חולשה אמריקאית מול איראן
והדילמה האסטרטגית של ישראל
אל"מ (מיל') אודי אבנטל | 12 באפריל 2021
מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
| Photos: Avi Ohayon - GPO |
המו"מ בין איראן למעצמות בווינה חושף מגמה מדאיגה: ארה"ב הולכת ומצטיירת כמי שפועלת מתוך תחושת דחיפות ועמדת חולשה בעימות עם איראן סביב תכניתה הגרעינית המתרחבת ומדיניותה האגרסיבית ברחבי האזור. דינאמיקה זאת, קולעת את ישראל לצומת דרכים אסטרטגי שהסתעפויותיו מובילות אותה למדיניות לעומתית מול ממשל ביידן או לחלופין להעמקת שיתוף הפעולה הבילטראלי עמו כדי לנסות להגיע להבנות שיבטיחו את אינטרסיה האסטרטגיים ובטחונה הלאומי.
ארה"ב ממצמצת מול איראן
ערב השיחות בוינה ממשל ביידן אותת כי הוא מוכן לסגת מהעיקרון שהנחה אותו עד היום, לפיו על איראן לחזור לציות מלא להסכם הגרעין כתנאי להסרת הסנקציות. נוכח עמדתה הבלתי מתפשרת של טהראן, בהובלת המנהיג ח'אמנהאי, המתעקש על סדר הפוך של הסרת כל הסנקציות כתנאי לציות, הממשל גיבש הצעה לחזרה סימולטנית והדרגתית להסכם. במסגרתה, בשלב ראשון, טהראן תעצור התקנה של צנטריפוגות מתקדמות והעשרה של אוראניום לרמה של 20% ובתמורה יוסרו מעליה חלק מהסנקציות האמריקאיות באופן שיאפשר לה גישה לכספים מוקפאים בהיקף של מיליארד דולר.
המשטר האיראני דחה את ההצעה עוד לפני שהוגשה, חזר גם בווינה על התנגדותו למהלך, ומאיים להמשיך ולהרחיב את הפרות הסכם הגרעין אם דרישותיו לא ייענו. יתרה מכך, טהראן מסרבת לכל שיח ישיר עם ממשל ביידן, שמתעקש לנהל עימה מו"מ ולהעביר לה מסרים, באמצעות מתווכים. הצהרותיו החוזרות של הממשל לפיהן "הכדור נמצא במגרשה של איראן" לא מחזיקות מים ונראה שהכדור מקפץ כל פעם מחדש למגרש האמריקאי.
גם ברחבי האזור הממשל מפגין גישה מהוססת מול קו אגרסיבי של איראן ושלוחיה. מאז כניסת ביידן לתפקידו, איראן "עלתה מדרגה" במדיניותה ההתקפית, באופן המשקף תעוזה וביטחון עצמי גוברים. השינוי מתבטא ברצף התקפות מצד שלוחיה ומצד משמרות המהפכה נגד מגוון יעדים וזירות: מתקנים אסטרטגיים בסעודיה, בסיסים אמריקאים בעיראק, כלי שייט ישראלים במפרץ, מטרות במרחב הקיברנטי ועוד.
ממשל ביידן זיהה את השינוי במדיניות האיראנית, ונחלץ לבצע תקיפה נגד המליציות הפרו-איראניות, בגבול סוריה-עיראק, בתגובה לשיגור רקטות נגד בסיס אמריקאי בחבל הכורדי בעיראק. הממשל אמנם הוכיח כי הפעלת כוח היא חלופה בארגז הכלים שלו, אולם הפעולה שנקט מצטיירת כאירוע חד פעמי לאחר שנמנע מלהגיב על התקפות נוספות נגד אינטרסים אמריקאים באזור. זאת, ככל הנראה מחשש שמהלכי תגובה צבאיים יפגעו במאמציו הדיפלומטיים מול איראן.
נוכח להיטות הממשל "להחזיר את איראן לקופסה" כדי להתפנות לסוגיות חוץ בוערות יותר ובראשן המאבק, ההיסטורי בראייתו, על ההובלה מול סין ועל ניצחון השיטה הדמוקרטית - יש להיערך לאפשרות כי הוא יבחר להמשיך ו"לרכך" את הדרישות מאיראן. זאת, גם על רקע הקושי לשוב ולהדק את סד הסנקציות כדי ללחוץ עליה - מהלך שעלול להיתפס כחזרה למדיניות טראמפ ממנה התנער ממשל ביידן בפומבי כבלתי יעילה.
בין אם תתרחש פריצת דרך במו"מ עד לבחירות באיראן ביוני או שהמו"מ יימשך גם אחריהן, המגמה המסתמנת, מעמידה בספק את יכולתו של ממשל ביידן לממש את הצהרותיו לפיהן החזרה להסכם הגרעין תוביל להסכם "חזק וארוך" יותר עם איראן.
ישראל בצומת דרכים אסטרטגי
מגמות אלה, ומה שמסתמן כאינטרס משותף לנשיא ביידן ולמנהיג ח'אמנהאי, כל אחד מסיבותיו, קולעות את ישראל לדילמה אסטרטגית, במסגרתה עליה לבחור בין שתי חלופות:
חלופה א' - להתייצב חזיתית נגד הממשל האמריקאי, כדי לנסות להניאו מלחזור להסכם הגרעין ולהסיר סנקציות. זאת, כיוון שעם פקיעת מגבלותיו בתוך מספר שנים, ההסכם סולל את דרכה של טהראן למעמד של מדינת סף גרעינית בלגיטימציה בינ"ל מלאה, מתיר לה לבצע מו"פ שיאפשר לה זמן פריצה מינימאלי לחומר בקיע לפצצה ואינו מעניק לסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית סמכות לפקח על תכנית הנשק של איראן.
חלופה ב' - לחתור להגיע עם הממשל האמריקאי להבנות בילטראליות שקטות, תוך התבססות על מחויבותו המוצהרת והחד משמעית לביטחונה הלאומי, על ההסכמה בין המדינות למנוע נשק גרעיני מאיראן בכל דרך, ועל ערוצי השת"פ המסועפים בין המדינות בתחומים המדיניים, המודיעיניים, המבצעיים והאופרטיביים.
ישראל טרם קיימה תהליך התייעצות בין-ארגוני מסודר כדי לגבש את מדיניותה בסוגיה - שהיא עניין אסטרטגי מן המעלה הראשונה. למרות זאת, היא כבר מצטיירת כמי שבחרה בחלופת הגישה הלעומתית בוודאי אם היא אכן עומדת מאחורי הפעולות המיוחסות לה נגד איראן, בזמן שהמעצמות מנהלות עימה מו"מ בוינה. בכל מקרה, ראש הממשלה מצהיר כי הסכם עם איראן לא יחייב את ישראל, והיא מאותתת על היערכות לאופציות צבאיות לסיכול פרויקט הגרעין האיראני.
החלטה של ישראל ללכת לעימות עם ממשל ביידן עלולה להתברר כחזרה על הטעות מול הנשיא אובאמה, שהעימות עימו לא מנע את החתימה על הסכם הגרעין עם טהראן ב-2015. לאור הקונצנזוס הבינ"ל המשתקף כיום בבירור בשיחות בווינה סביב הצורך לחזור להסכם הגרעין, מדיניות לעומתית ואיתותים צבאיים עלולים לקלוע את ישראל לבידוד ולהפוך את איום הגרעין האיראני ל"בעיה ישראלית" במקום לאתגר עולמי.
יתרה מכך, עימות עם הממשל בסוגיה האיראנית צפוי להקרין לשלילה על כל מכלול היחסים בין ישראל לארה"ב ולפגוע בעוצמת ההתגייסות האמריקאית והגיבוי לישראל אל מול אתגרים רחבים כגון חקירת בית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג, ההתפתחויות במערכת הפלסטינית, שימור היתרון האיכותי של ישראל, תכנית ההתעצמות ארוכת הטווח של צה"ל אל מול איומים צבאיים מתפתחים, הרחבת מעגל הנורמליזציה ועוד.
מצד שני, מדיניות החותרת להבנות בילטראליות עם הממשל, עלולה להחליש את הלחץ עליו לנקוט במדיניות תקיפה מול טהראן ויתכן שתהיה כרוכה גם במגבלות מסוימות על חופש הפעולה של ישראל נגד פרויקט הגרעין האיראני. עם זאת, לא סביר שכתוצאה מלחץ ישראלי פומבי הממשל ישנה באופן מהותי את מדיניותו והתנהלותו בסוגיה האיראנית, וגם חלופה צבאית ישראלית בעיתוי הנוכחי מצטיירת כחסרת תוחלת. זאת, נוכח ההכרח לתאם אותה עם ארה"ב, אבל בעיקר לאור העובדה שחזרה להסכם הגרעין ממילא שומרת את תכנית הגרעין האיראנית במרחק סביר מפריצה לנשק בשנים הקרובות.
במצב העניינים הנוכחי, נראה כי חתירה לדיאלוג שקט ועמוק לגיבוש הבנות בילטראליות עם ממשל ביידן משרתת טוב יותר את אינטרסיה של ישראל. עם זאת, לא ברור אם בנסיבות של משבר ושיתוק פוליטיים חסרי תקדים, ביכולתה של מדינת ישראל להניע את תהליך ההתייעצויות הנדרש כדי לעצב מדיניות של שיח תמורות עם ארה"ב.
דיאלוג תמורות עם הממשל צריך להתמקד בין היתר בתכולות וביעדים הבאים: הדרכים להשגת הסכם חזק וארוך יותר עם איראן והצעדים שיינקטו אם הסכם כזה לא יושג; ניטור תכנית הגרעין האיראנית כדי לוודא שאיראן לא פורצת או "מתגנבת" לנשק גרעיני; זיהוי מוקדם של פעולות אלו וערבויות לסיכולן בזמן רלבנטי; שימור איום צבאי אמין מול המשטר בטהראן; הפרדה בין סוגיית הגרעין לבין הצורך לבלום את ההתפשטות וההתבססות של איראן ושלוחיה ברחבי המזה"ת; היבטים של בניין כוח והתעצמות ועוד.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל
מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
