איראן: אתגרים אסטרטגיים גם בעידן הקורונה

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 22 באפריל, 2020

​

מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

חרף הקטסטרופה עמה הוא מתמודד על רקע התפשטות בלתי נשלטת של מגיפת הקורונה, המשטר האיראני ממשיך בבניין כוח של יכולותיו האסטרטגיות בתחום הגרעין והטילים ובמדיניותו המזיקה ברחבי המזה"ת.

באחרונה הכריז המשטר על מאמץ "מסביב לשעון", להשלמת פיתוח והפעלה של צנטריפוגות מתקדמות. במקביל, חשף פרויקט להגדלת כוח ההרס של ראשי הקרב של הטק"ק.

בתחילת מרץ דיווחה הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן מעמיקה את הפרות הסכם הגרעין, ובין היתר הגדילה את מצבור האורניום המועשר לרמה נמוכה (ל-1020 ק"ג) והפעילה שש קסקדות של צנטריפוגות במתקן הממוגן בפורדו. למרות שנראה כי איראן מרחיבה את פרויקט הגרעין באופן מדורג, מדוד וזהיר, התקדמותה הביאה לצמצום משמעותי של זמן הפריצה (BOT) לצבירת חומר בקיע בכמות מספקת לפצצה אחת, אם תחליט על כך בתרחיש החמור ביותר.

ברקע, קיים חשש כי במסגרת מאמציה להרחיב את תכנית הגרעין איראן עלול לנצל את התמקדות העולם במאבק בקורונה ואת הקשיים שהמגיפה עורמת על יכולתה של סבא"א לבצע פעולות פיקוח יעילות בשטח איראן.

ב"יום הלאומי לטכנולוגיה גרעינית" ב-8 באפריל הודיע הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, על תכניות מרחיקות לכת. דובר הארגון טען כי איראן מייצרת 60 צנטריפוגות מתקדמות בכל יום, "לקראת השגת הספק העשרה של 250,000 SWU" [לעומת כ-6000-7000 כיום] "בדרך למיליון SWU".

גם בהיבטים האזוריים המשטר "לא מוריד ידיים מההגה", כשזירת המאבק המרכזית היא עיראק. איראן חותרת לממש את היעד אותו הציבה בעקבות סיכול סלימאני לפני שלושה חודשים – סילוק הכוחות האמריקאים מהמדינה.

מאז סיכול סלימאני ועמו האיש החזק במליציות השיעיות, אבו מהדי מהנדס, בוצעו כ-20 התקפות, רובן באמצעות קטיושות, נגד בסיסים ויעדים אמריקאים בעיראק. בתגובה על מותם של שני חיילים אמריקאים וחיילת בריטית באחת מהן, תקפה ארה"ב ב-12 במרץ חמישה יעדים של המליציות השיעיות, הנתמכות על ידי איראן, ברחבי המדינה. בתקיפה האמריקאית, נהרגו, בין היתר, פעילים בכוחות הביטחון של עיראק, מה שהביא לחידוש הקריאות להוצאות הכוחות האמריקאים מהמדינה.

במסגרת אבטחת כוחותיה, ארה"ב פינתה מספר בסיסים קטנים בצפון ובמערב עיראק ובאזור בגדאד, והעבירה את הכוחות לבסיסים גדולים יותר. במקביל, פרס הצבא האמריקאי, לראשונה, טילי פטריוט במדינה, בבסיס עין אלאסד (שספג את ירי הטק"ק האיראני בתגובה על סיכול סלימאני) ובחבל הכורדי. המהלך עשוי להעיד על חשש אמריקאי מתקיפת בסיסים באמצעות טילים קצרי טווח, שהעבירה איראן למליציות השיעיות בעיראק. הנשיא טראמפ הזהיר בציוץ כי איראן ושלוחיה ישלמו "מחיר כבד" אם יתקפו אינטרסים אמריקאים.

בתוך כך, הודיע דובר הקואליצה הבינ"ל בעיראק, כי חלק מחברותיה יפנו זמנית מאות חיילים מהמדינה, בשל התפשטות הקורונה, והשהיית משימות אימון הכוחות העיראקיים בעקבותיה. זאת, בניגוד לארה"ב שלא הפחיתה את מספר חייליה, ונושאת בעיקר הנטל הצבאי בעיראק.

גם בתחום הפוליטי משמרת איראן מעורבות עמוקה בעיראק. על רקע התפתחויות שליליות בראייתה - פיצול ומחלוקות בשורות המליציות השיעיות ואפשרות מינוי ראש ממשלה עוין מבחינתה, נחלצה טהראן למאמץ מיוחד. טהראן שיגרה לעיראק, בנפרד, את ראש המועצה לביטחון לאומי, שמח'אני, ואת מחליפו של סלימאני, מפקד כוח קדס קאא'ני, שהצליחו לסכל, בימים האחרונים, את הקמת ממשלתו של ראש הממשלה הממונה עדנאן אלזרפי.

ישראל אינה יכולה להפסיק את הטיפול באתגרים הגוברים ובאיומים שאיראן ממשיכה להציב, ובראשם פרויקט הגרעין והתרחבותו. ממשלה חדשה חייבת להגדירם בעדיפות עליונה, לצד המאבק בקורונה. במסגרת זאת, עליה ליזום דיאלוג עמוק עם הממשל האמריקאי כדי להגיע לשפה משותפת והסכמות על האתגרים והמענה להם.

בתחום הגרעין, על ישראל וארה"ב לחתור להימנע ממבוי סתום שיחזיר אותן בהדרגה למצב בו הופכת האופציה הצבאית, שסיכוניה ומחיריה גבוהים, לחלופה יחידה לעצירת התקדמות איראן בגרעין. המשבר העמוק והרב ממדי שחווה המשטר האיראני מהווה הזדמנות לנסות ולהחזירו לשולחן המו"מ. זאת, במטרה לנסות להפעיל דיפלומטיה יצירתית שתתמקד בתיקון הפגמים המהותיים בהסכם הגרעין, ובראשם סעיפי ה"שקיעה" וזכויות פיקוח ואימות לסבא"א בתחום הנשק.

בעקבות פרישת ברני סנדרס מהמרוץ לנשיאות, על ישראל להשקיע תשומות בהגברת הדיאלוג בנושא איראן גם עם המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן ועם יועציו בתחום החוץ. ביידן מתחייב לחזור להסכם הגרעין, אם ייבחר, ובתנאי שאיראן תחזור לציית בקפדנות לתנאי ההסכם. ביידן מתעלם מהליקויים המסוכנים בהסכם, אבל מבטיח שלאחר שישוב אליו (ובמשתמע יסיר סנקציות) יפעל לחזקו ולהרחיבו.

ההתחייבות לשוב להסכם המקורי מעודדת את המשטר האיראני להמתין ולהימנע מחזרה למו"מ עד הבחירות בארה"ב. יתרה מכך, חזרה בפועל להסכם המקורי והסרת סנקציות, בלא שיהיו קשורים לתיקון מהותי של ההסכם, תוריד לטמיון את המנוף המשמעותי שיצר ממשל טראמפ על המשטר בטהראן באמצעות הסנקציות.

בהקשרים האזוריים, איראן מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים בעיראק מאז סיכול סלימאני. זאת, נוכח הפיצול בשורות המליציות השיעיות; סנטימנט אנטי איראני שבא לידי ביטוי, בין היתר, במועמדים לא נוחים לראשות הממשלה; חוסר תמיכה של האיאתולה סיסתאני, הסמכות השיעית הדתית העליונה, ביעד סילוק הכוחות האמריקאים; המשך התקיפות האמריקאית בעיראק בתגובה לאבידות; ותגבור הכוחות במדינה בטילי פטריוט, כנראה בהסכמת הממשלה בבגדאד.

ועדיין, נראה כי המאבק טרם הוכרע, ועלול להסתיים בהישג מהדהד לאיראן. זאת, במקרה ששינויי ההיערכות והפריסה של ארה"ב בעיראק יובילו לנסיגה אמריקאית כוללת או חלקית, גם אם תתבצע לאחר פגיעה צבאית קשה נוספת במליציות. החלטה על יציאה מעיראק, המהווה זירת ליבה במאבק בהתרחבות ההשפעה האיראנית, ייתפס כנסיגה אמריקאית נוספת מהמזה"ת כולו, תחת לחץ צבאי. זאת, תוך סדיקת האמון בארה"ב כמשענת אמינה באזור והעמקת הספקות באשר לנחישותה לבלום את איראן, כולל בתחום הגרעין.

על ישראל וארה"ב לתאם גם את המשך המאבק במאמצי איראן להתבסס בסוריה ולשכלל את יכולותיו של חזבאללה להציב איום חמור ומדויק על העורף הישראלי. על שתי בנות הברית לבחון האם משבר הקורונה בסוריה והאתגרים שיעמדו בפני רוסיה בהקשר זה, עשויים לייצר הזדמנויות להבנות עם מוסקבה בתמורה לגברת הלחצים על איראן להסיג את כוחותיה ושלוחיה מהמדינה.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל. 

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>