יחסי ישראל-ארה"ב: משבר אמון

ד"ר שי הר-צבי

3 באפריל, 2023

Photo: Avi Ohayon - GPO

התנגשות עולם הערכים

דבריו הנחרצים של הנשיא ביידן, כי ראש הממשלה לא יוזמן בקרוב לביקור בוושינגטון מבטאים את ההתנגשות הערכית ועליית המדרגה במסרי האזהרה מצד הממשל. זאת, באשר להשלכות האפשריות של קידום השינויים הקיצוניים במערכת המשפט והצעדים מול הפלסטינים על מערכת היחסים הבילטראלית. ברקע לכך, הדאגה הגוברת בוושינגטון, כי מדיניות הממשלה עלולה להוביל לערעור הערכים הדמוקרטיים המשותפים לשתי המדינות (shared values), לשינוי צביונה של המדינה ולפגיעה מהותית במערכת היחסים מול הפלסטינים, עד כדי הסלמה רחבה. למעשה, ביידן העביר לנתניהו מסר ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי נמאס לו ממשחקי המילים של ראש הממשלה, וכי הוא רואה בו אישית כאחראי למצב בו נמצאת ישראל.

דברים חריפים עוד יותר ניתן לראות בשורת הפרסומים של העיתונאי תומאס פרידמן בניו יורק טיימס, בהם האשים את נתניהו כאחראי למצב. במאמר שפרסם תחת הכותרת "אי אפשר לבטוח בנתניהו", הוא טען, כי נתניהו הפך ל"שחקן בלתי רציונאלי", שמסכן את האינטרסים והערכים לא רק של ישראל, אלא גם של ארה"ב עצמה. פרידמן אף הרחיק לכת וטען, כי "ארה"ב צריכה להבטיח שנתניהו לא עושה שימוש בנשק אמריקני כדי לפתוח בכל סוג של מלחמת ברירה עם איראן או חיזבאללה, ללא תמיכה מלאה ועצמאית של הפיקוד הבכיר בצה"ל".

יחסי ישראל-ארה"ב עברו בעשרות השנים האחרונות מספר משברים עמוקים. כך למשל, משבר עסקת הגרעין עם ממשל אובאמה, משבר הערבויות עם ממשל בוש, משבר המרגל פולארד, ועוד. ברם, בניגוד למשברים בעבר שהתפרצו סביב סוגיות מדיניות-ביטחוניות, הפעם מדובר במשבר סביב סוגיות ערכיות פנים-ישראליות, שמהוות את הבסיס לברית האסטרטגית בין המדינות בשבעת העשורים האחרונים, ומכאן חומרתו הרבה.

לכך יש חשיבות רבה עוד יותר נוכח השינוי בדעת הקהל בארה"ב ביחס לישראל והפערים החדים בין המפלגות. כך, בסקר חדש שפרסם מכון "גאלופ", עולה כי שיעור הדמוקרטים שחשים הזדהות עם ישראל כמעט זהה לאלו המזדהים עם הפלסטינים - 40% לעומת 38% (פער של שני אחוזים לעומת 35 אחוזים לפני כעשור). מנגד, 77% מהרפובליקנים חשים הזדהות עם ישראל, לעומת 13% בלבד שמזדהים עם הפלסטינים. באופן דומה, בקרב הצעירים ניכרת תמיכה רחבה בהרבה בפלסטינים מאשר בקרב המבוגרים. נוכח הביקורת הגוברת של ממשל ביידן על התנהלות ממשלת נתניהו, סביר כי הפערים בין שתי המפלגות ביחס לישראל ילכו ויגדלו. כראיה לכך ניתן לראות את הביקורת שהשמיעו גורמים רפובליקנים על דבריו של הנשיא כי נתניהו לא יוזמן בקרוב לביקור. כך, ניקי היילי, השגרירה לשעבר באו"ם שהכריזה על התמודדות לנשיאות ארה"ב, הטיחה ביקורת בנשיא על התערבותו בסוגיות פנים ישראליות. נוכח זאת, ממשלת ישראל צריכה להיזהר לא להפוך למוקד מחלוקת בין המפלגות לקראת האצת קמפיין הבחירות לנשיאות, באופן העלול להקשיח עוד יותר את המדיניות של הדמוקרטים כלפיה.

ארה"ב כמשענת האסטרטגית

ארה"ב מהווה עמוד תווך עיקרי של הביטחון והחוסן הלאומי של מדינת ישראל ואין חלופה לברית האסטרטגית בין המדינות. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בסיוע צבאי בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה; במחויבות לשמור על יתרונה האיכותי הצבאי של ישראל במזה"ת; בסיוע נרחב לפיתוח מערכות ההגנה המתקדמות ביותר העומדות כיום לרשותה של ישראל ושותפות בפיתוח מערכות ההגנה העתידיות באמצעות נשק הלייזר; באספקת מטוסי קרב ומערכות נשק מהמתקדמות ביותר בעולם; בשיתופי פעולה מודיעיניים; באספקה שוטפת של חלקי חילוף; בשיתוף פעולה עם פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (Centcom), במסגרתו אף נערך בתחילת השנה תרגיל רב-זרועי רחב היקף ("אלוני בזלת"), ועוד. כל זאת, לצד הענקת מטריה מדינית וגיבוי נרחב לישראל במוסדות בינלאומיים בשגרה ובעתות לחימה, בבלימת החלטות גינוי נגדה במועצת הביטחון ובשיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים רחבים.

שיתופי פעולה אלו ורבים אחרים מהווים נדבך מרכזי בדימוי העוצמה וההרתעה של ישראל. יתרה מזאת, היחסים המיוחדים מהווים תנאי חיוני לבלימת ההתקדמות האיראנית בפרויקט הגרעין, כפי שהשתקפו לאחרונה בדבריו של ראש המטות המשולבים, הגנרל מילי, כי איראן תוכל להפיק חומר בקיע לנשק גרעיני בתוך פחות משבועיים ויידרשו לה חודשים ספורים כדי לייצר נשק גרעיני. יתרה מזאת, שיתוף הפעולה העמוק הינו הכרחי גם להעמקת הקשרים הביטחוניים עם מדינות המפרץ, לקידום נורמליזציה עם סעודיה ומדינות נוספות במרחב. זאת, בייחוד בשעה שאיראן פועלת בנמרצות לשקם את יחסיה עם מדינות אלו.

ההרחקה על תנאי שספג נתניהו מהווה התרעה אסטרטגית עבור ישראל. ערעור היסודות עליהם נשענת הברית בין המדינות יוביל לפגיעה בעוצמה האסטרטגית, הצבאית והכלכלית של ישראל. המשמעות העולה מדבריו של הנשיא, כי בשלב מסוים האזהרות מצד הממשל יעברו גם לצעדי תגובה ממשיים. אלו עלולים להתבטא בפגיעה ממשית באינטימיות היחסים ברמת ההנהגות, בכרסום בתמיכה הרחבה של הממשל בעמדות ישראל, בפגיעה בדימוי העוצמה הישראלי ובנכונות להגן עליה בפורומים בינלאומיים. למעשה, במידה וראש הממשלה נתניהו לא יצליח "לספק את הסחורה" המצופה ממנו בוושינגטון לעצירת השינויים הקיצוניים במערכת המשפט, היחסים עם ישראל עלולים להידרדר ולהידמות ליחסי הממשל עם סעודיה - יחסים קרירים ביותר ברמת ההנהגות, לצד קשרים עמוקים ביותר בתחומים ביטחוניים-צבאיים.

עדין לא מאוחר לשנות כיוון

מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב ומשבר האמון החריף בין הנשיא לראש הממשלה הגיעו לצומת קבלת החלטות. למעשה, ראש הממשלה צריך לבחור בין שתי חלופות אסטרטגיות עיקריות: עצירת ההפיכה המשטרית ושיקום היחסים, באופן שיאפשר לו להעמיק את שיתופי הפעולה האסטרטגיים, לקדם את ההתמודדות עם איראן ולשקם את דימוי העוצמה של ישראל. זאת, למול המשך קידום השינויים הרדיקליים במערכת המשפט והחרפת הקרע עם הממשל, באופן שיוביל לפגיעה קשה ביותר בעוצמה האסטרטגית של ישראל וישחק לידי אויבינו ויריבינו במרחב.

למול הפלסטינים, ראש הממשלה צריך להימנע מנקיטת צעדים העלולים להצטייר ככאלו שמכשירים את הקרקע לסיפוח ולשינוי הסטטוס קוו במקומות הקדושים, שיובילו להחרפת תהליכי קריסת הרשות. צעדים אלו עלולים להוביל להסלמה ביטחונית רחבה, שתערב גם את חמאס ויתכן גם את ערביי ישראל. המשמעות תהיה מעורבת גוברת יותר של ישראל, שתשאב את צה"ל; תחריף עוד יותר את מערכות היחסים, הטעונות ממילא, עם ארה"ב ואירופה, תערער את מערכת הקשרים המיוחדת עם מדינות ערב ותעצים את האיומים המשפטיים בזירה הבינלאומית.

ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>