סיפוח חד צדדי – הימור מסוכן על ביטחונה הלאומי של ישראל
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 10 ביוני, 2020
 |
ככל שמתקרב המועד שקבע ראש הממשלה בנימין נתניהו לתחילת תהליך הסיפוח החד צדדי ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, הולך ומתחוור כי מדובר בהימור מסוכן הכרוך בפגיעה רב ממדית בביטחון ישראל - שחלק ממרכיביה עלולים להיות בלתי הפיכים. מהלך סיפוח חד צדדי הוא עתיר סיכונים, נטול הגיון או צורך ביטחוני, אין בצידו תמורות או הזדמנויות אסטרטגיות, וניכר כי הוא משרת בעיקר צרכים פוליטיים צרים.
למיטב הערכתנו, הסימנים המעידים שכבר מצטברים סביב המהלך, צריכים להדליק נורות אזהרה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. נמשכים האיתותים והאזהרות מצד ירדן על המשבר החמור שיגרום הסיפוח ביחסי המדינות; הרשות הפלסטינית, המצויה במשבר כלכלי חמור, נוקטת בצעדים מוחשיים לצמצום הקשרים עם ישראל, כולל בתחום הביטחוני, והמלך עבדאללה מזהיר מהתפוררותה; ובשטח, לאחר תקופה ארוכה של שקט יחסי ביהודה ושומרון, בולטים סימנים לתסיסה ולשינוי באווירה, המתבטאים ברצף חריג של פיגועים, חלקם קטלני.
זאת ועוד, מדינות אירופה בוחנות צעדי תגובה וענישה נגד הסיפוח. מנהיגי מדינות ערב מתנגדים באופן מוצהר ונחרץ למהלך, וכידוע במזרח התיכון, מה שנאמר בפומבי -בניגוד להבטחות שניתנות בחדרי חדרים -הוא החשוב והמחייב. גם בחברה הישראלית, נראה כי מעמיק הוויכוח סביב המהלך, באחרונה אף בחוגי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
העובדה כי אירועי עבר, דוגמת הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל או העתקת השגרירות האמריקאית אליה, לא גררו מחירים כבדים, אינה צריכה להטעות. נדרש להבחין בין "טריגרים" ו"נפצים" אותם קשה לחזות, לבין מגמות עומק וגורמי יסוד תהליכיים של הצטברות זעם ותסכול, שהם תערובת נפיצה, שפורצת בסופו של דבר אל פני השטח ומייצרת הפתעה מצבית. דינאמיקה כזו מוכרת לישראל מהאנתפאדות הראשונה והשנייה, אותה הציתו אירועים נקודתיים (תאונת דרכים, עליית יו"ר האופוזיציה להר הבית). להבדיל, ניתן לזהות תהליך דומה אפילו באירועים המטלטלים להם אנו עדים בימים אלה בארה"ב.
להערכתנו, בטווח הבינוני מהלך סיפוח חד צדדי:
- יכרסם ביסודות השלום עם ירדן ויערער בהדרגה את היציבות בגבולנו המזרחי;
- יעלה באופן משמעותי את הסבירות להתפרצות אלימה בשטח, ויהפוך את משימת ההגנה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון למורכבת ומסובכת;
- יסתום את הגולל על התהליך המדיני באופן שייטול מהרשות הפלסטינית את סיבת קיומה ויוביל לשקיעתה ולאבדן תקווה בציבור הפלסטיני;
- יאיץ את התמיכה בזירה הפלסטינית ברעיון המדינה האחת;
- יוביל בהדרגה להישאבות צה"ל לניהול חייהם של מיליוני פלסטינים במקרה הטוב, ולכיבוש כל השטח במקרה הרע, על חשבון התמודדות עם איומים כבדים במעגל שני ושלישי (זירה צפונית, איראן ועוד).
- ישית על ישראל עול תקציבי חסר תקדים בעידן בו הכלכלה נדרשת לשיקום ארוך שנים ממשבר הקורונה;
- יפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל, כולל בזירה הפנימית האמריקאית, ויחשוף חיילים ואזרחים לסיכונים משפטיים ברחבי העולם;
- יבלום וכנראה יהפוך את מגמת ההתקרבות למדינות המפרץ;
- יערער את מרקם היחסים הפנימי בין יהודים לערבים; וייצור פילוג וקיטוב בציבור היהודי במדינה בין ובתוך המחנות הפוליטיים.
מעבר לרשימת הסיכונים הארוכה של סיפוח חד צדדי, בהם ממשלת ישראל אפילו לא דנה במסגרת עבודת מטה סדורה ושיטתית, המהלך אינו מספק יתרונות לעומת המציאות הקיימת, המורכבת ממילא. מדינת ישראל כבר נמצאת בבקעת הירדן, צה"ל פועל בחופשיות בכל שטחי יהודה ושומרון כדי לספק ביטחון, ושולט במרחב הגבול המזרחי המתאפיין בשקט וביציבות, בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני עם ירדן. הרשות הפלסטינית מתפקדת חרף משבר כלכלי חמור, חוסכת לישראל משאבים ותשומות, ומסכלת טרור. בנסיבות אלה, צה"ל וארגוני הביטחון יכולים לספק להתיישבות היהודית ביטחון, ללא הסיבוכים הנובעים מנוכחות מובלעות ואוכלוסייה פלסטינית גדולה בתוך שטח ריבוני ישראלי.
בתנאים אלו, נראה כי חלון ההזדמנות המדיני למימוש הסיפוח - תמיכת ממשל טראמפ וחשש שלא יבחר לקדנציה שנייה - הוא כשלעצמו הגורם המרכזי שמכתיב את ביצועו המהלך בעיתוי הנוכחי, בבהילות, וללא תכנון ובחינה של המשמעויות. נוכח סיכוניו האסטרטגיים הרבים של סיפוח חד צדדי, תהיה זו שגיאה קשה לבצע אותו רק כי ישנה הזדמנות וניתן לעשות זאת. יתרה מכך, לא ברור שאפילו הנחה זו עומדת במבחן המציאות, כשממשל טראמפ מבהיר כי סיפוח צריך להתבצע רק כחלק מתכנית שלום, הכוללת גם תשלום במטבע ישראלי, שכאמור רבים מתנגדים לו, כולל בשורות מחנה הימין הישראלי.
חמור מכך, בתרחיש בו יבחר לנשיא בארה"ב המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, הוא צפוי להתנגד לסיפוח חד צדדי, כפי שהצהיר, באופן שיפגע במעמדה של ישראל בארה"ב, כקונצנזוס פנים אמריקאי דו מפלגתי. זאת ועוד, בנסיבות המתפתחות עלול להיגרם נזק ליחסים עם ארה"ב, אפילו אם לא יוכרז סיפוח, בשל העלבונות המוטחים בנשיא טראמפ.
ראויה לציון מיוחד העובדה שהאיום האיראני ובראשו פרויקט הגרעין, הולך ומתעצם, כפי שבא לידי ביטוי בדוחות הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) שפורסמו לאחרונה. זאת, לצד מתקפות הסייבר של איראן נגד ישראל. בתנאים אלה, ישראל זקוקה לעולם כדי לבלום את תכנית הגרעין האיראנית, אולם מהלך הסיפוח מסיט את הקשב והמשאבים הבינ"ל, הממוקדים דווקא בבלימת תכניותיה של ממשלת ישראל. מדובר בבזבוז מיותר של משאבים חיוניים וסטייה מן העיקר ומן האתגרים המרכזיים, בעיתוי קריטי.
בשורה התחתונה, נוכח איתותי האזהרה החריפים שהיא מקבלת, ממשלת ישראל צריכה לקבוע כי סיפוח, בוודאי אם יתבצע באופן חד צדדי ובחיפזון, יהווה איום אסטרטגי על ביטחונה, כלכלתה, יחסי החוץ שלה ואופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית; ולהימנע ממהלך נמהר ולא מתואם מסוג זה.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
