 |
| Photo: Kobi Gideon, GPO |
הישגים צבאיים מול כשלון אסטרטגי
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 11 בינואר, 2024
כארבעה חודשים מאז השבת השחורה, ישראל נמצאת בלחימה רב-זירתית, כאשר צה"ל וכוחות הביטחון מפגינים יכולות מרשימות. ללא מדיניות של "היום שאחרי", עלולים להישחק ההישגים הצבאיים שהושגו עד כה.
המלחמה בעזה עלולה להתארך לחודשים ארוכים, כאשר ללא תוכנית יציאה, ישראל עלולה להיקלע לואקום שיוביל לכיבוש ישיר ממושך. מדובר בנטל כבד רב-מימדי - מדיני, צבאי וכלכלי. צה"ל יישאב לטיפול באוכלוסייה המקומית, המעמד הבינלאומי של ישראל ייפגע, היחסים עם מדינות ערב יתערערו והעול הכלכלי יהיה קשה ביותר. יתרה מכך, הרעיונות על הנעת אוכלוסייה והקמה מחדש של יישובים עלולים לשמש כתחמושת נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.
נצראללה הצליח לבסס קשר ישיר בין המשך המלחמה בעזה לבין ההתקפות על יישובי הצפון ומתקני צה"ל. זאת בשעה שעשרות אלפים מתושבי הצפון ממשיכים להיות עקורים ואין צפי לחזרתם לבתיהם.
איו"ש ממשיכה להיות זירה מבעבעת העומדת בפני סכנת התפרצות. תהליכים להם מטיפים שרים בממשלה של החלשת הרשות, שלילת יכולות פרנסה של ציבור רחב של פועלים והיעדר אופק מדיני, עלולים לגרור את ישראל למעורבות עמוקה יותר. זאת, למרות הפעילות האינטנסיבית של צה"ל ושב"כ לסיכול פיגועי טרור.
איראן הצליחה למצב עצמה כמדינת סף גרעינית וממשיכה בפיתוח של יכולות הטילים ארוכי הטווח והמל"טים התוקפים. במקביל, ניכרת עלייה בהיקף הפעילות האלימה של המליציות הפרו-איראניות ברחבי המזה"ת, כולל נגד כוחות אמריקניים וללא תגובה הולמת בשלב זה. זאת, באופן העלול לחזק את הביטחון מצידם להמשיך בפעילות ההתקפית.
בזירה המדינית, מתרחבים הסדקים בין ישראל לארה"ב. בליבת העניין הסיכויים לכונן ברית אזורית בין ישראל למדינות ערב בהובלת ארה"ב. הדבר תלוי במידה רבה בהסכמת ישראל או סירובה לאפשר דריסת רגל לרשות פלסטינית "מחודשת". ככל שיחלוף הזמן ללא התגבשות הציר בהובלת ארה"ב, כך יתחזק הציר האיראני ולישראל תגרם פגיעה בעוצמתה האסטרטגית הכוללת. במקביל, מסתמן תיאום אמריקני-בריטי בהפעלת לחצים על ישראל. עפ"י פרסומים בתקשורת, מזכיר המדינה בלינקן החל לבחון את האפשרויות להכרה במדינה פלסטינית כחלק מהחזון של הנשיא ביידן ל"יום שאחרי". בדומה, שר החוץ הבריטי, קמרון, הצהיר כי מדינתו שוקלת להכיר במדינה פלסטינית. נראה, כי השתיים נכונות לשקול קידום אופציות קיצוניות "מעל לראש" של נתניהו אם יתמיד בגישתו הסרבנית להשתלב ביוזמת ביידן.
החלטות בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג נתנו אמנם גיבוי במשתמע לפעילות צה"ל בעזה. אולם מנגד הוציאו כרטיס צהוב לישראל להימנע מצעדים של כיבוש ישיר העלולים להציב אותה במסלול של התנגשות בזירה הבינלאומית. חשוב לציין שבית הדין ממשיך לעסוק בסוגיה ועלול לגבש החלטות קשות בכפוף להתנהלות ישראל ולהצהרות של בכיריה.
במקביל, ניכרת פגיעה במערכות הקשרים האסטרטגיים עם מדינות השלום והנורמליזציה, ובייחוד עם מצרים. הרעיונות הנשמעים מישראל להנעת אוכלוסייה ולהחזרת ההתיישבות לעזה, עלולים להסב נזק ביטחוני משמעותי ליחסים הבילטראליים. מעבר לכך, מדינות ערב כבר החלו לעסוק בתיאומים אסטרטגיים למציאות בעזה "ביום שאחרי" למול הסרבנות הישראלית לדון בסוגיה.
בזירה הפנימית, יותר מ-150 אלף מתושבי ישראל בדרום ובצפון עדיין עקורים מבתיהם, ללא צפי לחזרתם. ראש הממשלה אינו בולם את השיסוי ותיאוריות הקונספירציה נגד ראשי מערכת הביטחון. תקציב המדינה החדש אינו משקף את הצרכים האמיתיים של המשק והחברה ואת הצורך בשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים, תוך הקצאת משאבים על בסיס לאומי ולא סקטוריאלי.
מה נדרש לעשות?
ראש הממשלה צריך לבחור בין פוליטיקה קטנה שפוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל לבין אסטרטגיה רחבה שעשויה להחזיר את המדינה לנתיב של עוצמה מדינית, צבאית וכלכלית.
הממשלה חייבת לתעדף את החזרת החטופים והחטופות בחיים כמטרת על, שכן הם נמצאים בסכנת חיים הולכת וגוברת. זו חובתנו הלאומית והמוסרית כלפיהם, לאחר שהמדינה הפקירה אותם פעם אחת.
בפני מדינת ישראל ניצבת הזדמנות היסטורית להשתלב בתהליכים אזוריים שמוביל הממשל האמריקני, הנתמכים ע"י מדינות מחנה השלום הערבי. השתלבות כזו תאפשר בניית ציר אסטרטגי אמריקני-ישראלי-ערבי כנגד הציר האיראני ותעניק לישראל מרחב פעולה לשינוי המציאות הביטחונית בצפון. זאת, לצד הלגיטימציה לישראל להמשיך בפעילות הצבאית לסילוק החמאס. הדבר גם יאפשר לקדם שיתוף פעולה עם מצרים לטיפול תשתיתי בהברחות דרך ציר פילדלפי, ויחזק את העורף האסטרטגי של ירדן. בהתאם לכך, מומלץ לממשלה לפתח שיח עם הממשל על הרפורמות הנדרשות ברשות הפלסטינית "המחודשת". זאת, מתוך הבנה שזו תהיה הדרך היחידה להוביל את הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב להשתלב במאמצים לשיקום עזה כמפתח למתן מענה מול הציר האיראני.
מול חזבאללה, ישראל צריכה לתת עדיפות להסדר מדיני, ולו זמני, בחסות ארה"ב, שיאפשר לה להתכונן בצורה מיטבית לעימות עם חזבאללה. לשם כך, נדרש ממנה לפעול בשני מישורים במקביל. מצד אחד, לשפר את מוכנות העורף והיערכות האוכלוסייה. מדובר, בין היתר, בכשירות המקלטים והממ"דים ובמעטפת הגנה מיטבית למתקנים חיוניים. במקביל, להבטיח תיאום ושיתוף פעולה מדיני וצבאי מלא עם הממשל האמריקני.
באיו"ש, נוכח הסכנה מקריסת הרשות והסלמה רחבה, ישראל צריכה למנוע את החלשתה, בין היתר, באמצעות העברת כספי המיסים המקוזזים ולאפשר באופן מדוד ומבוקר כניסת פועלים. זאת, מתוך הבנה שהרוב המוחלט של הפיגועים בעבר, בוצעו ע"י שוהים בלתי חוקיים ומחבלים, ולא ע"י אלו שכניסתם נבדקה ואושרה.
המסר המרכזי, דווקא נוכח הלחימה המרשימה של צה"ל בעזה, נדרש ראה"מ להחליט האם לבחור באסטרטגיה של בריתות אזוריות, שיקום עזה וחיזוק היחסים עם ארה"ב. זאת, לעומת שימור שלטונו באמצעות תמיכה ישירה או עקיפה בהמלצות "מדיניות" כגון טרנספר של אוכלוסיית עזה, העלולות לגזור על ישראל חולשה רבתי. זו העת להחלטות אמיצות.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
