האם איראן תשוב להסכם הגרעין? השלכות ומשמעויות לישראל ולקהילה הבינלאומית
דניס סיטרינוביץ | 14 בספטמבר, 2021
 |
| Photo: Tasnim News Agency | Mohammad Hossein Taaghi | CC BY 4.0 |
במהלך הימים האחרונים התבטאו בכירים איראנים רבים, ובראשם הנשיא החדש אבראהים ראיסי, באשר לשיחות הגרעין בוינה. בכירים אלו טענו כי איראן אמנם לא מתנגדת לחזרה לשולחן המשא ומתן, אבל לא בכל מחיר ובוודאי שלא תחת לחץ אמריקני. התבטאויות אלו באו בתגובה ללחץ הכבד שמפעילים גורמים שונים במערכת הבינלאומית על איראן לחזור לשיחות הגרעין.
הצהרותיהם של אותם בכירים, משקפות נאמנה את הגישה האיראנית בכל הנוגע לשיחות הגרעין וחזרה אפשרית להסכם ה-JCPOA, שעיקרה – איראן תיאות לחזור לשיחות רק אם הקהילה הבינלאומית תספק ערבויות רלוונטיות שיבטיחו כי איראן תקבל את מבוקשה. במקביל, איראן מנסה "לשדר" לקהילה הבינלאומית שמבחינתה אין כל בהילות לחזור לשולחן המו"מ, ובכל מקרה הגורמים החדשים במשטר צריכים ללמוד את הנושא לעומקו, ולכן חזרה מיידית איננה על הפרק.
איראן גם מנצלת את "הסחבת" אותה היא נוקטת, כדי לקדם משמעותית את תוכניתה הגרעינית ככל הנראה במטרה לצבור נכסים רבים ומשמעותיים לקראת חידוש השיחות, וכן כדי לייצר נקודת פתיחה משופרת באשר לתוכנית הגרעין שלה. בנוסף, בימים האחרונים פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח חמור לפיו איראן מעמידה קשיים משמעותיים בפני פקחי הסוכנות, אשר הצריך את ראש הסוכנות,רפאל גרוסי לטוס בבהילות לטהראן. אך גם אם האיראנים יהיו מוכנים לנקוט במספר צעדים טקטיים לטובת פקחי הארגון נראה כי ההנהגה האיראנית פועלת מתוך תפיסה שהמחויבות האיראנית להסכם הגרעין הסתיימה ברגע שארצות הברית יצאה ממנו. עובדה זו והמחויבות של המשטר, בראשות ראיסי, לחוק הגרעין שעבר בפרלמנט האיראני לאחר חיסול פח'ריזאדה, מבטיחים שללא חזרה להסכם הגרעין, משטר הפיקוח כולו נמצא בסכנה ממשית.
גם אם איראן תחזור בסופו של יום לשיחות, הסבירות לחזרתה להסכם הגרעין המקורי נותרה נמוכה, זאת ממספר סיבות:
- השינויים הפוליטיים באיראן ובראשם בחירתו של הנשיא ראיסי – בניגוד לרוחאני אשר ראה עצמו מחויב להסכם הגרעין, ועשה הכל, כולל להתעמת עם מנהיג איראן, כדי לחזור אליו, נשיא איראן החדש, ראיסי, אמנם מבין את חשיבותו של הסכם הגרעין ובעיקר את המשמעויות הכלכליות הנלוות אליו, אבל הוא חש מחויבות עמוקה למנהיג איראן ובעיקר לצורך לעמוד באותם קווים אדומים שנקבעו על ידי המנהיג. בניגוד לרוחאני גם מידת החשדנות של ראיסי וצוותו ביחס לארצות הברית היא עמוקה ביותר, עובדה המייצרת קושי רב לנהל את השיחות בצורה ישירה ופתוחה.
- צוות המו"מ – לצוות המו"מ תחת רוחאני, ובראשם שר החוץ ט'ריף, היה חלק גדול בהגעה להסכם הגרעין מלכתחילה. מדובר בדיפלומטים מנוסים שמכירים היטב את השפה האנגלית ואת התרבות המערבית, בצורה שאיפשרה להם לייצר ערוצי קשר בלתי פורמלים במהלך השיחות אשר סללו את הדרך להסכם. צוותו של ראיסי, בין אם המו"מ ינוהל דרך המעל"ל או משרד החוץ, הינו דוגמטי וחשדן ביחס למערב ובעיקר אינו מעוניין להפגש באופן ישיר עם הצד האמריקני. ללא שיחות ישירות בין איראן לבין ארה"ב היכולת להתגבר על המחלוקות קטנה באופן משמעותי.
- מנהיג איראן – בניגוד לתקופת רוחאני, נראה כי ח'אמנהאי החליט להיות מעורב עמוקות במו"מ, כדי להמנע ממצב שבו הוא "מרומה" שוב. כדי לוודא זאת, הכשיל ח'אמנהאי את סבבי המו"מ הקודמים במטרה לוודא שרוחאני לא יקבל את הקרדיט או יחזור להסכם שח'אמנהאי איננו מעוניין בו. בנוסף, מידת האמון הקטנה שעוד היתה לח'אמנהאי בכל הנוגע לתהליך המו"מ, אשר עליה הוא ביסס את גישת "הגמישות ההירואית", נעלמה, ובמקומה נוספה עוד חשדנות למהלכיה של ארצות הברית, אשר רק הועמקה לאחר חיסולו של קאסם סלימאני.
- התקדמות איראן בתחום הגרעין – ההתקדמות חסרת התקדים של איראן בתוכניתה הגרעינית, בעיקר בתחום ההעשרה, מעמידה בספק רב את היכולת לחזור "לשנה מפריצה (SQ1), קרי שנה מפריצה לחומר בקיע המספיק לפצצה גרעינית אחת, ומשפרת משמעותית את עמדת המיקוח של איראן במו"מ. גם אם איראן תהיה מוכנה לחזור טכנית למצב של "שנה מפריצה", לא ניתן "למחוק" את הישגי מדעניה ואת הידע שהם צברו במהלך תקופה זו.
- הבקיעים בקרב הקהילה הבינלאומית - אמנם מצבה הכלכלי של איראן קשה ביותר, אך במרוצת השנים הצליחה איראן "להסתגל" לסנקציות האיראניות באמצעות מהלכים שונים שאיפשרו לה להחזיק את הראש מעל המים. עובדה זו, האמונה של ח'אמנהאי וראיסי ביכולת של איראן להתבסס על "כלכלת התנגדות" והבקיעים בקהילה הבינלאומית ביחס לאיראן, מחזקים את התפיסה בטהראן לגבי חוסר היכולת של ארה"ב לגייס את הקהילה הבינלאומית להפעלת לחץ נוסף על איראן ומפחיתים את הדחיפות האיראנית להסרת הסנקציות.
מנגד, ברור כי הממשל האמריקני נזהר שלא "למתוח את החבל" אל מול איראן, למרות ההתקדמות חסרת התקדים של טהראן בתחום הגרעין. בכירי הממשל ובראשם מזכיר המדינה בלינקן, מחריפים לאחרונה את הטון מול טהראן ומאיימים כי המו"מ לא יכול להמשך לנצח, אך בפועל הממשל לא מאיים או פועל ממשית כדי "להעניש" את איראן על התקדמות זו, זאת כדי לשמור על הסיכוי לחזרה לשולחן המו"מ ואף להסכם. במקביל מנסים בכיריו להפעיל לחץ דרך רוסיה וצרפת, בנסיון לשכנע את איראן לחזור לשיחות. יתרה מכך, הויכוחים בקרב המעצמות לקראת הכינוס הקרוב של מועצת הנגידים של סבא"א, מהווים אינדיקציה לכך שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחזור ולבנות מחדש קואליציה מאוחדת כנגד איראן, גם אם השיחות יגיעו למבוי סתום.
ביחס לישראל, התמונה מטרידה ביותר שכן לא נראה שמישהו במערכת הבינלאומית, כולל בוושינגטון, מתכוון לנקוט במהלכים כלשהם שמטרתם עצירת ההתקדמות האיראנית בגרעין. כמו-כן הפגיעה המסתמנת במשטר הפיקוח (שהאיראנים כה מורתעים ממנו), תפגע ביכולת להבין מהו הסטטוס המדויק של תוכנית הגרעין. לאור זאת, על ישראל להיערך לכלל התרחישים, ובכלל זה:
- לסמן מול הממשל האמריקני את האיזורים "הכואבים" לאיראן שעליהם ניתן "ללחוץ" באמצעות הטלתן של סנקציות נוספות אם איראן לא תחזור לשולחן המו"מ או להסכם הגרעין.
- להדגיש בפני הממשל את החשיבות שבקביעת דד ליין לחזרה איראנית לשיחות ובהטלת סנקציות נוספות על איראן באם זו לא תעמוד בדד ליין זה.
- להקים קבוצת עבודה ייעודית אשר תעקוב במשותף אחר ההתפתחויות בתוכנית הגרעין האיראנית, במטרה לנסח "קווים האדומים המשותפים" ולהתריע בפני מקבלי ההחלטות בשני הצדדים באם איראן חוצה אותם.
בשורה התחתונה, למרות שלכאורה לשני הצדדים אינטרס משותף לחזור להסכם הגרעין, השינויים הפוליטיים באיראן מפחיתים משמעותית את סבירותו של תרחיש זה, ובעיקר מטילים ספק רב ביכולתו של הממשל האמריקני לייצר הסכם "רחב יותר וארוך יותר" אל מול איראן. נדמה שגם אם הצדדים יצליחו להתגבר על המכשולים העצומים העומדים מולם, לכל היותר תהיה חזרה להסכם המקורי, תוך הענות כמעט מוחלטת לדרישות האיראניות. מנגד, ברור כי טהראן "מהלכת על חבל דק", שכן האתגרים של המשטר הינם עצומים והשלטון השמרני יתקשה מאוד לשקם את המדינה ללא ההקלה הכלכלית של ההסכם.
נכתב ע"י דניס סיטרינוביץ
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
