סין ואתגרים חוצי-גבולות - במוקד מדיניות החוץ של ממשל ביידן
ד"ר שי הר-צבי ורותם אורג | 13 בדצמבר, 2022
 |
| Photo:The White House |
מדיניות החוץ של ממשל ביידן בשנתיים הקרובות תתעצב, במידה רבה, בהתאם לעקרונות שפורסמו במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי (National Security Strategy, NSS), הכולל הצגת האתגרים והמדיניות של הממשל במגוון רחב של סוגיות מבית ומחוץ. זאת, לצד ההשפעות של בחירות האמצע לקונגרס, בהן המפלגה הדמוקרטית זכתה להישג כמעט חסר תקדים עבור מפלגת שלטון, באופן שהמחיש כי חרף המצוקות הכלכליות, הציבור האמריקני נתן אמון בדרכו של הנשיא ביידן, שבבסיסה התמיכה בתהליכים דמוקרטיים ובערכים ליבראליים. מטרת המאמר היא להציג את תפיסות ומדיניות הממשל בסוגיות המרכזיות במדיניות החוץ והמלצות לממשלה הצפויה.
הזירה הגלובאלית - סין תחילה
ארה"ב ניצבת בשנים האחרונות, כפי שמשתקף גם במסמך ה-NSS, בפני שני אתגרים אסטרטגיים. הראשון, הוא התחרות בין המעצמות לעיצוב סדר עולמי חדש. השני, הוא ההתמודדות עם אתגרים חוצי גבולות. ההתמודדות של הנשיא ביידן עם אתגרים אלו היא באמצעות אימוץ גישה שמשלבת בין קידום הערכים והתפיסות הליברליות של הממשל לבין יצירת קואליציות ושיתופי פעולה עם בעלות הברית של ארה"ב בעולם.
במוקד סדר העדיפויות, העימות הגובר מול סין ורוסיה. בראיית הממשל, התחרות עימן משקפת עימות ערכי בין ממשלים דמוקרטים למשטרים אוטוקרטיים, שתעצב את פניה של הזירה הגלובאלית בשנים הבאות. עם זאת, בעוד סין נתפסת כאיום הייחוס המרכזי וכמדינה היחידה שמציבה אלטרנטיבה ממשית בשל שאיפותיה הגיאו-פוליטיות ויכולותיה (טכנולוגיות, כלכליות וצבאיות), רוסיה מצטיירת כאיום מיידי לסדר העולמי, אך בעוצמה נמוכה יותר, שיש לפעול להכלתו.
בהתאם לתפיסות אלו, נראה כי בשנתיים הקרובות הממשל ימשיך להשקיע מאמצים ניכרים להגבלת השפעתה של סין ובתחרות עימה על עליונות בשוק הטכנולוגיות. ביטוי לכך ניתן לראות במלחמת השבבים ובהגבלות שהטיל הממשל על שיתופי פעולה בין חברות טכנולוגיות. במקביל, הממשל ימשיך לקדם בריתות הגנה ושיתופי פעולה צבאיים עם מדינות במרחב האסיאתי, בדגש על הודו, אוסטרליה, יפן (ברית ה-Quad שהוקמה בשנה שעברה) ודרום קוריאה. מול רוסיה, ארה"ב תמשיך להעניק סיוע צבאי וכלכלי נרחב לאוקראינה ולהעצים את הלחצים הכלכליים, אך בה-בעת תחפש דרכים לסיום המלחמה. זאת, באופן שיאפשר להפנות משאבים וקשב לאתגר הסיני, יסייע בהתמודדות עם המשבר הכלכלי וימנע הסלמה ומהלכים קיצוניים.
אתגרים חוצי גבולות
ממשל ביידן מבליט את הסכנות ליציבות ולביטחון הגלומות באתגרים חוצי-גבולות, ובראשם השמירה על ערכים ליברליים, משבר האקלים, מגפות עולמיות, אינפלציה, משברי שרשראות אספקה (הפוגעים בביטחון תזונתי ואנרגטי) וטרור. אלו תורמים לחוסר יציבות ומתדלקים משברים גיאופוליטיים, ומטבעם אין לאף מדינה את היכולת להתמודד עמם באופן עצמאי.
המדיניות האמריקנית משקפת ניסיון לחבר בין התחרות הבין-מעצמתית לבין האתגרים חוצי-הגבולות. כך, חיוניות המעבר לאנרגיה מתחדשת, שעוגן בהשקעות בהיקף 369 מיליארד דולר שקידם הממשל בחקיקה[1], הוא לא רק חלק מהמאמץ האקלימי, אלא גם משתלב עם הצורך להפחית התלות במדינות כמו רוסיה (ויתכן ובמשתמע, ומבלי שהוזכרה, גם סעודיה). טבעם הגלובלי של אתגרים כמו האקלים והמגפות דורש מענה מקיף, באופן שהולם את גישתו של ביידן שמקדמת יצירת שיתופי פעולה, גם עם מדינות הנתפסות כיריבות.
המזרח התיכון: בריתות אזוריות ובלימת סין ואיראן
חרף הרצון לצמצם את המעורבות במזה"ת, כפי שעולה מההתייחסות הקצרה והמאוחרת לאזור בנייר ה-NSS, בפועל הממשל ממשיך למקד מאמצים מיוחדים במרחב. זאת, ממגוון שיקולים: ההכרה בחשיבותו הגיאו-אסטרטגית והכלכלית; הרצון לבלום את המעורבות הסינית ובמרכזה שיתופי הפעולה עם מדינות המפרץ; השאיפה לייצר אלטרנטיבה לתלות האירופית ביבוא נפט וגז מרוסיה; והצורך לתת מענה לאיום הגובר מצידה של איראן.
האסטרטגיה במזה"ת מתמקדת במניעת הסלמה ובאבטחת חופש התנועה בימים. הכלים המרכזיים להשגת יעדים אלו לתפיסת הממשל הם בניית קואליציות וקידום אינטגרציה אזורית, תוך נכונות מינימלית להפעיל כוח צבאי והעדפת דיפלומטיה לפתרון משברים.
באשר לישראל, הממשל שב ומדגיש, לקראת הרכבתה של הממשלה החדשה, את חשיבות הברית האסטרטגית בין המדינות המבוססת על הערכים המשותפים, אך בה בעת מבהיר ומזהיר כי זו תבחן בהתאם למדיניות שתנקוט ולמעשיה, בייחוד בכל הקשור לזירה הפלסטינית והיחס למיעוטים.
ביחס לאיראן, הנייר משקף את המדיניות בה נוקט הממשל הלכה למעשה – ניסיונות להרתיע את איראן מערעור היציבות האזורית ומהמשך הסיוע לרוסיה, תוך פעילות באמצעים דיפלומטיים כדי למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני. הממשל אמנם מדגיש כי הוא נכון לעשות שימוש ב"אמצעים אחרים" (ללא פירוט) במידה והדיפלומטיה תיכשל, אך נראה כי כל עוד איראן לא תשבור את הכלים בדמות פריצה להשגת יכולות גרעיניות, הממשל יבכר את הנתיב הדיפלומטי על פני כל אופציה אחרת.
באשר לסעודיה, נראה כי חרף הביקורת מבית, הממשל ממשיך לנסות לבחון דרכים לשיפור מערכת היחסים הרעועה עם בית המלוכה, כפי שניתן לראות בהודעה של הבית הלבן כי יורש העצר נהנה מחסינות מפני תביעות משפטיות. זאת, בשל היותה שחקן מרכזי להשגת חלק ניכר מהיעדים האמריקניים במרחב והחשש מההשלכות של העמקת הקשרים בין סעודיה לסין על מעמדה של ארה"ב.
הסוגיה הפלסטינית תופסת מקום נמוך בסדר העדיפויות של הממשל (כפי שמשתקף בנייר ה-NSS ואף בביקור ביידן באזור), הלה שב ומביע את תמיכתו בפתרון שתי המדינות, אם כי מבין שהדבר אינו מציאותי בעת הנוכחית. מעשית, הממשל מעוניין להימנע מלהשקיע משאבים בסוגיה, אלא אם תתרחש הסלמה בשטח או שינוי מדיניות משמעותי מצידה של ישראל, שייאלצו אותו להיגרר למעורבות גוברת.
המלצות לישראל
המדיניות הישראלית מול הממשל צריכה בראש ובראשונה להתבסס על ההבנה כי אין תחליף לברית האסטרטגית והערכית עם ארה"ב. הקשרים המיוחדים עם הממשל הינם חיוניים לשימור מעמדה ועוצמתה של ישראל, לתהליכי בניין הכוח של צה"ל ולהתמודדות עם האיום הגובר מצידה של איראן. לנוכח זאת, בהתנהלותה מול הממשל, ישראל צריכה לאמץ שני עקרונות מרכזיים: ניצול הזדמנויות להמחשת הנכסיות ולהתמודדות משותפת עם האיום האיראני ואתגרים חוצי-גבולות, ובמקביל לפעול לצמצום חיכוכים ולהימנע מצעדים מערערי יציבות או כאלו שייתפסו כפוגעים בערכים המשותפים.
לצד חיזוק שיתופי הפעולה האסטרטגיים, הביטחוניים והצבאיים, ושימור הדיאלוג עם שתי המפלגות תוך הימנעות מהיגררות לוויכוח הפנים-פוליטי בארה"ב, על ישראל להתאים את מדיניותה לעידן הנוכחי, בו עיקר העניין האמריקאי ממוקד בשלושה תחומים מרכזיים: התחרות הבין-מעצמתית, אתגרים חוצי-גבולות ושמירה על ערכים דמוקרטיים.
בנוגע לתחרות הבין-מעצמתית, ישראל צריכה לנהל מדיניות זהירה ביותר בנוגע להשקעות סיניות בתשתיות לאומיות ובטכנולוגיות (בין היתר, בחברות סייבר). באשר לרוסיה, ישראל צריכה לגלות גישה זהירה לנוכח הברית האסטרטגית עם ארה"ב מצד אחד ויכולת ההיזק הרוסית מצד שני. מעשית, ישראל צריכה להמשיך ולהביע תמיכה חד-משמעית וערכית באוקראינה ולבחון דרכים להגביר את הסיוע ההומניטארי והצבאי (למשל, מערכות התרעה), מבלי לחצות את הקווים האדומים של רוסיה (מערכות הגנ"א).
לישראל הזדמנות להמחיש לממשל את נכסיותה באמצעות קידום שיתופי פעולה אזוריים וביטחוניים עם המדינות הסוניות במרחב כחלק מתפיסת הממשל ליצירת שותפויות ולחיזוק הבריתות האזוריות. בה-בעת, ישראל צריכה להימנע מצעדים מערערי יציבות מול הפלסטינים, העלולים להוביל להסלמה ולהקרין לשלילה על היחסים עם הממשל. בהקשר זה, ישראל צריכה לגלות רגישות רבה בהתנהלותה במקומות הקדושים בירושלים, ולהיזהר לא לנקוט בצעדים חד-צדדיים העלולים להצית את השטח ולעורר מלחמת דת.
בנוגע לאתגרים חוצי-הגבולות, ישראל חייבת להכיר שסוגיות אלו נמצאות גבוה בסדר העדיפויות של הממשל. לנוכח זאת, ובמטרה לחזק את נכסיותה לממשל, ישראל צריכה לקדם את השיח האסטרטגי ושיתופי הפעולה בין המדינות בנושאים אלו, בייחוד בכל הקשור לסוגיית המאבק בשינויי האקלים.
[1] בחוק ששמו הרשמי הוא ה-Inflation Reduction Act.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן, ורותם אורג, חוקר פוליטיקה אמריקאית ומנהל העמותה הברית הישראלית-דמוקרטית
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
