הסדר העולמי בסימן שאלה? השלכות לישראל
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 16 בפברואר, 2022
 |
| Photo: remix - maxpixel.net |
המתיחות באוקראינה מחריפה והזירה הבינלאומית מצויה במשבר החמור ביותר מסיום המלחמה הקרה. מוסקבה פועלת לערעור הסדר העולמי שעוצב בהובלה אמריקאית, ולגיבוש ארכיטקטורת ביטחון שתתכתב עם האינטרסים האסטרטגים שלה באירופה, ותמנע את הצטרפות אוקראינה לנאט"ו. קריאת התגר האסטרטגית על ארה"ב מתואמת עם סין ולכך משמעויות מרחיקות לכת גם על ישראל.
מאזן הביניים נכון לעתה מעורב. בשלב זה הקלפים נמצאים בידי הנשיא פוטין שיכול להחליט במנעד שבין פשרה שתיתן מענה לדרישותיו הביטחוניות באוקראינה (אי הכללתה בנאט"ו) ובמזרח אירופה (בקרת נשק), לפלישה מצומצמת במזרח המדינה, ועד לכיבוש רחב של כל חלקי המדינה והחלפת המשטר. רוסיה לא יכולה לסגת מדרישותיה ללא הצגת הישג משמעותי שישרת את האסטרטגיה של הסגת המערב מגבולותיה האסטרטגיים במזרח אירופה וביצור מעמדה מבית ומחוץ. היעד של מוסקבה הוא לשים קץ לדיון על צירוף אוקראינה לנאט"ו, ולמנוע הצבת כוחות מערביים במרחבים אותם היא מסמנת כמאיימים על ביטחונה.
המערב ינסה לגבות מחיר יקר מהכלכלה הרוסית, ולפגוע במעמדה בזירה הבינלאומית. ארה"ב הוכיחה את יכולתה לגבש קואליציה אירופאית בהובלתה, אך האפקטיביות של כלי הענישה וההרתעה שלה עדיין בסימן שאלה. מערכה באוקראינה תשפיע על ארכיטקטורת הביטחון הכוללת באירופה ועלולה לערער את לכידות האיחוד האירופאי שגם כך מפגין חולשה נוכח המשבר, תעצים את היריבות וחוסר האמון השורר בין המערב לרוסיה, וגלי ההדף של המשבר ישפיעו על הכלכלה העולמית ומחירי האנרגיה, ועלולים להתנפץ על וושינגטון במשבר הבא מול סין (טאיוואן), וצפון קוריאה.
משמעויות
- התערערות הסדר העולמי ועלייתן של רוסיה וסין כמעצמות עולמיות המאתגרות את הדומיננטיות האמריקאית תשליך על מאזן הכוחות במזה"ת ועל היכולת של ישראל לתמרן בין וושינגטון, בייג'ין ומוסקבה. כמו כן, לחיזוק ההשפעה הרוסית והסינית במזה"ת יש השפעות ישירות על מירוץ החימוש האזורי ועל היתרון האיכותי הצבאי שמחזיקה ישראל. במציאות זאת, ישראל צריכה לחזק את הברית האסטרטגית עם ארה"ב כדי לשמר את עליונותה הצבאית והביטחונית.
- המשבר באוקראינה ממחיש את החשיבות של המזרח התיכון לוושינגטון בתחרות האסטרטגית העולמית מול רוסיה וסין. שוק האנרגיה המזרח תיכוני נתפס כמקור נוסף לאתגור המונופול הרוסי באירופה. נתיבי השיט הבינלאומיים והמיקום הגיאו-אסטרטגי של המזה"ת בלוח השחמט העולמי יבססו את המשך ההשקעה האמריקאית באזור, למרות הצורך של וושינגטון להתמקד בסין ורוסיה בזירה הבינלאומית בעדיפות ראשונה. מצב זה, מעצים את ההזדמנות של ישראל למנף את האתגרים האזוריים, תוך העזרות בתמיכה האמריקאית הכוללת (צבאית ומדינית) לחיזוק היחסים האסטרטגיים עם העולם הערבי.
- מערכה צבאית באוקראינה עלולה להוביל למשבר כלכלי ולעליית מחירי האנרגיה בעולם, באופן שישליך ישירות על יציבות המשטרים במזה"ת. מדינות בעלות חוב לאומי גבוה אשר נסמכות על ייבוא אנרגיה וחיטה, עלולות להיקלע למשבר חריף נוכח עליות המחירים, ויחס החוב-תוצר שיאמיר וישליך על יציבותם. ישראל צריכה לקחת בחשבון אפשרות של גל נוסף של טלטלה אזורית.
- ישראל צריכה להימנע ככל הניתן מהיגררות למשבר באוקראינה, כך שלא ישליך על מנגנון התיאום עם רוסיה ועל חופש הפעולה במב"מ בסוריה, ולא יסדוק את הברית האסטרטגית של ירושלים עם וושינגטון.
שיחות הגרעין בווינה הגיעו לשלב הסופי של המו"מ לאחר הפסקה יזומה במהלכה חזרו המשלחות להתייעצויות במדינותיהן. הדרישה האיראנית לא השתנתה במהותה – הסרה מלאה של הסנקציות, והתחייבות אמריקאית לא להפר את ההסכם שוב. וושינגטון מצידה החזירה את הפטור מסנקציות על חברות אירופאיות, סיניות ורוסיות המאפשר שת"פ בנושא גרעין אזרחי. מהלך זה היווה מחווה אשר המחישה את רצינות כוונותיה של וושינגטון בקידום המו"מ, למרות הביקורת מצד בעלות בריתה במזה"ת. בצורה פרדוקסלית, ניכר כי ארה"ב ורוסיה מתואמות היטב בשיחות הגרעין בווינה. איראן מנגד, חשפה במקביל לחידוש השיחות את השלמת פיתוח פרויקט הטילים ארוכי הטווח המדויקים (1450 ק"מ) מתוצרת משמרות המהפכה, והעבירה מסר ברור כי תמשיך להשקיע בתוכנית הטילים הבליסטיים.
שיחות הגרעין נמצאות בשלב ההכרעה, וניכר כי ארה"ב נכונה לוויתורים משמעותיים כדי להגיע לחתימה מחודשת על ההסכם. איראן מנגד, לא מציגה לחץ, כפי שניתן היה לראות מהתבטאותו של הנשיא אבראהים ראיסי (11 בפברואר) כי טהראן אף פעם לא תלתה תקוות גדולות בשיחות בווינה וכי היא תפעל לפתח מדיניות חוץ מאוזנת כלפי כוחות אחרים בעולם ובאזור.
משמעויות
- ישראל צריכה להיערך לתרחיש חתימה של המעצמות עם איראן על הסכם גרעין שלא משרת את אינטרסיה הביטחוניים-לאומיים. במסגרת זאת, ההסכם עשוי לבטל את הסנקציות או חלק ניכר מהן, לא יגביל את פרויקט הטק"ק ארוך הטווח ואת יכולות האש המתקדמות (טילים בליסטיים, מל"טים מתאבדים), לא יפגע בידע וביכולות שצברה איראן בגרעין, לא יגבה מחיר מטהראן על פעולותיה באזור נגד ישראל ובעלות בריתה של ארה"ב, ובתרחיש זה - יעצים את האיום הביטחוני הכולל של איראן על ישראל.
- מנגד, ישראל בתמיכה אמריקאית צריכה לחזק את קשריה האסטרטגיים והביטחוניים עם המערכת הערבית הסונית במטרה לבלום את ההשפעה האיראנית, לפתח עומק אסטרטגי, ולעצב ארכיטקטורה ביטחונית בה היא תשחק תפקיד מרכזי.
- כמו כן, ישראל צריכה להמשיך ולפעול במב"מ כדי לפגוע בהתבססות האיראנית בסוריה, וכדי להמחיש למערכת האזורית את נחישותה בבלימת המהלכים האיראניים שמערערים את היציבות האזורית.
- הברית האסטרטגית עם ארה"ב מהווה נכס ביטחוני מרכזי אותו נדרש לשמר ולפתח, גם במידה וושינגטון תחתום על הסכם גרעין מחודש. ירושלים צריכה למנף את ההסכם לחיזוק היתרון האיכותי של ישראל באמצעות בניין כוח מואץ, ולתמיכה אמריקאית (צבאית ומדינית) בביסוס הברית האזורית של ישראל עם המחנה הערבי הסוני.
הסוגייה הפלסטינית נדחקת לשולי השיח נוכח האירועים בזירה הבינלאומית. עם זאת, הנפיצות ביהודה ושומרון גוברת נוכח הביקורת הגוברת של הציבור על השחיתות וההתנהלות של מוסדות הרשות והנשיא (כינוס אש"ף האחרון, שבו נבחרו מנהיגים חדשים להנהגת הארגון והתקבלו החלטות חריפות נגד ישראל, מתקבל בציבור הרחב בשילוב של אדישות ולגלוג), הפעלתנות של חמאס בפיתוח תשתיות טרור ובהסתה נגד ישראל, והשיח המערער הגובר על "היום שאחרי אבו מאזן".
חמאס כאמור, ממשיך להשקיע בביסוס מעמדו הפוליטי בזירה הפלסטינית תוך פיתוח תשתיות טרור ביהודה ושומרון וליבוי הטרור העממי נגד ישראל. במקביל, מאמצי השיקום ברצועת עזה נמשכים בהובלת מצרים, קטר וישראל, והשקט היחסי נשמר. ישראל פועלת לביסוס הסדרה ארוכת טווח עם חמאס, תוך מתן תמריצים כלכליים משמעותיים. עם זאת, חמאס לא נתבע לוויתורים עקרוניים: ממשיך להשקיע בהתעצמות צבאית, לאכוון טרור באיו"ש, לנקוט מדיניות נוקשה בנושא השבויים והנעדרים, וכן נערך למאבק על הנהגת הזירה הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן, ולקראת המערכה הבאה עם ישראל.
משמעויות
- ישראל צריכה להמשיך ולחזק את הרשות הפלסטינית תוך השקעה בייצוב הכלכלה ובהעלאת איכות החיים הפלסטינית, לצד המשך הפגיעה השיטתית בתשתיות הטרור. עם זאת, ישראל נדרשת להבין כי מדובר בטקטיקה בעלת השפעה זמנית וכי אין אפשרות להמשיך ולנהל את הסכסוך ללא גיבוש אסטרטגיה ארוכת טווח, לקבל הכרעות, ולפעול באופן אקטיבי לעיצוב התנאים שישמרו את תפיסת ההפרדה ויהוו בסיס לתוכנית מדינית עתידית.
- ללא יוזמה ואסטרטגיה כוללת, ישראל מאפשרת לחמאס להתחזק בזירה הפלסטינית על חשבון הרשות הפלסטינית (שאינה מתחזקת כפי שסוברים רבים בעקבות היציבות הכלכלית במערכת הפלסטינית), מחזקת תהליכי עומק בחברה הפלסטינית, בעיקר באיו"ש, שמובילים להתבססות תפיסת המדינה האחת, ומובילה למשבר בלתי נמנע עם הזירה הבינלאומית בעקבות ההאשמות הגוברות כלפי ישראל לגבי מדיניות מפלה.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
