מי ישלוט במקום החמאס ביום שאחרי?
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 16 בנובמבר, 2023
 |
| Photo: IDF Spokesperson's Unit | CC BY-SA 3.0 |
היכולות המבצעיות המרשימות של צה"ל בכל החזיתות ואיתנות החברה האזרחית עומדים בסתירה להיעדרה של אסטרטגיה סדורה ל"יום שאחרי" מצד ממשלת ישראל. משורת התבטאויות של ראש הממשלה עולה, כי לישראל אין כל אסטרטגית יציאה מהמלחמה או תוכנית ארוכת טווח.
עוצמתה של ישראל בנויה על יכולות צבאיות, טכנולוגיות וכלכליות ועל תבונה מדינית וראיה אסטרטגית. אלו נשענים במידה מכרעת על הברית האסטרטגית עם ארה"ב והקשרים המיוחדים עם מדינות השלום והנורמליזציה. על כן, גיבוש האסטרטגיה צריך לקחת בחשבון את הנכסים העומדים לרשותה של ישראל לעומת האילוצים המושתים עליה.
הנכסים האסטרטגיים
בראש ובראשונה, יכולותיו המרשימות של צה"ל והלכידות של החברה האזרחית כמקור עוצמה להשגת מטרות העל של המלחמה - מיטוט החמאס והחזרת כל החטופים והחטופות.
דווקא נוכח הכשלון ב-7 באוקטובר, מתבלטים שני מאפייני חולשה של חמאס בניגוד לציפיותיו ותכנוניו המוקדמים. הראשון, הכשלון לחולל עימות רב חזיתי בצפון, באיו"ש ואף בפנים ישראל. השני, מעשי הזוועה שמותירים לישראל אופציה אחת בלבד: מיטוט החמאס כארגון טרור משולב עם ישות מדינית.
התמיכה הרב-מימדית של ארה"ב ושל מדינות אירופה המובילות. אלו מעניקות לישראל לגיטימציה רחבה ותמיכה מדינית וצבאית למוטט את חמאס.
הקשרים המיוחדים עם מדינות השלום והנורמליזציה, שלמרות הלחצים הפנימיים נמנעות מפגיעה מהותית בקשרים הבילטראליים. החלטות הפסגה האסלאמית, שנעדרו כל משמעות אופרטיבית חרף הלשון החריפה, שיקפו את הפערים בין מחנה השלום לציר הרדיקאלי. מעבר לכך, מסגרת שיתוף הפעולה הצבאי האזורי, תחת הדגל של ארה"ב (פיקוד המרכז האמריקני) מוכיחה את יעילותה ומשקפת את עומק שיתופי הפעולה האזוריים.
במישור התודעתי, חשיפות השימוש הציני שעושה החמאס בבתי חולים כמפקדות צבאיות וכאתרים להחזקת החטופים.
מאפייני התגובה הנחושה והתקיפה של צה"ל מול יעדי ופעילי חזבאללה, מהווים גורם מכריע בהרתעת הארגון להרחבת הלחימה ויכולים להכשיר את הקרקע ליצירת מציאות ביטחונית משופרת "ביום שאחרי".
הפעילות המוצלחת של גורמי הביטחון בסיכול טרור באיו"ש ובמניעת התלקחות. זאת תוך פגיעה משמעותית בתשתיות החמאס במרחב (עד כה נעצרו יותר מאלף מחבלים של התנועה).
היכולות המרשימות של מערך ההגנה האווירית של ישראל ביירוט התקפות הטילים, הרקטות וכלי הטייס הבלתי-מאוישים.
אילוצים מדיניים וצבאיים
שעון החול המדיני למול הצורך במימוש המטרות האסטרטגיות, עלול להוות אילוץ ככל שהמערכה תימשך ותחריף מצוקת האוכלוסייה. בהקשר אפשרי, הלחצים הפנימיים בעולם הערבי, בעיקר בירדן ובמצרים, עלולים להוות אילוץ על התנהלות המשטרים למול ישראל.
הפעילות האלימה של פעילי ימין קיצוני נגד תושבים פלסטיניים באיו"ש עלולה להצית עימות רחב, שיקרין גם על ערביי ישראל. לכך תהיה השפעה גם על צה"ל וכוחות הביטחון שיאלצו להקצות משאבים וקשב.
סדרי עדיפויות לאומיים פגומים והזנחת מגזרים חיוניים במשק ובחברה הישראלים, שמתקשים כיום לתת מענה מיטבי לטיפול במצוקות בתחומים רבים ומגוונים. זאת, לצד סימני השאלה לגבי החוסן הכלכלי של מדינת ישראל.
היעדר תחושת ביטחון, בראש ובראשונה בקרב תושבי קווי העימות בדרום ובצפון. הללו עלולים לגלות רתיעה מלשוב לבתיהם ללא טיפול שורשי בגורמי הטרור והסרת האיום עליהם.
ביטויי המחאה והאנטישמיות הגואה ברחבי העולם. אלו מייצרים לחץ על הממשלים שהתייצבו לצידה של ישראל ומקרינים על תחושת הביטחון של יהדות התפוצות.
משמעויות והמלצות
ההישגים המשמעותיים מול חמאס חייבים להיות משולבים עם הפעילות המדינית בהובלת ארה"ב לשחרור מאסיבי של כל החטופים והחטופות.
ישראל צריכה לגבש אסטרטגיית יציאה כוללת, ששמה בראש מעייניה את חיסול החמאס. זאת, תוך ביסוס אחיזה ביטחונית, שתאפשר את החזרת תושבי העוטף לבתיהם. במקביל, ישראל צריכה להשתלב במאמצים הבינלאומיים בהובלת ארה"ב ובתיאום מלא עימה לקביעת הכתובת האחראית על שיקום וניהול הרצועה "ביום שאחרי".
לצד אחיזה ביטחונית אפקטיבית, נדרש לייצר אופק למשענת אזרחית משולבת פלסטינית ובינערבית, בחסות ארה"ב ומדינות אירופה. זאת גם לצורך השיקום המקיף שנדרש לרצועת עזה.
יש להימנע מיוזמות מזיקות ומסוכנות לביטחונה של ישראל, ובראשן הרעיונות להעברת תושבי רצועת עזה למצרים ו/או לירדן. יוזמות אלו נתפסות כאיום ממשי על ביטחונן הלאומי ומעכירות את היחסים האסטרטגיים החיוניים עם ישראל.
מול חזבאללה, ברור כי המצב הנוכחי לא יכול להמשיך וכי ישראל צריכה לייצר מציאות חדשה בשטח שתסיר את האיום על תושבי הצפון ותאפשר להם לחזור לבתיהם. במסגרת זו, לצד האופציה הצבאית, ישראל צריכה לדרוש יישום מלא של החלטת מועבי"ט 1701.
ישראל תצטרך לגבש אסטרטגיה כוללת לבלימת ההתעצמות האיראנית הרב-מימדית. זו צריכה להתבסס על שתי רגליים. האחת, במישור הצבאי באמצעות האצת תהליכי בניין הכוח בסיוע אמריקני. השנייה, במישור הדיפלומטי באמצעות שיתופי פעולה עם הקהילה הבינלאומית.
בזירה הפנימית, הממשלה שתקום לאחר המלחמה, תהיה חייבת לבצע אתחול מחדש לסדרי העדיפויות הלאומיים. בראש ובראשונה, יהיה עליה לפעול לאיחוי השסעים והקיטוב בחברה הישראלית, תוך חיזוק הזהות הישראלית המאחדת והמשותפת. כזו המחברת את ערביי ישראל והחרדים לחברה הישראלית. זאת, תוך שינוי קיצוני של חלוקת עוגת התקציב, מתוך הבנה כי תידרש השקעת סכומי כסף רבים לשיקום היישובים בדרום ובצפון, להחזרת התושבים לבתיהם, להבראת העסקים שנפגעו ולחיזוק מערכים שהוזנחו בשנים האחרונות (כגון, משטרת ישראל, שירותי הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, ועוד).
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
