^{Photo: The White House}

הקונפליקט המעמיק עם ארה"ב עלול לפגוע בישראל

נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)

בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 6 במרץ, 2024

ישראל נמצאת בהתנגשות בין האסטרטגיה שהתווה הנשיא ביידן למסמך המדיניות שפרסם ראש הממשלה נתניהו. ביידן מציע לישראל כיפת פלדה מדינית, צבאית וכלכלית, הכוללת כינון ציר אסטרטגי למול האיום האיראני המתעצם. במרכזה - הזדמנות היסטורית לנורמליזציה עם סעודיה ומדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי. זאת, כנגד איראן שהופכת למדינת סף גרעין צבאי, לצד חומת האש שהקימה, שבמרכזה איום בליסטי מגוון ושלוחים בכל רחבי המזה"ת, בדמות חזבאללה והחות'ים. מנגד, המסמך של נתניהו נעדר אסטרטגיית יציאה, מציע לקבע את השליטה הצבאית הישראלית בעזה, ללא גיבוש תוכנית מקובלת לניהול האזרחי של הרצועה. זאת, תוך התעלמות מהאיומים הנשקפים מאיראן ובעלי בריתה.

היעדר אסטרטגיה ומשמעויותיה

הנזקים כתוצאה מהסדקים המתהווים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו מסתמנים כבר עכשיו. ללא אסטרטגיית יציאה מעזה, הישגי צה"ל עלולים להישחק בהדרגה וישראל תיגרר לשליטה ישירה ברצועה, באופן שיטיל עליה את האחריות לאסון ההומניטארי המתפתח ברצועה. התפתחות כזו תוביל לפגיעה במערכות הקשרים האסטרטגיות עם בעלות בריתנו בזירה הבינלאומית ובעולם הערבי. החרפת המצוקות ההומניטאריות בעזה אף תעצים את הסכנות הגלומות במהלכים המשפטיים בבתי הדין הבינלאומיים בהאג. למעשה, ישראל עלולה, כפי שהנשיא ביידן הזהיר, לאבד את התמיכה הבינ"ל ולמצוא עצמה מבודדת. זאת באופן העומד בסתירה לצורך החיוני בהמשך התמיכה והסיוע הבינלאומי והערבי נוכח הקשיים בגיבוש מתווה להחזרת החטופים והחטופות, התגברות הנפיצות הביטחונית באיו"ש סביב רמדאן, החשש הגובר למלחמה רחבה בצפון והעובדה שאיראן מיצבה עצמה כמדינת סף גרעינית.

מסמך העקרונות שהציג ראש הממשלה נתניהו ל"יום שאחרי" ממחיש את עומק הפערים בינו לנשיא ביידן. המסמך נעדר חזון מדיני ואסטרטגיה רחבה, מתמקד ברצועת עזה בלבד, ללא התייחסות לאיום האיראני המתעצם ולמצב בצפון המדינה ובאיו"ש. המסמך כולל עקרונות ומטרות כלליים בלבד, תוך הצגת פתרונות עמומים והתעלמות מהעמדות של בעלי בריתנו בעולם ובאזור. המסמך עושה הבחנה בין השליטה הביטחונית של הרצועה לניהול האזרחי, תוך ניסיון להעניק לגורמים מקומיים את האחריות האזרחית. זאת, למרות שהקהילה הבינלאומית ומדינות האזור כבר הבהירו שהן רואות בישראל ככתובת האחראית למנוע אסון הומניטארי, כפי שהומחש לאחר התקרית סביב משאיות הסיוע. המסמך גם נמנע מלמצוא כתובת איראית, שתהיה מקובלת על הקהילה הבינלאומית והעולם הערבי.

המסמך של נתניהו עומד, כאמור, בניגוד מוחלט לתפיסה האסטרטגית שמציג הנשיא ביידן. בבסיס התוכנית האמריקנית - הקמת ברית אזורית בין ישראל למדינות ערב וכינון נורמליזציה עם סעודיה כנגד הציר הרדיקלי בהנהגת איראן. זאת, תוך הדגשה כי חמאס לא ישלוט יותר בעזה, לצד העברה הדרגתית של האחריות ברצועה לידי הרשות הפלסטינית "המחודשת" והתווית נתיב לפתרון שתי המדינות. בראיית הממשל, גיבוש מתווה לשחרור החטופים, אמור לפתוח את הדלת למציאות אזורית חדשה - הפסקת אש ממושכת בעזה, שבסבירות גבוהה תוביל גם להפסקת אש בצפון. במציאות זו, הממשל יוכל להציג את תוכניתו הגדולה ולקדם הבנות לנסיגת כוחות חזבאללה צפונית לליטאני.

מנגד הממשל חושש, כי אם לא תושג עסקה סביב חודש רמדאן, גוברים הסיכויים להסלמה רב זירתית בעזה, באיו"ש ובצפון. בהקשר זה, שר הביטחון גלנט כבר הזהיר כי איראן, חזבאללה וחמאס שואפים לקדם במהלך חודש רמדאן את השלב השני בתוכנית שהחלה ב-7 באוקטובר, ובמשתמע להצית עימות רחב בעל צביון דתי.

נוכח החשש מהידרדרות רחבה ומהירה, הממשל הגביר בימים האחרונים את עוצמת הלחצים המדיניים, הצבאיים והכלכליים על ראש הממשלה נתניהו. הנשיא ביידן התריע בראיון לרשת NBC כי אם ממשלת ישראל השמרנית תמשיך בהתנהלותה הנוכחית היא עלולה לאבד את התמיכה הבינלאומית הרחבה ממנה היא נהנית. הוא גם הזהיר כי הדרך היחידה בה ישראל תצליח לשרוד היא במידה ותשכיל לנצל את ההזדמנות להשיג שלום עם הפלסטינים.

הממשל אף דרש מישראל לספק תוך כשבועיים התחייבות כי השימוש בנשק אמריקני ברצועה יתבצע בכפוף לסטנדרטים האמריקנים ולחוק הבינלאומי וכי עליה לאפשר העברת סיוע הומניטארי לעזה. ראוי לתשומת לב הדיווח בוושינגטון פוסט מהפרשן הבכיר איגנשיוס, לפיו ארה"ב שוקלת לדרוש מישראל להימנע משימוש באמל"ח אמריקני במבצע ברפיח.

מעבר לכך, העובדה שהממשל החל בפעילות להצנחת סיוע הומניטארי בצפון הרצועה משקפת, כאמור, את מורת הרוח מההתנהלות הישראלית וחוסר האמון כי ישראל תהא נכונה לקדם פתרון תשתיתי ובר קיימא למצוקות ההומניטאריות הגוברות בעזה.

משמעויות

ראש הממשלה ניצב בפני הכרעה בעלת משמעויות הרות גורל לעתידה של ישראל - שגשוג ועוצמות אסטרטגיות או חולשה רב-מימדית. השתלבות בתהליכים האזוריים הרחבים שמוביל הממשל האמריקני, ובכלל זאת במערכת הפלסטינית, תאפשר בניית ציר אסטרטגי אמריקני-ישראלי-ערבי כנגד הציר האיראני. זאת, באופן שיעניק לישראל מרחב פעולה להמשך הפעילות הצבאית למיטוט שלטון החמאס ולשינוי המציאות הביטחונית בצפון.

עם זאת, הזמן אינו משחק לטובתה של ישראל ובוודאי עלול להיות גורלי עבור החטופים והחטופות. המשך המלחמה ללא הצגת תוכנית אסטרטגית ברורה, עלול לשחוק את ההישגים הצבאיים המרשימים בעזה ולהוביל לסדיקת כיפת הפלדה האמריקנית ולערעור הקשרים עם מדינות מחנה השלום הערבי.

במציאות כזו, סביר כי מדינות ערב יסרבו לגלות מעורבות ולהשקיע את המשאבים הנדרשים לשיקום הרצועה. המשמעות עלולה להיות הישאבות ישראלית לשליטה ישירה על עזה - אזור מוכה אסון שמחייב השקעת משאבי עתק לשיקומו. למעשה, שליטה ישירה על עזה תהפוך לעול צבאי, כלכלי ומדיני. התפתחות כזו תוביל לפגיעה משמעותית במערכות היחסים עם ארה"ב ומדינות ערב, להישאבות של כוחות הביטחון לטפל בצרכים היומיומיים של האוכלוסייה המקומית ולפגיעה ביכולות של צה"ל להיערך לאתגרים בזירות אחרות. שליטה ישירה של ישראל בעזה אף עלולה להחליש עוד יותר את הרשות הפלסטינית, שגם כך מעמדה ויכולת שליטתה מעורערת, ולפגוע בשיתופי הפעולה החיוניים עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים לסיכול טרור באיו"ש.

המלצות

ערב חודש רמדאן הנפיץ, ממשלת ישראל נדרשת להימנע מצעדים במקומות הקדושים בירושלים העלולים להוביל לעימות דתי. מעשית, עליה להקפיד כי אם יוטלו הגבלות, הן יהיו אך ורק על בסיס שיקולים ביטחוניים. במקביל, יש למנוע פגיעה במערכות היחסים האסטרטגיות עם מצרים וירדן ולהעצים את שיתופי הפעולה עם מדינות מחנה השלום הערבי. קשרים אלו הינם מרכיב חיוני בארכיטקטורה הביטחונית של ישראל, ביכולת ההתמודדות עם הציר האיראני ובעיצוב המציאות בעזה "ביום שאחרי".

בשורה התחתונה, כלקח מכישלון מדיניות ההכלה רבת השנים מול איראן, חזבאללה וחמאס, יש לאמץ תפיסה אסטרטגית שתמנע את המשך תהליכי ההתעצמות שלהם. זאת, באמצעות גיבוש אסטרטגיית יציאה, שתיתן מענה לסיכויים ולסיכונים הרב-זירתיים והרב-מימדיים הניצבים בפני מדינת ישראל. זו מסתמנת כדרך היחידה שתאפשר לישראל לחזור לנתיב של עוצמה אסטרטגית כוללת, להשיג את מטרות המלחמה מול חמאס, ליצור משטר ביטחון חדש בצפון ולהיערך לבלימת ההתעצמות האיראנית באמצעות מהלכים מדיניים-צבאיים משולבים. בנוסף, בניגוד לאשליות בעבר, לא ניתן להתעלם מהסוגיה הפלסטינית ויש להשתלב במאמצים שמובילים הממשל האמריקני ומדינות ערב לשילובה של הרשות הפלסטינית "המחודשת" בתהליכי "היום שאחרי". מנגד, היעדר אסטרטגיית יציאה לצד החרפת המצוקות ההומניטאריות ברצועה, עלולים להפוך למציאות אסטרטגית קודרת ולשחוק את ההישגים הצבאיים המרשימים.

נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד