בצל ההסלמה, האם פוטין ישתמש בנשק גרעיני טקטי?
ד"ר שי הר-צבי | 3 באוקטובר, 2022
 |
| Photo: Kremlin.ru | CC BY 4.0 |
לפני כארבעה חודשים, ראשת המודיעין הלאומי האמריקני, אווריל היינס, העריכה במהלך תדרוך בסנאט, כי פוטין עלול לעשות שימוש בארסנל הגרעיני שברשותו באם יחוש כי קיים איום מוחשי לרוסיה או למשטרו. ההתפתחויות האחרונות במלחמה, ובראשן הצלחות מתקפת הנגד האוקראינית, ובעיקר הסיפוח הרוסי של ארבעת המחוזות והאזהרות הרוסיות שנלוו למהלך, מעצימים את החששות במערב מפני התממשות תרחיש שכזה. מטרת המאמר לבחון את הסיבות שהובילו את פוטין להכריז על סיפוח וגיוס מילואים, צעדים שנמנע מלנקוט בהם זמן רב, וכיצד אלו ישפיעו על המשך המערכה.
המניעים מאחורי החלטות הסיפוח והגיוס
הצעדים הקיצוניים בהם פוטין נוקט, ובראשם ההכרזה על סיפוח ארבעת המחוזות; הרמיזות על נכונות להשתמש בנשק גרעיני; ההחלטה לבצע גיוס מילואים חלקי (לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה), וככל הנראה החבלה בצינורות הגז נורד סטרים 1 ו-2, ממחישים את עומק המצוקות בהן הוא נמצא. זאת, בעקבות ההצלחה של מתקפת הנגד האוקראינית לכבוש שטחים נרחבים בצפון-מזרח המדינה, והחשש הגובר כי לאורך זמן צבא רוסיה יתקשה להגן על השטחים שכבש, ובוודאי לא יצליח להשתלט על אזורים חדשים. ברקע לכך, הפגיעות הקשות מהן סובל הצבא הרוסי (עפ"י דיווחים שונים יותר מ-50 אלף קצינים וחיילים נהרגו; מערכות אמל"ח רבות הושמדו; מורל ירוד וכשלים בפיקוד), לצד העובדה שצבא אוקראינה נהנה מהזרמה שוטפת של אמל"ח מתקדם ומודיעין איכותי מהמערב.
פוטין גם מבין, כי להצלחות האוקראיניות משמעויות מרחיקות לכת במישור האסטרטגי, ויש בהן כדי לתקוע מקלות במאמצים הרוסיים לפרום את הנחישות האירופאית להמשיך במערכה, באמצעות שימוש בנשק האנרגיה. זאת, משום שהכיבושים האוקראינים עוררו מחדש את התקוות, כי הכרעת הצבא הרוסי אינה תרחיש דמיוני. לכך ניתן להוסיף את מראות הזוועה שנחשפו באזורים ששוחררו, ששבו והעלו לשיח את פשעי המלחמה שצבא רוסיה מבצע מאז תחילת המלחמה. המשמעות היא כי לתפיסת מדינות המערב, אין שום דרך אחרת מאשר המשך הלחימה ואין שום אפשרות לנהל מו"מ להשגת הפסקת אש כל עוד צבא רוסיה אינו נסוג מהאזורים שכבש. לכך ניתן להוסיף גם את הביקורת הגלויה שהחלה להישמע ברוסיה גם מקרב חוגים המקורבים לשלטון כנגד ביצועי הצבא, ובכלל זאת כנגד שר ההגנה שויגו.
כל אלו הובילו את פוטין להכרעה כי בעת הנוכחית, הדרך העיקרית, ואולי היחידה, לחולל שינוי ולבלום את המומנטום האוקראיני היא באמצעות מהלך משולב שיכלול הסלמה מדינית (סיפוח), צבאית (גיוס) ואנרגטית (חבלה), לצד הרתעה (נשק גרעיני). המהלכים האחרונים נועדו, למעשה, להעביר את המסר כי רוסיה נערכת למלחמת התשה ארוכה וממושכת ומוכנה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להבטיח את יעדיה במערכה. זאת, מתוך תקווה, כי החשש ממיס-קלקולציה ומהידרדרות לכדי שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי, לצד המצוקות האנרגטיות שיתעצמו בחודשי החורף, יצליחו בסופו של יום לסדוק את הלכידות המערבית ויובילו לנכונות להתגמש ולחפש הסדרה לסיום הלחימה.
יתכן גם, כי פוטין שואב עידוד מתוצאות הבחירות האחרונות באיטליה, והאפשרות לגיבוש קואליציה ימנית קיצונית חדשה עם בעלי בריתו בעבר (ברלוסקוני, סלביני). מעבר לכך, העובדה שפוטין קיבל את ההחלטות לסיפוח ולגיוס ימים בודדים אחרי פסגת הארגון לשיתוף-פעולה של שנגחאי (SCO) והפגישות שקיים עם הנשיא שי וראה"מ מודי, עשויה להצביע כי לפחות בראייתו אין איום ממשי מאובדן התמיכה של המעצמות האסיאתיות, בייחוד בהיבטים הכלכליים.
ראוי להזכיר, כי במהלך שבעת חודשי הלחימה, רוסיה מפזרת איומים על האפשרות לשימוש ביכולותיה הגרעיניות כדי להרתיע את המערב מהתערבות ישירה במערכה. כך, רוסיה עשתה מספר פעמים שימוש מבצעי, ראשון אי פעם של מדינה כלשהי, בטילים היפרסוניים בעלי יכולת לשאת רש"ק גרעיני, ופוטין אף הורה עם תחילת המערכה על הגברת הכוננות במערך הגרעיני (אם כי בפועל לא הותר כל שינוי בהתנהלות הכוחות).
המשך המערכה - הסלמה נרחבת
סיפוח המחוזות נועד לעצב מציאות מדינית וביטחונית חדשה, ולפיה מחוזות אלו שייכים לרוסיה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה. כצפוי, הכרזת הסיפוח הרוסית נדחתה על הסף על-ידי אוקראינה ומדינות המערב, והחלטת הגינוי שקידמו במועצת הביטחון נבלמה בוטו רוסי (בעוד סין, הודו וברזיל נמנעו). הנשיא זלינסקי אף הצהיר כי אוקראינה מבקשת להתקבל כחברה בנאט"ו במסלול זריז, אם כי מדובר בעיקר בהצהרה לצרכים תודעתיים, שכן המשמעות של הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, היא שחברות הברית יהיו חייבות להתגייס לעזרתה במקרה של מתקפה עליה, בהתאם לסעיף 5 באמנה.
במצב הנוכחי, נראה שהתהום הפעורה בין העמדות הרוסיות לאוקראיניות הלכה והתרחבה. המשמעות המיידית מכך היא הגברת המאמצים האוקראינים להמשיך במתקפת הנגד, כדי לנסות ולהשתלט מחדש על השטחים שנכבשו עוד לפני חודשי החורף, ומנגד עליית מדרגה בפעילות הרוסית גם בשדה הקרב וגם במלחמת האנרגיה נגד אירופה ובזירות אחרות (סייבר, חלל, מזון).
אמנם לעת עתה, האפשרות לשימוש בנשק גרעיני טקטי עודנה נתפסת כתרחיש קיצוני, אך הסבירות נראית כקרובה יותר מאז פרצה המלחמה. ראוי להזכיר, כי בהתאם לדוקטרינת הביטחון הלאומי הרוסית, רוסיה יכולה לעשות שימוש בנשק גרעיני כנגד איומים על ביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית. בכך יש הבדל משמעותי בין האזהרות שפיזרה רוסיה במהלך החודשים האחרונים במטרה להרתיע את המערב מהתערבות ישירה בלחימה בשטח אוקראינה לבין האזהרות לאחר הסיפוח שנועדו למעשה להרתיע את צבא אוקראינה והמערב מהמשך התקיפות נגד השטחים שנכבשו, שלתפיסתה של מוסקבה נמצאים בשטח רוסיה.
הנשיא קנדי כבר הזהיר לפני כשישה עשורים כי המעצמות הגרעיניות צריכות להימנע מעימותים העלולים להוביל לבחירה בין נסיגה משפילה לבין מלחמה גרעינית. עוצמת הצעדים שפוטין יהא נכון לנקוט בהם תלויה באופן ישיר בעומק המצוקות והחששות לתבוסה צבאית, העלולות להקרין לא רק על המורשת שלו אלא אף על המשך שלטונו. בהתאם לתפיסה זו, ככל שהסכנה בעיניו תהיה גדולה ומוחשית יותר והלחצים מבית יגברו, כך הצעדים יהיו חריפים יותר והסיכונים שהוא יהיה נכון לקחת יהיו גדולים יותר, כולל השימוש בנשק גרעיני טקטי. מכל מקום, לנוכח הנחישות האוקראינית והמערבית ועליית המדרגה הצפויה מצידה של רוסיה, נראה כי אנחנו עומדים בפני הסלמה משמעותית ביותר בלחימה כבר בטווח הזמן הקרוב.
המלצות לישראל
הסלמת המערכה באוקראינה, מחייבת יותר מכל שלב בשבעת חודשי הלחימה, אימוץ גישה זהירה ותבונה מדינית. ישראל צריכה להמשיך ולפעול לשימור יעדיה האסטרטגיים ואינטרסיה הביטחוניים, הן בכל הקשור להעמקת הברית עם ארה"ב והן בשימור חופש הפעולה בזירה הצפונית. קונקרטית, ישראל צריכה לעשות הבחנה בין המישור המדיני לביטחוני. כך, מצד אחד, עליה להמשיך וליישר קו עם מדינות המערב ולהביע התנגדות לצעדי הסיפוח של רוסיה גם בהצהרות פומביות וגם בהצבעות במוסדות בינ"ל. מצד שני, ישראל צריכה לגלות רגישות בכל הקשור לסיוע הביטחוני לאוקראינה (בוודאי בכל הקשור לסיוע בעל נראות פומבית), העלול להיתפס ע"י רוסיה כהתערבות בלחימה וכסיוע לפעילות של צבא אוקראינה.
במימד הרחב יותר, הניסיונות הרוסיים להשתמש בקלף הגרעיני כהרתעה, טומנים בחובם פוטנציאל להקרין על מדינות אחרות בזירה הגלובאלית (יפן, דרום קוריאה) והמזרח-תיכונית (איראן, סעודיה, מצרים, תורכיה), שממילא בוחנות ברמה כזו או אחרת את האפשרות לרכוש יכולות גרעיניות, כאשר ברקע אפשרות לניסוי גרעיני נוסף של צפון קוריאה. ישראל מצידה צריכה לנסות ולהשתלב בכל מאמץ בינ"ל כדי למנוע שימוש בנשק גרעיני במלחמה, באופן העלול "לנרמל" את השימוש באמצעים כאלו ולהוביל למירוץ חימוש גרעיני.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
