​יחסי ארה"ב ואיראן בעידן הקורונה - סיכון או הזדמנות לישראל?

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 20 במרץ, 2020

Photo: White House

כאשר העולם עסוק מעל לראשו במלחמה במגיפה שקפצה עליו, ומדינות "נמצאות באותה סירה" ונדרשות לשיתוף פעולה כדי להתמודד ביעילות עם המשבר, פרשנים ואנשי בק"ן מזהים הזדמנות לשינוי חיובי ביחסי איראן וארה"ב ולחידוש המו"מ ביניהן.

כך למשל, עלי ואאז ורוב מאלי, ממכון ה-ICG, ומרק פיצפטריק מה-IISS, קוראים לממשל האמריקאי לנצל את המשבר הרב ממדי בו נמצאת איראן, לא בשביל להתבשם מהצלחת מדיניות ה"לחץ המרבי", אלא כדי ליזום מהלך של הפחתת מתחים, שיכשיר את הקרקע להסדר עם איראן. להערכתם אם הממשל לא ישכיל לעשות זאת, איראן תהפוך אגרסיבית יותר, באזור ובזירת הגרעין, ויגברו סיכוני הגלישה לעימות בלתי רצוי.

בפועל, נראה כי בינתיים, גם בעידן הקורונה, איראן וארה"ב עדיין לכודות בהגיון של "משחק סכום אפס", ומנסות לגייס את הנגיף כדי לסייע להן בהפעלת לחץ על הצד שני. זאת, בדומה למקרים נוספים בזירה הבינ"ל, דוגמת תחרות התעמולה המתחדדת בין ארה"ב לסין על מעמד והובלה גלובלית סביב המאבק בוירוס, או למלחמת הנפט המעיבה על היחסים בין רוסיה וסעודיה.

המאבק בין ארה"ב לאיראן התחדד מאז פרוץ המשבר, בשלוש זירות חיכוך מרכזיות הקשורות אחת לשנייה: הדיפלומטית, האזורית ובתחום הגרעין.

בזירה הדיפלומטית, איראן פתחה במערכה לשבירת הסנקציות האמריקאיות, בטענה כי הן פוגעות ביכולתה להתמודד עם נגע הקורונה (האשמה המסייעת למשטר גם בהדיפת ביקורת מבית על תפקודו). שר החוץ זריף נתן את האות עם איגרת למזכ"ל האו"מ בה קרא לארגון לפעול נגד ה"טרור הכלכלי" האמריקאי. הנשיא רוחאני שיגר מכתבים למנהיגי העולם והצהיר כי אף מדינה אינה יכולה להתמודד עם קורונה תחת סנקציות "בלתי אנושיות". הדרישה האיראנית זכתה להד כאשר סין ורוסיה תמכו בפומבי בדרישתה, ובארה"ב עצמה ברני סנדרס ובכירים בממשל אובאמה קוראים לטראמפ להקל בסנקציות.

מנגד, ממשל טראמפ נראה נחוש לשמר את לחץ הסנקציות על איראן, ואף להגבירן, תוך ניסיון להחריג את התחום ההומניטארי. הממשל, הודיע על כוונתו לשגר אזהרות לחברות ספנות וביטוח ולנמלים, לפיהן אחסון נפט איראני יחשוף אותם לסנקציות. במקביל, לצד הצעה לסייע לאיראן בהתמודדות עם המגיפה, הממשל הטיל סנקציות נוספות נגד ישויות ואישים שביצעו טרנזקציות משמעותיות עם איראן בתחום הפטרוכימיה, ונגד מדענים איראניים העובדים בפרויקט הגרעין של איראן וגופים בזירה הבינ"ל המסייעים לו.

מחלוקת דיפלומטית עמוקה נוספת בין המדינות נוגעת לאסירים בעלי אזרחות אמריקאית הכלואים באיראן, שארה"ב דורשת את שחרורם המיידי מחשש שידבקו בקורונה. לרגל ראש השנה האיראני ובצל המשבר, המנהיג ח'אמנהאי חנן אלפי אסירים, בהם לא נכללים, בינתיים, אזרחים אמריקאים.

באזור, מאז סיכול סולימאני, המשטר האיראני נמנע ממהלכים כוחניים במפרץ, והמאבק בין ארה"ב לאיראן מתמקד בחילופי מהלומות בעיראק. מטח רקטות קטלני שביצעו "גדודי חזבאללה" נגד בסיס תאג'י מצפון לבגדאד (11 במרץ, שלושה חיילי קואליציה הרוגים) גררה תקיפה אמריקאית מהאוויר נגד חמישה יעדי מליציות במדינה. מאז, סופגים הבסיס בתאגי' ואינטרסים אמריקאים אחרים בעיראק, התקפות נוספות.

במישור הגרעין - איראן נראית נחושה להמשיך ולהרחיב את החריגה ממחויבויותיה על פי הסכם הגרעין. בתחילת החודש דיווחה הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן צברה 1020 ק"ג אוראניום מועשר לרמה נמוכה (לעומת 551 ק"ג בנובמבר) ומעשירה אוראניום ב-1044 צנטריפוגות בשש קסקדות (לעומת שתיים בנובמבר) באתר הממוגן בקום. בנוסף, הצהיר רוחאני כי איראן חופשייה מכל הגבלה בתחום הגרעין וכי בחג הגרעין החל ב-8 באפריל תכריז על "דברים גדולים" נוספים.

למרות שהדינאמיקה בין ארה"ב לאיראן מצויה במגמת החרפה, שני הצדדים לא "שוברים את הכלים". איראן מצטיירת כמי שמתקדמת באופן מדורג ומדוד בגרעין ונזהרת במפרץ. ממשל טראמפ, מצדו, נמנע בינתיים מלמוטט סופית את הסכם הגרעין, כפי שיש הקוראים לו לעשות, באמצעות הפעלת מנגנון השבת הסנקציות הבינ"ל ('סנאפבק').

משבר הקורונה עשוי לספק לשתי המדינות מתווים מגוונים ונוחים יחסית ליציאה ממסלול העימות וחזרה להידברות. ואאז ומאלי מציעים למשל כי איראן תשחרר עצורים אמריקאים ותרגיע את המליציות בעיראק, ובתמורה תסיר ארה"ב חסמים על סיוע הומניטארי ולא תתנגד להלוואת חירום לאיראן מקרן המטבע הבינ"ל.

ומה עדיף מבחינת ישראל? מינוף המשבר באיראן להגברת הלחץ על המשטר האיראני בתקווה שיוביל לקריסתו? או חזרה של וושינגטון וטהראן לשולחן המו"מ? לעמדה הישראלית עשויה להיות השפעה משמעותית על ממשל טראמפ, שנראה כי טרם הכריע סופית בשאלה זו וצפוי לדון בה בקרוב.

בנסיבות שנוצרו מאז פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין נראה כי לישראל אינטרס ברור בחידוש המו"מ בין הצדדים, ובתנאי שממשל טראמפ ידע לתעל אותו לכיוונים ריאליים, אך כאלה המשרתים את ישראל מבחינה אסטרטגית.

אם, כפי שמסתמן, ממשל טראמפ יכריע בזכות ניצול משבר הקורונה להעצמה דרמטית בלחצים על איראן, סביר כי המשטר בטהראן יתחזק באמונתו כי מדיניות ארה"ב מכוונת להפלתו. זאת, באופן שיקשה על טראמפ לחדש את המו"מ גם אם יבחר בשנית. מצד שני, ולמרות הנסיבות התקדימיות, ממגוון סיבות לא ניתן לבנות על כך שהלחץ על טהראן יוביל לשינוי משטר.

בהיעדר הישגים מהותיים, ולו חלקיים, מול איראן, לאורך זמן, ישראל עלולה למצוא עצמה בפני שוקת שבורה. זאת, במיוחד נוכח תהליכי הפנים ועמדות היסוד של ארה"ב, ופערים בסיסיים בינה לבין ישראל בסוגיית התגרענות איראן. בתרחיש של חילופי ממשל בוושינגטון, ארה"ב עלולה לשוב להסכם הגרעין המקורי על סעיפי ה"שקיעה" המסוכנים שלו, כפי שהתחייבו המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות; או אפילו לחזור לרעיונות של הכלת איראן כמדינת סף גרעינית והשלמה עמה.

גם בתרחיש של קדנציה שנייה לטראמפ, אין ערובה שהוא יהיה מוכן למנוע בכוח את תהליך התרחבות תכנית הגרעין של איראן, או שלא יחתור להגיע איתה לעסקה, שתהיה "רעה" לישראל. מומלץ לזכור, בהקשר זה, את סלידתו מהמלחמות ה"בלתי נגמרות" במזה"ת, שהיא בבחינת קונצנזוס, אולי יחידי, במערכת האמריקאית המפולגת. יתרה מכך, בעוד שישראל אינה יכולה לסבול איראן גרעינית, ארה"ב מסוגלת לחיות עם מציאות כזו, כפי שהיא השלימה עם איום גרעיני, ישיר אף יותר מבחינתה - זה של צפון קוריאה.

ובתרחיש של התחדשות המו"מ בין איראן לארה"ב, לאן צריכה ישראל לחתור? מקבלי ההחלטות בישראל נדרשים להתפכח מהאשליה כי מדיניות הלחץ המרבי מסוגלת לכפות על איראן "עסקה כוללת", שתספק פתרונות הן לאיום הגרעין והן לאתגרים האזוריים שהיא מציבה. מדיניות לא ריאלית זו, הדבקה במטרות מקסימליסטיות, יוצרת "עומס יתר" על מכשיר הסנקציות ומנטרלת את יעילותו; וכאמור, מצטיירת באיראן ככסות ליעד האמיתי של שינוי משטר, באופן שצפוי להכשיל משא ומתן.

מדיניות ישראלית ריאלית, צריכה לדרוש מארה"ב להציב את סוגיית הגרעין בראש סדר העדיפויות. איום הצטיידות איראן בגרעין, משמעותי יותר, בסדרי גודל, מאתגר ההתבססות האיראנית והתעצמות שלוחיה באזור, אסטרטגי ככל שיהיה. התגרענות איראן עלולה להוביל לשינוי יסודי בכללי המשחק באזור ולבטל את כל הישגי המערכה בין המלחמות (מב"מ), לישראל פחות כלים להתמודד עמה ביעילות, ובכל מקרה אין לה אינטרס להגיע לנקודה בה תיאלץ להפעיל כלים צבאיים, שמחיריהם גבוהים, לבלימתה.

כדי לממש את מנוף הסנקציות המשמעותי שהצליח הממשל האמריקאי לייצר מול איראן, חשוב למקדו למו"מ בתחום הגרעין בלבד, ולתמוך אותו באיום צבאי אמין. זאת, תוך המשך התמודדות עם מדיניותה הבעייתית של איראן באזור, באמצעים אופרטיביים, ותוך ניסיון להשפיע על תהליך ההסדרה בסוריה בכלים מדיניים.

גם בתוך מסגרת המו"מ נכון להימנע מהגדרת יעדים טוטאליים, דוגמת שלילת זכותה של איראן להעשיר אוראניום לכל רמה שהיא (אחת מ-12 הנקודות של מזכיר המדינה פומפאו). תחת זאת מומלץ להתמקד בתיקון הפגמים המהותיים בהסכם הגרעין, ובראשם סעיפי ה"שקיעה" (sunset), וזכויות פיקוח ואימות לסבא"א בתחום הנשק. גישור על המחלוקת בין איראן לארה"ב בסוגיית סעיפי ה"שקיעה" צפוי להיות קשה, במיוחד אחרי שארה"ב נסוגה חד צדדית מההסכם. עם זאת, ניתן לחשוב בהקשר זה על רעיונות יצירתיים שייקנו זמן, דוגמת הסכם זמני למספר שנים, שיתחדש אוטומטית בהסכמת שני הצדדים וכל אחד מהם יוכל לפרוש ממנו בהתראה של שנה. [להרחבה בנושא ראו משחק מלחמה שנערך בכנס הרצליה האחרון].

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל. 

מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>