האם ניתן למנוע את המשבר ביחסי ארה"ב-ישראל?

ד"ר שי הר-צבי

6 במרץ, 2024

הביקורת הקשה שמטיחים בכירי הממשל האמריקני בישראל על כך שאינה פועלת בנחרצות כדי להקל על המצוקות ההומניטאריות המחריפות ברצועה משקפת את הסדקים שנפערו ביחסים בין המדינות. ביקורת זו מצטרפת למורת הרוח הגוברת בוושינגטון על כך שהממשלה נמנעה עד כה מלגבש אסטרטגיית יציאה "ליום שאחרי" והחשש מההשלכות של מבצע צבאי ברפיח נוכח העובדה שבאזור נמצאים כיום 1.4 מיליון עזתים. ברקע, לחצים פוליטיים גוברים על הנשיא ביידן והירידה בתמיכה בו מצד זרמים במפלגה הדמוקרטית.

נוכח זאת, ממשלת ישראל צריכה לפעול באופן מיידי לפתרון המחלוקות עם הממשל, לגבש אסטרטגיית יציאה ולספק מענה למצוקות ההומניטאריות. לכל דרך פעולה אחרת עלולות להיות הקרנות על איתנות התמיכה הרב-מימדית (מדינית, צבאית, כלכלית ותודעתית) שהממשל מעניק לישראל מאז פרוץ המלחמה.

ביקורת נוקבת ודרישה למעשים

הנשיא ביידן וצמרת הממשל הפגינו במהלך השבועות האחרונים, בשורה של התבטאויות ומעשים, תרעומת רבה מהמדיניות של הממשלה. כך, ביידן הזהיר בראיון לרשת NBC, כי "אם ישראל תמשיך בהתנהלותה הנוכחית עם הממשלה השמרנית באופן בלתי רגיל, עם בן גביר ואחרים, היא תאבד תמיכה מהעולם". למעשה, לתפיסתו של ביידן, צביונה של הממשלה, אותה הגדיר בעבר כקיצונית ביותר מאז ימי גולדה, ושיקולי שרידות פוליטיים, מובילים את ראש הממשלה לקבל החלטות הפוגעות באינטרסי ליבה של ישראל ושל ארה"ב גם יחד.

סגנית נשיא ארה"ב, קאמלה האריס, דרשה מישראל "לעשות יותר ולהגביר את כניסת הסיוע לרצועה, בלי תירוצים, שכן המצב בעזה שובר לב". הממשל אף פעל, בשיתוף עם ירדן להצניח סיוע הומניטארי לעזה. מדובר בצעד שמשקף את חוסר האמון מהנכונות של ישראל לבצע את הצעדים הנדרשים ונועד להעביר את המסר כי ארה"ב נחושה לפעול בכל דרך, גם ללא תיאום עם ישראל, כדי להקל על המצוקות ההומניטאריות ברצועה.

גם במישור הביטחוני מתחילים להסתמן לחצים מצד הממשל. כך, הממשל דרש מישראל לספק תוך מספר שבועות התחייבות כי השימוש בנשק אמריקני ברצועה יתבצע בכפוף לסטנדרטים האמריקנים ולחוק הבינלאומי וכי עליה לאפשר העברת סיוע הומניטארי לעזה. זאת, לצד דיווחים כי משרד החוץ האמריקני כבר החל בבדיקת מספר אירועים בהם נהרגו אזרחים עזתים במהלכם נעשה שימוש בנשק מתוצרת ארה"ב.

בנוסף, שרת האוצר, ג'נט ילן, שיגרה מכתב לנתניהו בו הזהירה מהמשמעויות של העמקת המצוקות הכלכליות ברשות הפלסטינית במידה רבה כתוצאה ממניעת כניסת פועלים לישראל. כל זאת, לאחר שהממשל (אליו הצטרפו מדינות נוספות כבריטניה וניו-זילנד) הטיל סנקציות על ארבעה אזרחים ישראליים תושבי איו"ש, בטענה שהיו מעורבים באלימות נגד פלסטינים.

האסטרטגיה - ברית אזורית כנגד הציר האיראני

לתפיסתו של ביידן, למלחמה בעזה יש משמעויות אזוריות וגלובאליות רחבות. למעשה, מדובר בעימות בין המחנה הפרו-אמריקני לציר האיראני בתמיכת רוסיה וסין. לגישתו, המלחמה בעזה מייצרת הזדמנות היסטורית לכונן ברית אזורית בין ישראל למדינות ערב למול הציר האיראני המתעצם ולעצב מחדש את המערכת הפלסטינית בכללותה.

בהתאם לתפיסה זו, מדובר בתהליך ארוך טווח ורב שלבי, שיוביל לכינון נורמליזציה בין ישראל לסעודיה ומדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי. באשר לעזה, בשלב הראשון יש להבטיח כי חמאס לא ישלוט בה והיא לא תוכל לשמש יותר בסיס לטרור. בהמשך, עזה ואיו"ש אמורות להיות מאוחדות תחת רשות פלסטינית "מחודשת", שתצטרך לעבור שינויים מבניים עמוקים הן ביכולת המשילות והן ביחסה לטרור ולישראל.

לגישתו של ביידן, מתן אופק מדיני בדמות פתרון שתי המדינות ושילובה של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה, הינם חיוניים כדי לגייס את הערביות המתונות לתמוך ולהשקיע כספים ומשאבים בתהליכי השיקום.

לתפיסת הממשל, גיבוש מתווה להחזרת החטופים והחטופות והפסקת אש ממושכת בעזה עשוי להוות נקודת תפנית במלחמה ולהוביל לתגובת שרשרת אזורית. תרחיש כזה עשוי לייצר את התנאים להפסקת אש בצפון, לדחות את הסכנה להידרדרות לעימות רחב ולאפשר מרחב פעולה לקידום הסכם להסגת כוחות חזבאללה צפונית לליטאני. הדבר גם יאפשר לממשל לבחון קידום התוכנית האסטרטגית של ביידן ל"יום שאחרי". מנגד, קיים בממשל חשש כי כשלון התוכנית, בייחוד סביב רמדאן, עלול להוביל להסלמה אזורית רחבה.

פגיעה בתמיכה הציבורית

בשורה של סקרים שפורסמו בימים האחרונים ניכרת מגמת ירידה בתמיכה הציבורית בישראל. כך, בסקר שפרסם מכון הסקרים גאלופ עולה כי חלה ירידה של 10% בתמיכה בישראל בשנה האחרונה. בקרב הצעירים עד גיל 34 מגמת הירידה חריפה עוד יותר. ראוי לציין כי גם בסקר של הרווארד-האריס, אותו ראש הממשלה הזכיר עת ציין כי ישראל נהנית מ-82% תמיכה, היו כמה נתונים בעייתיים. כך למשל, 18% הביעו תמיכה בחמאס שהינו ארגון טרור מוכרז, ובכלל זאת קרוב לשליש מהצעירים מתחת לגיל 34. בנוסף, כשליש מהאמריקנים לא חושבים שישראל מנסה מספיק להימנע מפגיעה באזרחים וכשליש אף תומכים בהפסקת אש ללא תנאים, קרי שחמאס נשאר בשלטון. בסקר נוסף, עלה כי 52% תומכים בעצירת הסיוע הצבאי כל עוד נמשכת המלחמה בעזה (27% היו נגד ו-21% אינם בטוחים). בקרב אלו שהצביעו לביידן בבחירות ב-2020 התוצאות היו ברורות עוד יותר כאשר 62% תמכו בצעד הזה. במקביל, ניכר כי התמיכה הרחבה בישראל במלחמה בעזה פוגעת במצבו של הנשיא ביידן בקרב חוגים במפלגה הדמוקרטית. המגמה שהחלה בהצבעה במישיגן, כאשר 13% מהבוחרים בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית הצביעו שהם אינם מחוייבים (uncommitted) לתמוך בו נמשכה גם בבחירות שהתקיימו ב"יום שלישי הגדול". כך, בבחירות במיניסוטה הצביעו 19% מהבוחרים שהם "אינם מחוייבים" ובצפון קרולינה הצביעו באופן דומה 13%. אם מגמה זו תמשך עלולות להיות לה השפעות מכריעות בבחירות בנובמבר, בעיקר במדינות המתנדנדות.

במקביל, ניכר כי ביידן ממשיך להיחלש בסקרים, בין היתר על רקע התמיכה הרחבה בישראל. ביטוי מוחשי לכך היה בבחירות המפלגתיות במישיגן לפני כשבוע, כאשר כ-100 אלף מצביעים (הרבה יותר משנים עברו) הצביעו שהם "אינם מחוייבים" (uncommitted) לתמוך בו. אם מגמה זו תמשך עלולות להיות לה השפעות מכריעות בבחירות בנובמבר.

משמעויות והמלצות

צבר ההתבטאויות והצעדים בהם נקט הממשל האמריקני בימים האחרונים עשוי להצביע כי התקבלה בקרבו ההחלטה להסיר את הכפפות ולגלות גישה תקיפה יותר כנגד המדיניות אותה מתווה ראש הממשלה נתניהו. דומה כי בראיית הממשל, המלחמה עם חמאס וחזבאללה, לצד המצוקות המחריפות של האוכלוסייה העזתית, הגיעו לשלב קריטי, העלול להוביל להסלמה אזורית רחבה ולאסון הומניטארי כבד. למעשה, הממשל מעביר לישראל את המסר, כי המשך האור הירוק והתמיכה בפעילות הצבאית יושפעו, במידה רבה, מהיכולת להציג תוכניות ברורות ומקובלות לפינוי האוכלוסייה ברפיח ולאספקת סיוע הומניטארי בהיקפים הנדרשים.

נוכח זאת, ראש הממשלה נדרש לגבש אסטרטגיה ברורה וישימה שתיתן מענה למכלול האיומים והסיכונים הניצבים לפתחה של מדיניות ישראל. מוטלת על ראש הממשלה האחריות לשמר את כיפת הפלדה האמריקנית שהינה מרכיב חיוני בביטחון ובחוסן הלאומי של ישראל, כפי שהומחש בחמשת העשורים האחרונים. לכך יש חשיבות עליונה בייחוד בעת הנוכחית, נוכח הסכנות להידרדרות להסלמה אזורית רחבה. בהקשר זה מומלץ להימנע מהתנצחויות פומביות עם הנשיא ביידן ולא להיגרר לעימותים שאפיינו את מערכת היחסים בתקופת הנשיא אובאמה, שבסופו של יום הזיקו יותר מאשר הועילו למכלול האינטרסים של ישראל מול הממשל.

במקביל, נדרש מראש הממשלה לבחון כיצד ישראל משתלבת בתוכנית הרחבה של הנשיא ביידן ואינה מפספסת את ההזדמנות ההיסטורית ליצור ברית אזורית כנגד האיום המתעצם מצד איראן, שמיצבה עצמה כמדינת סף גרעינית, וכנגד חומת האש שהקימה בכל רחבי המזה"ת, בדמות חזבאללה והחות'ים.

ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>