ארה"ב-איראן: דיאלוג של "מילים וטילים"
אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 10 במרץ, 2020
 |
| Photo: The U.S. National Archives |
ממשל ביידן לא קיבל מאיראן אפילו מאה ימי חסד. בקושי נכנס לתפקידו, ושתי המדינות כבר מנהלות דיאלוג המשלב בין מהלכים מדיניים ("מילים") לבין הפעלת כוח צבאי ("טילים").
איראן "קיבלה את פני" הממשל החדש בשורה של מהלכים שמותחים את החבל במישור המדיני-גרעיני, באמצעות החרפה בוטה יחסית של הפרות הסכם הגרעין. טהראן הודיעה על כוונתה להקים קו ייצור של אוראניום מתכתי, החלה להעשיר ולצבור אוראניום ברמה של 20%, והחליטה על פגיעה בשת"פ עם הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א). המהלך מול הסוכנות מומש לבסוף באופן חלקי בלבד, על רקע ההסכם אליו הגיעה טהראן עם ראש הסוכנות, המעניק מרחב של שלושה חודשים לדיפלומטיה עם הזירה הבינ"ל.
במקביל, באזור, ניכר כי איראן "עלתה מדרגה" וכי תעוזתה ובטחונה העצמי גברו. איראן מצטיירת כמי ש"שחררה את הרסן" מעל שלוחיה, במטרה לבחון את ממשל ביידן, ולהגביר עליו את הלחץ לסגת מעיראק וסביר שאף להיענות לתביעתה כי יסיר את הסנקציות קודם לחזרתה לציות להסכם הגרעין. מליציות שיעיות עיראקיות המזוהות עם איראן תקפו באמצעות מטחי רקטות בסיס של הקואליציה האמריקאית בשדה התעופה בארביל, וגרמו להרוג ולפצועים. במקביל, החות'ים, בסיוע איראן, מגבירים את קצב, תחכום ועומק ההתקפות נגד ערב הסעודית, שהותקפה גם מעיראק ויתכן שאף משטח איראן עצמה. לבסוף, אפשר כי איראן חוזרת למהלכי הלחץ במפרץ, ועמדה מאחורי הפגיעה בספינה ישראלית במפרץ עומאן.
ארה"ב, מצדה, יזמה מהלך מדיני משולב שמטרתו לבודד את טהראן, להעביר את הכדור למגרשה ולהגביר עליה את הלחץ להיכנס למו"מ עם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה (P5+1) על חזרה להסכם הגרעין. וושינגטון יצרה חזית אחידה עם בריטניה, גרמניה וצרפת; קראה לאיראן להיכנס למו"מ מיידי בתיווך שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזפ בורל; וסיפקה שתי מחוות סמליות לטהראן. הראשונה - ביטול החלטת ממשל טראמפ להשיב את הסנקציות הבינ"ל על איראן ('סנפבק'), והשניה - הסרת מגבלות תנועה שהטיל הממשל הקודם על דיפלומטים איראניים המגיעים למטה האו"מ בניו יורק.
היוזמה המדינית האמריקאית מצד אחד ו"פריקת העול" של שלוחי איראן באזור מצד שני נתנו את האות לביקורת נוקבת, הן מבית והן באזור, נגד ממשל ביידן. המבקרים, טענו כי הרפיון שמפגין הממשל מול מהלכי הכוח האיראניים יסב פגיעה חמורה לאמינות ולהרתעה האמריקאית באזור בכלל ומול איראן בפרט. על רקע זה, החליט הממשל לבצע ולקחת אחריות פומבית על תקיפה נגד המליציות הפרו איראניות שביצעו את ירי הרקטות באירביל. האמריקאים תקפו את בסיס 'אמאם עלי' בסוריה, באזור אלבוכמאל, הסמוך לגבול עיראק. בעקבות התקיפה, הזהיר ביידן את איראן כי פעולות עוינות לא יעברו בשתיקה, הגם שהפנטגון הבהיר כי התקיפה הייתה "הגנתית ומידתית". במקביל ממשיך הממשל במפגני טיסה של מפציצי B-52 בשמי המזרח התיכון.
מה הלאה?
הממשל האמריקאי נחלץ לתקיפה מוגבלת בסוריה כדי לשמר הרתעה מול איראן ושלוחיה ובמזה"ת בכלל, בזמן שכל השחקנים באזור בוחנים את ביידן בזכוכית מגדלת. הממשל ביקש למנוע דימוי של רפיון שיחזק את התעוזה של איראן לא רק בשטח אלא גם בתחום הגרעין, ויאיץ ניסיונות מוכרים מצד מדינות המפרץ לפייס את טהראן. אלו מופיעים בכל פעם שמעמיקים הספקות ביחס למשענת האסטרטגית האמריקאית.
השאלה האם הממשל יממש יעדים אלה, תלויה במידה רבה בנכונותו לשוב ולהפעיל כוח מול איומים שאיראן ושלוחיה ימשיכו להציב על כוחות, אינטרסים ובני ברית של ארה"ב באזור. תקיפת המליציות האחרונה נגד הבסיס האמריקאי עין אלאסד בעיראק מייצרת מבחן נוסף לממשל בהקשר זה. דימוי ההרתעה האמריקאי יתחזק ככל שארה"ב תהיה נכונה להגיב על התקפות בכלל, ולא רק כאשר נפגעים בהן אמריקאים, ונגד יעדים של המשטר האיראני עצמו, ולא רק של באי כוחו.
למרות שממשל ביידן הוכיח בתקיפה כי הפעלת כוח היא חלופה בארגז הכלים שלו, כמו ממשל טראמפ לפניו הוא טרם חיבר את המרכיב הצבאי למדיניותו המוצהרת למנוע מאיראן נשק גרעיני. חיבור כזה ("כל האופציות על השולחן") חיוני ליצירת איום צבאי אמין, שיתמוך את הדיפלומטיה האמריקאית בסוגיית הגרעין וישפר את סיכוייה.
השילוב בין "מילים וטילים" בדיאלוג בין ארה"ב לאיראן, הוא "מילכוד" העלול לפגוע באינטרס של שתי היריבות להתקדם במו"מ על החזרה להסכם הגרעין, שממילא כולל סוגיות מורכבות וקשות לפתרון. דינאמיקה של עימות וחיכוך ביניהן תקשה עליהן לממש אינטרס משותף נוסף – לנתק בין האתגרים האזוריים לבין סוגיית הגרעין.
ממשל ביידן מבקש להתמקד בפתרון בעיית הגרעין כדי להתפנות לסוגיות חוץ שמקומן בסדר העדיפויות שלו גבוה הרבה יותר, ובראשן התחרות הבין-מעצמתית מול סין. עם זאת, הוא לא יוכל לנהל מו"מ "תחת אש" מצד איראן ושלוחיה, וצפוי לגלות שלאופן תגובתו לאתגר האזורי שמציבה איראן עלולה להיות השפעה על השאלה עד כמה היא תעיז למתוח את החבל גם בתחום הגרעין.
גם טהראן דורשת לנתק בין הסוגיות אולם מהלכיה האזוריים עלולים להוות "ירייה ברגלה" שלה עצמה. תפיסת טהראן לפיה "זכותה" לנקום על חיסול קאסם סולימאני, בין היתר באמצעות דחיקת הכוחות האמריקאים מעיראק - ללא קשר למו"מ המדיני - עלולה לעכב, בסופו של דבר, את הסרת הסנקציות, שכל כך מכאיבות לה. יתרה מכך, טהראן צפויה לגלות כי יכולתה לתרגם הליכה על הסף וצעדים כוחניים בשטח, לקלפים ולמנופים על שולחן המו"מ - מוגבלת, ועלולה להשיג את התוצאות ההפוכות.
הדינאמיקה בין איראן לארה"ב צפויה לנוע בין שני תרחישי אב אפשריים. האחד - חיכוכים גוברים בשטח עד כדי הסלמה לא רצויה, שעשויים להקשות על שני הצדדים להתקדם במו"מ בסוגיית הגרעין, ואף להעלותו על שרטון. השני - להחזיר את הצדדים לריסון ולמו"מ מואץ בסוגיית הגרעין, בחלון הזמנים הצר שנותר עד לבחירות באיראן. ההסדר שהושג בין איראן למעצמות בכינוס מועצת הנגידים של סבא"א עשוי לסמן את החזרה למו"מ בין הצדדים.
ישראל צריכה להיערך לשני התרחישים. מצד אחד להיות מוכנה לגישה אגרסיבית יותר מצד איראן בצל האפשרות שההרתעה האמריקאית נגדה נשחקת, לאחר עידן טראמפ שמהלכיו היו בלתי צפויים. איראן הוכיחה כי היא פועלת - גם אם באמצעות שליחים ובחתימה נמוכה - לא רק נגד ארה"ב אלא גם נגד בנות הברית שלה באזור. לאיראן "חשבון פתוח" עם ישראל, אותה היא מאשימה בחיסול מדען הגרעין פחרי-זאדה, והיא עלולה לחתור "לסגור" אותו במגוון זירות: במפרץ, בים האדום, מסוריה ומזירות מרוחקות יותר, וברחבי העולם (פיגועי טרור). לגישה אגרסיבית באזור עלולים להתלוות צעדים מתריסים בתחום הגרעין, שיחייבו את ישראל למאמצי ניטור מוגברים של תכנית הגרעין האיראנית.
מצד שני, לאחר שדווח כי וושינגטון וירושלים הסכימו להתניע את הדיאלוג האסטרטגי ביניהן בסוגיית איראן, על ישראל לחתור למגע עם הממשל מוקדם ככל האפשר. חידוש הדיאלוג מעניק לישראל הזדמנות לייצר מרחב להשפעה על התנהלות הממשל מול טהראן במו"מ הגרעין, ולתאם עמו מהלכים לבלימת מדיניותה האגרסיבית של איראן באזור. העברת ישראל לאחריות פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) מספקת מעטפת ארגונית וערוצי קשר משופרים ויעילים יותר למימוש מהלכים אלה.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
