריות נוספות מרוסיה ובמקביל לאיתותים החיוביים מול ישראל ארדואן גינה את "תוקפנותה האנטי אסלאמית" בעזה וניסה ללחוץ על קוסובו שלא להעביר את שגרירותה לירושלים.
מעבר לכך, סגנונו הבוטה של ארדואן, מצד אחד וניסיונותיו השקופים לתקוע טריז בין שחקניות המחנה האנטי-תורכי מצד שני, פגעו באמון בכנות מהלכיו ולא בלמו את מגמת הידוק היחסים בין יוון, קפריסין, מצרים, ישראל ומדינות המפרץ, כמשקל נגד לאתגר התורכי. בנסיבות אלה, ניכר כי ארדואן ממקד מאמץ במו"מ עם מצרים, בתקווה שפריצת דרך מול קהיר תוביל להפשרת המתיחות מול שחקניות נוספות באזור.
מבחינת ישראל - התמרונים של ארדואן מוכיחים כי גישתה החשדנית כלפי האיתותים מאנקרה מוצדקת ונכונה. לפני שירושלים משנה את מדיניותה כלפי תורכיה, ארדואן עדיין נדרש להוכיח כי הוא נכון לפשרות אמיתיות בסוגיות המחלוקת בין המדינות.
באופן עקרוני לישראל עניין להפחית מתיחות וחיכוך צבאי מול תורכיה באגן המזרחי של הים התיכון, לשתף פעולה עם אנקרה נגד האתגרים האזוריים שמציבה איראן ולהביא להצרת צעדי חמאס ופעילות הטרור שלה בשטח תורכיה. נראה כי מדיניותו של ארדואן והבידוד אליו נקלע, מאפשרים לישראל לקדם יעדים אלה, שלא על חשבון הקשרים עם שותפותיה באזור, ובין היתר לדרוש דיאלוג מפורט עם תורכיה בסוגיית חמאס, עלפי מודל השיח שמנהלת אנקרה עם קהיר סביב נוכחות ופעילות האח"ס בתחומה.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל
מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
