ההתקרבות בין רוסיה לאיראן – האם ברית אסטרטגית חדשה?
ד"ר שי הר-צבי | 26 ביולי, 2022
 |
| Photos: Mehr News Agency / Khamenei.ir | CC BY 4.0 |
ביקורו של הנשיא פוטין באיראן (ביקור ראשון מחוץ לגבולות מדינות ברה"מ לשעבר מאז הפלישה לאוקראינה) והפסגה המשולשת (19 ביולי) עם ההנהגה האיראנית והנשיא ארדואן, היוו ביטוי מוחשי למאמצים הרוסיים להעמקת הקשרים עם איראן בחודשים האחרונים. עם זאת, לנוכח העובדה שהיחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות, ניצבים סימני שאלה האם מדובר במפגש אינטרסים נקודתי וזמני או שמא בהתהוותה של ברית אסטרטגית חדשה שתהווה משקל נגד למאמצים האמריקנים לכונן ברית אזורית עם מדינות המפרץ וישראל?
צעדי ההתקרבות
מאמצי ההתקרבות בין רוסיה לאיראן באים לידי ביטוי במספר מישורים במקביל. בתחום האסטרטגי, כינוס הפסגה בטהראן - ימים ספורים בלבד לאחר ביקורו של הנשיא ביידן במזה"ת והפסגה בסעודיה - היתה עבור הנשיא פוטין הזדמנות להפגין, כי חרף מאמצי המערב להפוך את רוסיה ואותו ברמה האישית למצורעים, הוא מצליח לקדם שיתופי פעולה עם מדינות מפתח, ובכלל זאת עם תורכיה שהינה חברה בנאט"ו.
הפסגה גם היתה נדבך נוסף בעימות הבין מעצמתי על גיבוש סדר עולמי ומערך בריתות חדש, תוך הפגנת חזית אחידה עם איראן כנגד המערב. זו באה לידי ביטוי בדבריו של המנהיג ח'אמנאי, כי לרוסיה לא היתה ברירה בפלישה לאוקראינה, אחרת היתה ניצבת בפני מתקפה מצד נאט"ו. דברים אלו משתלבים עם הגיבוי אותו העניק המשטר האיראני לרוסיה מאז פרוץ המלחמה, תוך הטלת האחריות על המערב. סביר גם, כי פוטין והנשיא ראיסי פעלו במשותף כדי לשכנע את הנשיא ארדואן להימנע ממבצע צבאי חדש בצפון סוריה נגד הכורדים, ויתכן כי עסקת החיטה שנחתמה בתורכיה (22 ביולי) היתה המשך ישיר להבנות שסוכמו בטהראן.
במישור הצבאי - עוד קודם לפסגה, טענו גורמי ממשל אמריקנים, בראשות היועץ לביטחון לאומי האמריקני, סאליבן, כי איראן מתכוונת לספק לרוסיה כמה מאות מל"טים, כולל כאלו בעלי יכולת תקיפה, וכי משלחות רוסיות ביקרו במהלך יוני ויולי באיראן כדי לבחון את המל"טים. סאליבן אף ציין, כי בכוונת איראן להתחיל במהלך חודש יולי באימון של צוותים רוסיים להפעלת המל"טים. שה"ח האיראני אמנם הכחיש דיווחים אלו, אולם מנגד מפקד כוחות היבשה של צבא איראן הצהיר, כי צבא איראן ייצר כטב"מים מתוחכמים וכי איראן מוכנה לייצא ציוד צבאי "למדינות ידידותיות". מכל מקום, עד כה אין עדויות כי עסקה כזו אכן נחתמה ו/או החל מימושה.
בתחום הכלכלי - רוסיה, איראן והודו מנהלות מגעים מתקדמים להפעלת פרוייקט תחבורה ימי ויבשתי (INTC - International North-South Transportation Corridor), שנועד לקצר משמעותית את נתיב שינוע הסחורות מרוסיה להודו דרך איראן (עפ"י הערכות, מדובר בקיצור של כ-40 אחוז מהדרך ובכ-30 אחוז מעלויות השינוע). במסגרת זו, כבר בוצע במהלך יוני ניסוי ראשון להובלת מטען מסנט-פטרסבורג להודו, דרך נמלי וכבישי איראן. עפ"י התוכניות, נתיב הסחר אמור להיות מופעל באופן מלא בתחילת 2023, בנוסף, תאגיד האנרגיה הרוסי, גזפרום, וחברת הנפט הלאומית האיראנית חתמו על מזכר הבנות בתחום האנרגיה בהיקף של 40 מיליארד דולר לפיתוח שדות נפט וגז ובניית צינורות לייצוא גז. אמנם מדובר רק במזכר הבנות, אך הוא משתלב במגמה הכוללת של מאמצים להרחבת שיתופי הפעולה בין המדינות. שתי המדינות אף החליטו לעבור לשימוש ברובל ובריאל בעסקאות ביניהן ולנטוש את השימוש בדולר כאמצעי נוסף לכרסם בהשפעת הסנקציות המערביות. בפועל, היקף הסחר בין שתי המדינות גדל ב-10 אחוזים במהלך הרבעון הראשון של 2022 (אם כי היקפי השת"פ עודם נמוכים – 4 מיליארד דולר ב-2021).
פערים ותחרות
למול המהלכים להעמקת שיתופי הפעולה, עומדים כאמור, עוינות היסטורית וחוסר אמון הדדי, השוררים בין מוסקבה לטהראן מזה עשרות שנים, המעיבים על האפשרות לכינון ברית אסטרטגית ארוכת טווח בין השתיים. לכך ניתן להוסיף את היריבות על מוקדי השפעה באסיה התיכונה ובמזרח התיכון, והתחרות על שווקים בשוק האנרגיה העולמי, שהחריפה בחודשים האחרונים, לנוכח הגידול המשמעותי בייצוא נפט רוסי לסין ולהודו במחירים נמוכים משמעותית ממחירי השוק. מנגד, רוסיה חוששת, כי עסקת גרעין חדשה טומנת בחובה פוטנציאל להוביל להגדלה משמעותית של ייצוא הנפט האיראני. זאת, באופן שיגרור הורדת מחירים וצמצום בהיקפי הייצוא של נפט רוסי, התפתחות העלולה בראיית רוסיה לסייע למדינות אירופה בתהליך ההתנתקות מהתלות בייבוא אנרגיה ממנה. לא בכדי, רוסיה דרשה לפני מספר חודשים, לקבל ערבויות שהסנקציות שהוטלו עליה לא ייפגעו בשיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי שלה עם איראן, כתנאי לקידום עסקת גרעין חדשה.
זאת ועוד, במוסקבה קיים מתח בין השאיפה להרחיב את מערכת הקשרים עם איראן, לבין הרצון והצורך להבטיח את שימור מערכת היחסים עם סעודיה, בייחוד בעת הנוכחית לנוכח חשיבותה של האחרונה בכל הקשור להיקפי התפוקה ומחירי הנפט (ואמנם הנשיא פוטין הזדרז לקיים שיחה עם יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, ימים ספורים לאחר ביקורו בטהראן).
ההתנהלות של שתי המדינות בסוריה משקפת, הלכה למעשה, את מורכבות היחסים ביניהן. מצד אחד, הן שואפות לשקם את משטרו של אסד ולצמצם את היקף הפעילות האמריקנית והתורכית במדינה. מצד שני, הן מתחרות ביניהן על עומק ההשפעה על המשטר הסורי והנוכחות הצבאית במדינה. המחשה לדואליות בגישה הרוסית ניתן לראות בהסכמה שבשתיקה מצידה לפרסומים אודות פעילות המב"מ הישראלית נגד יעדים איראניים בסוריה, שכן לתפיסתה פעילות זו פוגעת בהתבססות האיראנית במדינה ובכך משרתת למעשה אינטרסים רוסיים.
משמעויות והמלצות לישראל
בשורה התחתונה, בחודשים האחרונים ניכרים מאמצי ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, הניזונים מההבנה של השתיים, כי לנוכח המציאות הגלובאלית והאזורית הכאוטית, העמקת הקשרים בעת הנוכחית חיונית לקידום האינטרסים הייחודיים שלהן. מציאות זו מייצרת עבור ישראל אתגרים ברמה האסטרטגית ובמישור הביטחוני גם יחד. כך, הידוק היחסים בין מוסקבה לטהראן עלול להוביל להרחבת מכלול הקשרים בין המדינות, ובכלל זאת בתחום הביטחוני-צבאי (עסקאות צבאיות חדשות, שת"פ בתחום המודיעין והסייבר), ולהעמקת הגיבוי הרוסי לאיראן במו"מ הגרעיני.
בה-בעת, ההתפתחויות בציר הרוסי-איראני עלולות להקרין על הקשרים הבילטראליים בין ישראל לרוסיה, שממילא נמצאים כיום בשפל. זאת, בין היתר לנוכח חוסר שביעות הרצון הרוסית מההצהרות של ראה"מ על פשעי המלחמה הרוסיים באוקראינה, האיומים מצד רוסיה להפסיק את פעילות הסוכנות היהודית במדינה, והאזהרות הפומביות של ראה"מ, כי סגירת הסוכנות תהיה אירוע חמור שישליך על היחסים הבילטראליים.
מאז תחילת המלחמה באוקראינה, רוסיה אמנם הטיחה באופן עקבי ביקורת על התקיפות שמיוחסות לישראל בסוריה, אך ככלל נמנעה מנקיטת צעדים מוחשיים כדי להפריע לפעילות הישראלית. חיכוך ישיר ופומבי של ישראל עם רוסיה, או ניסיון לגבות ממנה מחיר במידה ואכן תחליט על סגירת הסוכנות, עלול להוביל לשינוי במאפייני ההתנהלות הרוסית בסוריה ולפגיעה בתיאום הביטחוני בין שתי המדינות ו/או לנקיטת צעדי תגמול רוסיים במרחביים אחרים (ובכלל זאת, עצירה/צמצום של עליית יהודים). המלחמה באוקראינה המחישה היטב כי רוסיה אינה נרתעת מאיומים ואינה נרתעת משימוש כוחני בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לקדם את יעדיה האסטרטגיים.
על כן, ולנוכח חיוניות שימור מערכת היחסים עם מוסקבה בכלל והתיאום הביטחוני עמה בפרט, מומלץ כי ישראל תמשיך במדיניות הזהירה והמדודה, בה נקטה מאז תחילת המלחמה באוקראינה. במסגרת זו, ישראל צריכה להקפיד לנהל שיח דיסקרטי עם מוסקבה ולהימנע ככל שניתן מחשיפה פומבית של המחלוקות וחילוקי הדעות, באופן העלול כאמור, להעיב על היחסים ולגרור את הרוסים להקשיח את עמדתם ולהקשות על מציאת פתרון שקט למשבר הזה ולמשברים עתידיים.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
