"פגרת החורף" באוקראינה - הסדרה או היערכות להמשך המערכה?
ד"ר שי הר-צבי | 23 בנובמבר, 2022
 |
| Photo: OSCE Special Monitoring Mission to Ukraine | CC BY 2.0 |
כתשעה חודשים מפרוץ המלחמה באוקראינה, ניכר כי אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להגיע להכרעה צבאית, ומסתמן כי הם משקיעים מאמצים לשפר עמדות לקראת חודשי החורף. זאת, מתוך הבנה שחודשים אלו, במהלכם היכולת לבצע מהלכים התקפיים בשטח מוגבלת, עשויים להתוות את פניה של המערכה בשנה הבאה. מטרת המאמר לתאר את האסטרטגיה של רוסיה ואוקראינה, ולבחון האם בשלו התנאים לקידום הסדרה למשבר.
אסטרטגיות מתחרות - כתישה והתארגנות למול ניצול מומנטום
רוסיה נוקטת באסטרטגיה משולבת, שבבסיסה המחשת מחיר ההפסד והתארגנות אופרטיבית. כך, מצד אחד, לצד המשך הלחצים האנרגטיים על אירופה, רוסיה הגבירה את התקיפות נגד מתקני תשתית ותחנות כוח ברחבי אוקראינה, כולל במרכז ובמערב המדינה. כתוצאה מכך, חלה פגיעה קשה באספקת מים, חשמל ושירותים חיוניים, וקיים חשש מאסון הומניטארי בחודשי החורף הקפואים. במקביל, צבא רוסיה מנסה לשפר את היערכותו בשטח, בניסיון להימנע מקריסה נוספת כפי שאירעה לפני מספר שבועות בסביבות חראקיב. זו באה לידי ביטוי בנסיגה מאורגנת יחסית מאזורים שכבש בתחילת המערכה (חרסון), בהיערכות מגננתית משופרת, בהמשך הצעדים להכשרת האזרחים שגויסו ובמאמצים לחידוש המלאים הצבאיים שהידלדלו משמעותית בחודשי המלחמה (ובכלל זאת, הסתייעות באיראן לייצור מל"טים בשטח רוסיה).
אוקראינה מצידה שואפת להמשיך את המומנטום הצבאי עוד לפני חודשי החורף, תוך מאמצים להתשת הצבא הרוסי, בין היתר באמצעות תקיפת קווי האספקה ויתכן אף ביצוע מתקפה נוספת. הנשיא זלינסקי מקווה כי הצלחות נוספות בשדה הקרב ישכנעו את מנהיגי המערב כי המשך הלחימה עשוי להוביל להסגת הצבא הרוסי מאזורים נוספים ולאלץ את רוסיה לחפש הסדרה מעמדת חולשה. על כן, לשיטתו, בעת הנוכחית אין הגיון לחתור להסדרה, אלא דווקא להגביר את הסיוע הצבאי, ובכלל זאת באספקת מערכות הגנ"א - הגנה אווירית (תחום שמסתמן כנקודת התורפה המרכזית של הצבא האוקראיני).
סימנים ראשוניים להידברות
"התיקו" המסתמן במלחמה, לצד המחירים הגבוהים שהיא גובה, הובילו לאחרונה לקריאות מצד גורמי מפתח במערב לבחון את האפשרות למציאת מתווה להסדרה. ברקע לכך, ההצלחות האחרונות של צבא אוקראינה וההבנה כי גם אם ניתן לבלום את רוסיה ולמנוע ממנה לנצח את המלחמה, לא ניתן להכניע אותה ולאלץ אותה להפסיק את הלחימה. זאת, לצד החשש כי דחיקתו של פוטין לפינה, עלולה להוביל אותו לעשות שימוש באמצעים קיצוניים.
ביטוי לתפיסה זו ניתן על-ידי ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל מילי, שמצטייר כאחד ממובילי הגישה כי הגיעה העת לבחון הסדרה. לתפיסתו, יש לנצל את ההצלחות האחרונות של צבא אוקראינה והכישלונות המתמשכים של רוסיה כדי להגיע לשולחן הדיונים מעמדת חוזק בעוד רוסיה נמצאת בעמדת חולשה, באופן שעשוי לאפשר פתרון פוליטי. זאת, בין היתר, לנוכח הערכתו כי האפשרות שצבא אוקראינה יצליח בתקופה הקרובה לנצח ולהסיג את הרוסים מכל השטחים שכבשו הינו נמוך. באופן דומה, גם הנשיא מקרון, שב וקרא לרוסיה ולאוקראינה לנהל משא ומתן לסיום המלחמה.
ואמנם, בשבועות האחרונים היו מספר אירועים, שיתכן ומצביעים על שינוי גישה מצד וושינגטון ומוסקבה. כך, ראש ה-CIA, ברנס, קיים פגישה בתורכיה עם מקבילו הרוסי, נרישקין, ולאחר מכן הגיע לקייב. קודם לכן דווח בתקשורת האמריקנית, כי ראש המועצה לביטחון לאומי, סאליבן, קיים במהלך החודשים האחרונים שיחות חשאיות עם בכירים רוסיים. במהלך אוקטובר אף התקיימו מספר שיחות טלפון בין שר ההגנה והרמטכ"ל הרוסיים לבין עמיתיהם בארה"ב. מעבר לכך, רוסיה וארה"ב החליטו לחדש בסוף נובמבר את השיחות על ההסכם לפיקוח על הנשק הגרעיני (New-Start), לראשונה מאז פרוץ המלחמה. צבר המגעים הישירים בין גורמי ביטחון בכירים בשתי המדינות, לאחר תקופה ממושכת של נתק, עשוי ללמוד על הנכונות לבחון את האפשרות לנהל משא ומתן להסדרה ו/או לפחות להבטיח כי המצב באוקראינה לא יצא מכלל שליטה.
מכל מקום, נראה כי הדרך להסדרה רצופה במכשולים ושאלת המפתח העיקרית נותרה עתיד השטחים שרוסיה כבשה מאז הפלישה (כמו גם סוגיית קרים). מצד אחד, פוטין לא יכול לוותר עליהם, בייחוד לאחר שהכריז על סיפוחם לרוסיה, ומצד שני נראה כי גם לזלינסקי אין מנדט מהציבור האוקראיני לוותר, גם בתמורה להפסקת המלחמה. במצב עניינים זה, נראה כי האפשרות היחידה להסדרה בעתיד הקרוב (אם בכלל) תעבור דרך מציאת מודל יצירתי של שימור הריבונות של כל אחד מהצדדים או כל נוסחה אחרת (למשל, מודל הונג-קונג), שתאפשר לשני הצדדים להציג את ההסכם כהישג. החלטה על חידוש המשא ומתן, לצד דרג וזהות הנציגים ששתי המדינות ישלחו לשיחות, עשויים להמחיש האם האפשרות להסדרה ברת השגה או שמא מדובר בתקופת התארגנות והיערכות והמלחמה תתחדש במלוא עוזה לקראת אביב 2023.
משמעויות והמלצות לישראל
מאז תחילת המלחמה מגלה ממשלת ישראל גישה זהירה בכל הקשור לאספקת מערכות הגנ"א, חרף הבקשות החוזרות ונשנות מצד אוקראינה וטענות כי על ישראל להתייצב באופן מוחלט לצידה של קייב "ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה". העמדה הישראלית נובעת ממורכבות היחסים עם רוסיה, ובעיקר יכולת ההיזק הרוסית, ובראשה כרסום בחופש הפעולה של חיל האוויר בזירה הסורית, פגיעה (סייבר, ל"א) ביעדים בישראל וערעור הביטחון של יהודי רוסיה.
יתרה מזאת, דווקא על רקע הידוק שיתופי הפעולה הביטחוניים בין רוסיה לאיראן, והרצון למנוע את הרחבת הקשרים לתחומים בעייתיים (גרעין, סוריה), ישראל צריכה לגלות זהירות יתר מביצוע צעדים העלולים לעורר תגובת נגד במוסקבה ולשחק לידיה של טהראן. זאת, בין היתר, לנוכח האזהרות שהעבירו גורמים רוסיים, כי למעורבות ישראלית בלחימה תהיה מחיר.
במציאות הביטחונית השברירית הקיימת באזור, ועל רקע עליית המדרגה בעימות בין ישראל לאיראן, חיוני שישראל תפעל לשמר בידיה את מירב היכולות וחופש הפעולה להגן על האינטרסים שלה ולפעול נגד יעדים איראניים במרחב.
לנוכח זאת, מומלץ לממשלה החדשה להימנע מאספקת מערכות הגנ"א (הגנה אווירית) ו/או מערכות נשק אחרות לאוקראינה. במקביל, ישראל צריכה להמשיך וליישר קו עם העמדה המערבית ולהביע תמיכה פומבית באוקראינה, לגנות את פשעי המלחמה שרוסיה מבצעת ואף לקדם שיתופי פעולה עם קייב (באופן ישיר ו/או באמצעות צד שלישי). התגובות הרוסיות להצהרות הישראליות בנושא בחודשים האחרונים המחישו, כי בראיית מוסקבה אין בהן כדי לחצות את הקווים האדומים מבחינתה. בכל מקרה, ישראל צריכה להקפיד לנהל את השיח עם מוסקבה (בייחוד בסוגיות שבמחלוקת) בדלתיים סגורות ורחוק מעין התקשורת.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
