המלחמה נגד החמאס - מה הלאה?
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 26 באוקטובר, 2023
 |
| Photos: Tasnim News Agency (CC BY 4.0) | Office of the Director of National Intelligence |
ישראל נמצאת בצומת הכרעות גורליות להמשך המערכה נגד חמאס. לפניה שתי מטרות עיקריות - חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, לצד שחרור החטופים. לכאורה יש סתירה בין שתי המטרות, אך היום ברור כי ניתן לגשר ביניהן, על בסיס תוכנית מערכתית שלוקחת בחשבון את הצורך להמשיך ולכתוש את החמאס ולהכין את התמרון היבשתי. זאת, לצד המשך התיאום האסטרטגי עם ארה"ב ושימור מערכות היחסים עם מדינות ערב, תוך מיצוי ערוצי המו"מ השונים לשחרור החטופים.
ההחלטות של ממשלת ישראל חייבות לקחת בחשבון מספר גורמים משפיעים, שיעצבו את המציאות מול הסביבה האזורית בכלל והמערכת הפלסטינית בפרט במהלך הלחימה וב"יום שאחרי".
בראש ובראשונה, ההבנה כי המערכה הינה בעלת משמעויות גלובאליות ואזוריות רחבות, החורגות בהרבה מגבולות המלחמה בין ישראל לחמאס. מדובר במאבק בין המחנה הדמוקרטי והליברלי בהובלת ארה"ב לבין המחנה הרדיקלי בהובלת סין ורוסיה, הכולל גם את איראן, חזבאללה וחמאס. לא בכדי, בראיית הממשל האמריקני בלימת רוסיה ומיגור יכולות חמאס והציר הרדיקאלי בכלל, הינם חלק ממערכה רחבה על שימור הסדר העולמי והמזרח-תיכוני.
השינוי בתפיסת מדינות המערב את חמאס והמיתוג של הארגון כדאעש עומדים בבסיס הלגיטימציה הרחבה שישראל נהנית ממנה. אלו מעניקים לישראל מרחב פעולה צבאי חסר תקדים למיגור יכולות הארגון. ישראל חייבת להשיג הכרעה ברורה. לכך תהיה השפעה מהותית על המציאות שתתהווה ברצועת עזה, וביכולת של ישראל לקדם הסדרה ארוכת טווח. יתרה מכך, תוצאות המערכה יקרינו גם על האפשרות לעצב מזרח תיכון חדש ועשויים לסלול את הדרך לקידום הסכם נורמליזציה עם סעודיה "ביום שאחרי". לכך תהיה השפעה גם על היכולת של ישראל למקד תשומות באיום המרכזי הניצב בפניה מצד איראן וחזבאללה.
במקביל ונוכח האתגרים האופרטיביים הצפויים לצה"ל בעזה, מומלץ למקד את מירב המאמצים במערכה מול חמאס ולגלות זהירות מהיגררות למערכה רחבה מול חזבאללה. לעת עתה נראה כי גם איראן וחזבאללה אינן מעוניינות במערכה רחבה. השימוש שאיראן עושה במיליציות בתימן, בעיראק ובסוריה כדי לתקוף את ישראל ובסיסים אמריקנים במרחב, נועד להגביר את הלחצים למנוע או לפחות לעכב מהלך קרקעי, ועדין להישאר מתחת לרף המלחמה.
בד-בבד, ישראל צריכה להבטיח כי לא נפתחת זירת לחימה שלישית ולהמשיך בפעילות הממוקדת והמוצלחת לסיכול אירועי טרור מאיו"ש ולפגיעה בתשתיות הטרור של חמאס במרחב, בעיקר בצפון השומרון. זאת, תוך מיגור כל ביטויי הפשיעה הלאומנית כנגד יישובים ערביים העלולים להצית אש.
ישראל נדרשת, עוד טרם תחילת המבצע הקרקעי, לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח, שבבסיסה ההבנה כי לא ניתן לחזור לתקופת השליטה הישראלית ברצועה. תרחיש שכזה יוביל להישאבות של צה"ל לשהייה ארוכה ברצועה באופן שיקרין על יכולתו להיערך להתמודדות עם האיומים מצד איראן וחזבאללה, ידרוש השקעת משאבים כלכליים רבים, יערער את מערכות היחסים עם מדינות השלום והנורמליזציה ויעורר ביקורת בינלאומית רחבה.
באשר לסוגיית ייצוב רצועת עזה ב"יום שאחרי", ממשלת ישראל צריכה להכיר בכך, כי אף גורם בינלאומי ואזורי לא יהיה נכון לשגר כוחות לשימור היציבות ברצועה. יתרה מכך, ארה"ב ומדינות ערב המתונות ישאפו להחיות מחדש את פתרון שתי המדינות ולחדש את התהליך המדיני מול הרשות הפלסטינית. זאת, כפתרון הנחוץ לייצוב המערכת הפלסטינית וכתנאי להגשת סיוע כלכלי נרחב.
לצד זאת, ישראל צריכה להגדיר את החזרת החטופים כערך עליון, ויש לה את החובה המוסרית והערכית להחזיר את כולם. על כן, ישראל צריכה לאפשר מרחב פעולה למו"מ בתיווך קטר, מצרים, וגורמים נוספים. זאת, גם במחיר דחייה מסוימת של המהלך הקרקעי, שכן היכולת לנהל מו"מ ממשי במקביל ללחימה בשטחי הרצועה הינה מוגבלת ביותר. חמאס ימשיך לעשות שימוש ציני ואכזרי בשבויים וינהל טרור פסיכולוגי למול החברה הישראלית והקהילה הבינלאומית במטרה לדחות ככל האפשר את המהלך הקרקעי.
התמיכה והמעורבות האמריקנית חסרות התקדים שבות וממחישות, כי אין חלופה לברית האסטרטגית ולסיוע הרב-מימדי מצידה של ארה"ב. שיתוף הפעולה המדיני והצבאי בין המדינות חייב להימשך, וישראל צריכה להיענות בחיוב לבקשות האמריקניות בכל הקשור לסיוע ההומניטארי לרצועת עזה ובסוגיות נוספות. זאת כתנאי לשימור הלגיטימציה ולהרתעת איראן וחזבאללה. כנגזרת מכך, חשוב להגיע לתיאום מירבי עם ארה"ב לגבי היעדים האסטרטגיים של ישראל מול הרצועה ואת הדרכים למימושם.
ישראל חייבת לפעול לשימור מערכת היחסים עם ירדן, מצרים והמפרציות, שכן אין חלופה לקשרים האסטרטגיים והביטחוניים עימן. ירדן מהווה עומק אסטרטגי וממלאת תפקיד מכריע בשמירה על הגבול המזרחי. נוכח הרגישות הרבה בירדן למערכת הפלסטינית, ישראל צריכה להימנע מהצהרות וממהלכים העלולים להציב אתגרים בפני יציבות שלטונו של המלך עבדאללה. במקביל, הסכם השלום עם מצרים מאפשר לישראל להתמקד באיומים המרכזיים מצד איראן ושלוחיה במרחב. מכאן עולה שישראל צריכה להימנע מהעלאת רעיונות ליישוב תושבי הרצועה בסיני. מדובר בקו אדום מצרי, העלול להוביל לפגיעה מהותית ביחסים הבילטראליים.
במישור הפנימי, אף על פי שישראל מתנהלת בימים אלו במלחמה, עליה להתחיל להיערך כבר עתה ליום שלאחריה. ישראל נכנסה למלחמה כשהיא מקוטבת ומשוסעת חברתית ואזרחית, אולם בעת משבר הוכיחו אזרחי ישראל את עוצמתם ויכולתם להתאחד ולהתגייס למען המטרה. על גורמי הממשלה והמנהיגות הבאים יהיה לפעול לאיחוי השברים, לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים ולהחזרת הלכידות החברתית. זאת, כתנאי הכרחי לחיזוק החוסן הלאומי שהינו נדבך מרכזי בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
נערך ע"י ד"ר שי הר-צבי.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
