הסרת אמברגו הנשק על איראן - תיגמול המשטר בטהראן על מדיניותו המסוכנת*
אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 22 ביוני, 2020
 |
| Photo: U.S. Department of State |
מקבלי ההחלטות בישראל תומכים באופן חד משמעי בדרישת ארה"ב להאריך את אמברגו הנשק של האו"מ על איראן, שעומד לפקוע באוקטובר. ישראל רואה בהארכת האמברגו דרישה מוצדקת מבחינה משפטית, אסטרטגית, מדינית וערכית.
הסרת האמברגו באוקטובר תהווה כניעה בינ"ל ובבחינת פרס לאיראן על התעלמות בוטה מהחוק הבינ"ל. זאת, לאחר שנים רבות בהן טהראן מפירה ברגל גסה ובאופן שיטתי וסדרתי את החלטות מועצת הביטחון (מועבי"ט) האוסרות עליה לייצא את כל סוגי הנשק וציוד צבאי למדינות ולשחקנים לא מדינתיים וארגוני טרור.
בין החלטות מועבי"ט אותן הפרה איראן במעלה השנים ניתן למנות החלטות המתייחסות לאמברגו על יצוא נשק למדינות מוגדרות, דוגמת לבנון (החלטה 1701) ותימן (החלטה 2216); וכן החלטות האוסרות ספציפית על איראן ייבוא או יצוא נשק כגון החלטות 1747 (2007), 1929 (2010) ו-2231 שהחליפה אותן ביולי 2015, וכללה אמברגו נשק בינ"ל בן חמש שנים.
בעשורים האחרונים איראן מספקת לחזבאללה בלבנון מערכות נשק וטכנולוגיה מתקדמות. איראן פועלת לנצל את מלחמת האזרחים בסוריה כדי להתבסס צבאית במדינה ולבנות בתחומה מכונת מלחמה דומה לזו שהקימה בלבנון; ובמקביל מחמשת את משטרו הרצחני של בשאר אסד. עפ"י 'מודל חזבאללה' איראן מעבירה לחות'ים בתימן טילים ומערכות נשק, תוך הפרה בוטה של החלטה 2216. מעבר לתדלוק המלחמה במדינה, מערכות הנשק מיועדות לייצר איום ישיר על סעודיה ולהקרין כוח במצרי באב אלמנדב. גם בעיראק, איראן מציבה טילים ומחמשת את המליציות השיעיות ככוח עצמאי מחוץ לשליטת המדינה, המתקשה להכפיפן למרותה.
הצפייה של ממשל אובאמה ומדינות אירופה, בהובלת בריטניה, צרפת וגרמניה, כי בעקבות הסכם הגרעין איראן תצמצם בהדרגה את מדיניותה המזיקה באזור לא עמדה במבחן המציאות. בדיוק ההיפך קרה. איראן ניצלה לרעה את ההסכם, את החלטה 2231 שאימצה אותו, ובעיקר את העובדה שהסנקציות האפקטיביות בתחום האנרגיה והפיננסים הוסרו ולא ניתן היה להשיב אותן. כך, בחסות החסינות שהעניק לה ההסכם, בשנים שלפני פרישת ארה"ב ממנו, איראן רק הרחיבה את מהלכיה השליליים באזור בדגש על העברות אמצעי לחימה, בלא לשלם מחיר על מדיניותה המזיקה.
גורמים המתנגדים למהלך של ממשל טראמפ להאריך את אמברגו הנשק, כולל בכירים בממשל אובאמה, טוענים, בין היתר, כי הוא יחליש את החלטות מועבי"ט בעבר ובעתיד, יפגע באמינות ארה"ב ויהווה תקדים בעייתי. מנקודת המבט של ישראל ההיפך הוא הנכון. החלטה 2231 לא יכולה לחייב רק צד אחד. לא ניתן לצפות מהקהילה הבינ"ל ליישם את החלטות מועבי"ט, בזמן שאיראן מפירה את אותן החלטות במשך שנים. הבחירה להתעלם מכך שאיראן הפרה את מחויבויותיה באופן בוטה הופכות את ההחלטות לאות מתה, ופוגעות בסמכות מועבי"ט וביכולתה לאכוף את הסעיפים האופרטיביים בהחלטות שהיא מאמצת.
ישראל חוותה על בשרה את ההשלכות המסוכנות של הפער המטריד בין החלטות מועבי"ט לבין אופן אכיפתן בשטח, כשאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא החלטה 1701. בחסות ההחלטה, שנועדה להחזיר את שליטת צבא ומדינת לבנון על דרום המדינה ולהרחיק את חזבאללה מגבול ישראל, במהלך השנים הארגון דווקא חזר להקים תשתיות צבאיות ולהתעצם במרחב הגבול, בסיוע צבא לבנון, ותוך התעלמות של יוניפ"ל, הכוח שאמור לפקח על יישום ההחלטה, ומוסדות האו"מ בניו יורק.
כשהאו"מ בוחר להתעלם מהפרות בוטות של החלטותיו אין פלא שביטחונם העצמי של חזבאללה ואיראן רק גבר במהלך השנים. חזבאללה החל לאיים באופן בוטה על יוניפי"ל במטרה למנוע ממנו לממש את המנדט שלו בשטח; ואיראן עלתה מדרגה באיכות וכמות הסיוע הצבאי לארגון, תוך מאמץ מיוחד לספק לו יכולות פגיעה מדויקות, בניסיון להרחיב ולשכלל את האיום שהוא מציב על העורף הישראלי.
להסרת אמברגו הנשק על איראן באוקטובר עלולות להיות השלכות חמורות, בראיית ישראל. ראשית, המהלך צפוי לתת זריקת עידוד למשטר האיראני ולזרועותיו, ובראשן כוח קדס של משמרות המהפכה, ולהחמיר את בעיית הפרוליפרציה של אמל"ח קונבנציונאלי איראני ברחבי המזה"ת.
שנית, הפסקת האמברגו תיצור תקדים בעייתי לקראת החלטה דומה ב-2023 על הסרת המגבלות על תכנית הטילים של איראן. מדובר בתחום נוסף בו איראן מפירה לפחות את רוחה של החלטה 2231, באמצעות המשך פיתוח וניסויים, יזום פרויקט להגדלת קטלניות ראשי הקרב של מערך הטילים, ושיגור לוויין צבאי לחלל באפריל - טכנולוגיה המשרתת את מאמציה להשיג יכולות בליסטיות ביניבשתיות.
שלישית, סביר כי רוסיה המבקשת לחזור ולמלא תפקיד מרכזי במזה"ת ובמפרץ על חשבון הדומיננטיות האמריקאית, תחליט למכור לאיראן מערכות הגנ"א מתקדמות, דוגמת S-400, חרף היסוסיה בסוגיה בעבר. מעבר לשימוש המופקר שאיראן עושה ביכולות מסוג זה, שהומחש בהפלת מטוס הנוסעים האוקראיני בינואר, מערכות הגנה מתקדמות עלולות לספק לאיראן תחושת חסינות ולעודד אותה להאיץ את התקדמות תוכנית הגרעין, אותה היא חזרה להרחיב ממאי 2019.
ישראל, אינה מתערבת בויכוח בין ארה"ב ליתר חברות מועבי"ט בסוגיית השבת הסנקציות הבינ"ל נגד איראן באמצעות הפעלת מנגון ה'סנפבק'. בה בעת, ירושלים אינה נבהלת מהאיום האיראני להסתלק סופית מהסכם הגרעין, הסובל בראייתה מליקויים מסוכנים, ובראשם סעיפי השקיעה והפערים ביחס ליכולות הפיקוח על פעילויות איראניות הקשורות לפיתוח נשק גרעיני. יתרה מכך, הפרות איראן את סעיפי ההסכם בתחום המחקר והפיתוח של צנטריפוגות מתקדמות הן ברובן בלתי הפיכות.
במקרה שמהלכי ארה"ב יבלמו במועבי"ט על ידי וטו רוסי, ישראל תתמוך בכל מהלך בהובלה אמריקאית לגיבוש קואליציה וולונטרית של מדינות, כדי לממש אמברגו נשק הדוק על איראן מחוץ למועצה, כולל בתחומים הגנתיים לכאורה, דוגמת הגנה אווירית. זאת, כאחת מהדרכים להגביר את הלחץ על רוסיה להימנע ממכירות מערכות נשק בעייתיות ומפירות איזון לאיראן.
בכל מקרה, מבחינת ישראל, אסור שהמאבק על אמברגו הנשק הקונבנציונאלי, יסיט את המיקוד מתוכנית הגרעין המתרחבת של איראן וממערכת הלחצים לעצירתה. בעיית הגרעין היא הנושא הבוער ביותר בראיית ישראל.
העימות סביב אמברגו הנשק, זיקותיו לנושא הגרעין והקונצנזוס הרחב בסוגיה בקונגרס האמריקאי, מספקים לישראל גם הזדמנויות, בראש ובראשונה להיכנס לדיאלוג עמוק עם ממשל טראמפ והמועמד הדמוקרטי לנשיאות, ביידן, ובמקביל עם מדינות אירופה. מטרת דיאלוג כזה תהיה לקדם אסטרטגיה בינ"ל רחבה להגברת הלחץ הבינ"ל על איראן כדי לבלום את מהלכיה המזיקים.
*המאמר התפרסם במקור ב-9 ביוני ב-Atlantic Council בוושינגטון.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
