משחק השחמט העולמי: השלכות על ישראל
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 2 בפברואר, 2022
 |
| Photos: pixabay.com | maxpixel.net |
המשבר באוקראינה מחריף ומתפתח למשבר החמור ביותר בין רוסיה והמערב מתום המלחמה הקרה. לתוצאות המשבר יש השלכות על הסדר העולמי, על התחרות האסטרטגית בין ארה"ב לסין, וכן על הארכיטקטורה המזרח תיכונית.
המשבר הנוכחי מהווה המשך ישיר למדיניות של שמירה על "גבולותיה האסטרטגיים" של רוסיה, תוך נכונות להפעיל כוח ואף להסתכן במלחמה. כך, בניין הכוח הרוסי מסביב לאוקראינה מאפשר למוסקבה על פי יו"ר המטות המשולבים האמריקאי הגנרל מארק מיילי לפלוש לכל המדינה, ולא להסתפק במהלך צבאי מוגבל. הנשיא ביידן אמנם הצהיר כי לא ישלח כוחות לאוקראינה שאינה חברה בנאט"ו, ולוושינגטון אין מחויבות הסכמית להגן עליה, אך לא פסל את האפשרות לשלוח כוחות צבאיים לבעלות בריתה של וושינגטון במזרח אירופה. ביידן הדגיש כי פלישה רוסית לאוקראינה תהיה "האירוע המשמעותי ביותר שהתרחש בעולם במונחים של שלום ומלחמה ממלחמת העולם השנייה". נראה כי בימים האחרונים הבית הלבן מודע לפגיעה בכוח ההרתעה של ארה"ב, ופועל להשבתה גם במחיר של החמרת האיומים מול מוסקבה.
קונקרטית, רוסיה מאיימת בניתוק הגז לאירופה כאשר מעל 40% מאספקת הגז הטבעי לאירופה נמצאים תחת שליטה רוסית. ארה"ב מנסה לייצר פתרון קצר טווח באספקת אנרגיה ממקורות אחרים, אך על פי הערכת מומחים פתרונות אלו ייתנו מענה חלקי אם בכלל נוכח המונופול הרוסי. המשמעות המיידית היא עלייה נחשונית במחירי האנרגיה, ופיצול בעמדות המדינות במערב בנוגע לצעדים שיש לנקוט מול רוסיה. אירופה מציגה חולשה ועמדה מפוצלת מול התוקפנות הרוסית גם נוכח הקשרים הכלכליים הרחבים עימה (מעבר לאנרגיה), החולשה הצבאית (השקעה מצומצמת בתקציבי הביטחון), וחוסר הרצון לחרוג מפעולה דיפלומטית. מצב זה, מחזק את העמדה הרוסית במשבר הנוכחי, מה גם שדימוי העוצמה של ארה"ב נחלש, נוכח המיקוד של וושינגטון בכלים דיפלומטיים וכלכליים (סנקציות), והרתיעה מאיום בהפעלת כוח.
נכון לעתה ההערכה האמריקאית היא כי רוסיה תפלוש לאוקראינה, למרות ההכחשות הרוסיות כי אין בכוונתה לעשות זאת. במקביל, רוסיה מקרינה כוח מול נאט"ו וארה"ב באמצעות שורה של אימונים ותרגילים רחבי היקף וחסרי תקדים בים באוויר וביבשה מהאוקיינוס האטלנטי ועד הים התיכון. הפטרול האווירי הרוסי-סורי המשותף שחלף גם ברמת הגולן הסורית (24 לינואר) צריך להיות מובן בהקשר זה, כמו גם הרצון הרוסי להעביר מסר הרתעה אסטרטגי לישראל שתמנע מנקיטת עמדה פרו אמריקאית במשבר באירופה, וכן איתות שעל ירושלים לקחת בחשבון את דרישותיה בנוגע לאופן התנהלות המב"מ הישראלי בסוריה.
- לתוצאות המשבר בין רוסיה וארה"ב יש השלכות גלובליות ארוכות טווח, אשר ישפיעו באופן ישיר על הביטחון הלאומי של ישראל. בטווח הזמן המיידי, ירושלים צריכה להימנע מהתערבות במשבר המתפתח באוקראינה נוכח המחירים המדיניים והצבאיים שהיא עלולה לשלם, במיוחד בכל הקשור לשימור חופש הפעולה במב"מ בזירה הצפונית, ושימור ציר התיאום האסטרטגי עם מוסקבה.
- דימוי החולשה האמריקאי שמתבטא בחוסר יכולתה לבלום את המהלך הרוסי באוקראינה, מקרין למזרח התיכון, וכן על ההתמודדות האסטרטגית של ישראל והמחנה הסוני המתון עם איראן. השילוב המצרפי של תפיסת חולשת המשענת האסטרטגית האמריקאית בזירה הבינלאומית ובמזה"ת, לצד החמרת האתגר האיראני, מהווה איום גובר לביטחון הלאומי של ישראל. ישראל צריכה לחזק את הברית האסטרטגית שלה עם וושינגטון תוך מאמץ לשמר את התיאום האסטרטגי עם רוסיה, לצד העמקת הקשרים הביטחוניים והצבאיים עם המחנה הסוני.
במקביל, שיחות הגרעין בווינה מתקדמות לשלב ההכרעה, כאשר המשלחות חזרו למדינותיהן לצורך קבלת החלטות על המשך המו"מ. רוסיה משחקת תפקיד מפתח בקידום המו"מ, ובתיווך בין העמדה האירופאית והאמריקאית לאיראנית. בצורה פרדוקסאלית, המשלחת הרוסית לשיחות בווינה בראשות השגריר אולינוב מקיימת שת"פ הדוק עם הנציגים האמריקאים והאירופאים ומובילה בהסכמה עימן את המו"מ מול איראן, כאשר באותו זמן מוסקבה נמצאת על סף מלחמה באוקראינה, ובמשבר חסר תקדים עם המערב.
קונקרטית, השגריר אולינוב הצהיר כי חלה התקדמות במו"מ, והתהליך הגיע לשלב בו ההנהגות הפוליטיות נדרשות לקבל החלטות קשות על המשך המו"מ. על הפרק, הסבירות לגיבוש הסכם ביניים עולה, שבמהותו הגבלת העשרת האורניום, העברת האורניום המועשר שנצבר עד כה באיראן למשמורת רוסית, והחזרת הפיקוח של סבא"א. בתמורה ארה"ב תסיר חלק מהסנקציות, ותפשיר כספים איראניים שהוקפאו בבנקים בינלאומיים.
הבעיה המרכזית שהסכם ביניים מייצר עבור ישראל היא שתמורת הקפאה זמנית של תכנית הגרעין, איראן תוכל לשמר את הידע הטכנולוגי והיכולות המתקדמות שצברה בגרעין, להתניע את הכלכלה באמצעות ההסרה החלקית של הסנקציות והפשרת הכספים הכלואים, להתעצם צבאית, להשקיע בחיזוק כוחות השלוחים והמיליציות ובהתבססות אזורית, בפיתוח יכולות אש וטילאות, בהעברות אמל"ח מתקדם ועוד, ללא הגבלה וללא התנייה מארה"ב.
ההתקדמות במו"מ בווינה והרצון האמריקאי "לנקות שולחן" בסוגיית הגרעין, וחוסר נכונותה של וושינגטון להיקלע למערכה צבאית נוספת במזה"ת גם כאשר בעלות בריתה האזוריות מותקפות (מתקפת המל"טים על אבו דאבי), מביאים לעלייה בתוקפנות של השלוחים האיראניים במזה"ת בין אם בהתקפות ישירות על כוחות אמריקאיים בסוריה ועיראק, ובין אם בתקיפת יעדים אסטרטגיים בסעודיה ובאיחוד האמירויות.
האסטרטגיה הכוללת של איראן היא לדחוק את ארה"ב מחוץ למזה"ת, לבסס משוואת הרתעה מול מדינות המפרץ המשלבת שיח הסדרה ושת"פ כלכלי ("גזר") עם תקיפות קינטיות או תקיפות סייבר ליעדים אסטרטגיים באמצעות כוחות שלוחים ("מקל"), לפורר את הסכמי אברהם, ולהעצים את טבעת החנק על ישראל באמצעות התבססות צבאית, והקמת בסיסי אש במעגל ראשון, שני ושלישי. כל זאת לצד שימור היכולות המתקדמות שהושגו בגרעין, והמשך השקעה במו"פ טכנולוגי, סייבר התקפי ויכולות אש מתקדמות.
- חוסר הנכונות של ארה"ב להפעיל כלים צבאיים במזה"ת נוכח המיקוד ביריבות האסטרטגית הגוברת עם סין ורוסיה, מעצימים את התוקפנות האיראנית, ואת היקף האיום על היציבות האזורית (מל"טים, יכולות אש בליסטיות, סייבר התקפי ועוד). מצב זה מחייב את ישראל להשקיע בפיתוח יחסיה הביטחוניים-אסטרטגיים עם מדינות המפרץ, מצרים וירדן לצורך ביסוס עומק אסטרטגי, הקרנת כוח אזורית וגיבוש קואליציה אזורית לבלימת איראן.
- ישראל צריכה לנסות ולהשפיע על וושינגטון להימנע מחתימה על הסכם ביניים עם איראן, למרות התוחלת הנמוכה של מאמץ זה. הסכם ביניים יאפשר לטהראן לשמר את הידע והיכולות הטכנולוגיות המתקדמות שצברה בגרעין, יאיץ את תהליכי ההתעצמות הצבאית הקונבנציונאלית, יחזק את שלוחיה במזה"ת, ויגביר את האיום ההיקפי על ישראל ועל המחנה הסוני המתון. מצב זה יוביל למירוץ חימוש אזורי, ויקרב את ההתכנות של עימות ישיר בין איראן וישראל.
- עם זאת, ישראל נדרשת להערך לתרחיש של חתימה על הסכם גרעין שלא יתכתב עם האינטרסים הביטחוניים שלה. במסגרת זאת, ירושלים צריכה להימנע מלהיכנס למשבר עם הממשל האמריקאי המהווה את המשענת האסטרטגית המרכזית שלה, ולמנף את ההסכם המתגבש לצורך הגדלת הסיוע הביטחוני מוושינגטון, והצטיידות בפלטפורמות שיבססו את היתרון האיכותי של צה"ל, ויאפשרו יכולת פעולה עצמאית מול איראן בהינתן הצורך.
נראה כי הסוגיה הפלסטינית ירדה מסדר היום הבינלאומי, ואין דחיפות לקדם מהלכים מדיניים נוכח הקיפאון במגעים, הפיצול בזירה הפלסטינית, והעדר אנרגיה אזורית או אמריקאית להפעיל לחץ על הצדדים לשוב לשולחן המו"מ. האסטרטגיה הישראלית של "צמצום הסכסוך" באמצעות השקעה בפיתוח כלכלי ובאיכות החיים של הפלסטינים, תוך הימנעות מכניסה למו"מ מדיני מגבירה את הסיכון של התממשות חזון "המדינה האחת" מכוח האינרציה, ומבססת את מעמד חמאס ככוח פוליטי לאומי לגיטימי. במצב הנוכחי, לחמאס יש מרחב גמישות להפעיל כוח נגד ישראל באיו"ש וירושלים מבלי לשלם מחירים, תוך קידום תהליכי שיקום והסדרה ברצ"ע המסייעים לו לבסס את שלטונו, ולחזק את מעמדו ככוח לאומי לגיטימי בזירה הפלסטינית, לקראת היום שלאחר אבו מאזן.
כך, הניסיון לשמר את הסטטוס קוו בזירה הפלסטינית בכל מחיר מעצים את הנפיצות ואת תהליכי העומק בחברה הפלסטינית שעלולים להתגבש ולהפוך לאיום קונקרטי נגד ישראל בתמיכה בינלאומית רחבה.
- ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה כוללת המצביעה על אופק מדיני למימוש תפיסת ההפרדה, כדי לבלום את התהליך הזוחל של התממשות "המדינה האחת" תחת כסות "ניהול הסכסוך", ואת אובדן הלגיטימציה בזירה הבינלאומית ובמיוחד בוושינגטון באופן שיסכן אינטרסים בליבת הביטחון הלאומי של ישראל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהסוגיה הפלסטינית, המהווה איום אסטרטגי לא פחות מהאיום האיראני לביטחון ישראל.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
