המלחמה האזורית הראשונה -
קווים לדמותה והשלכותיה על ישראל
דניס סיטרינוביץ | 7 בנובמבר, 2021
 |
| Photo: Map - Виктор В | CC BY-SA 2.0 |
"שומר החומות" כ"קדימון" למערכה אזורית עתידית
אחד מהלקחים המרכזיים של מבצע "שומר החומות" נוגע לעובדה כי בפעם הראשונה גורמי "ציר ההתנגדות" פעלו במשותף ובאופן אקטיבי כדי לסייע לאחד מחברי הרשת במערכה שלו כנגד ישראל. יתרה מכך, מערכה זו מהווה איתות חשוב כי תסריט מסוג זה עלול לחזור בכל מערכה עתידית.
ככלל, האירועים השונים בעיראק, תימן ובעזה פתחו פתח לאיראן להעמיק את השפעתה באזורים אלו ובעיקר לסייע למיליציות השיעיות בעיראק, לחמאס, הג'האד האסלאמי ולחות'ים לבנות יכולות צבאיות חסרות תקדים. באמצעות יכולות אלו מקווה איראן להרתיע את ישראל, במידת הצורך לפגוע בה, וכן להשתמש בארגונים אלו כדי לבסס ולהעמיק את השפעתה במזרח התיכון.
בשנים האחרונות התפתחו משמעותית יחסי הגומלין בין ארגונים אלו המרכיבים את "ציר ההתנגדות". אלו באו לידי ביטוי בין השאר בסיוע שהגיש ארגון חיזבאללה לחות'ים במערכה בתימן מול סעודיה ולמיליציות השיעיות בפעולותיהם כנגד הנוכחות האמריקאית בעיראק; לנכונות של המיליציות השיעיות לתמוך במערכה עתידית של חיזבאללה מול ישראל; לקשר המתהדק בין חמאס וחיזבאללה על רקע התמקמותם של בכירי התנועה בלבנון ועוד.
בהקשר ישיר, נכון לתת דגש לקשר המיוחד של חיזבאללה עם אותם ארגונים. איראן מעניקה אמנם את המעטפת הלוגיסטית והאופרטיבית לארגונים אלו, אך בפועל ארגון חיזבאללה, בשל הקרבה התרבותית והיכרותו המעמיקה עם ישראל, מהווה את מרכז הכובד האמיתי לפעילויות של אותם ארגונים, והוא זה שמאמן ומלכד סביבו את שאר חברות הציר.
בין המאפיינים הבולטים של הפעילות המשותפת והמתואמת של "ציר ההתנגדות" במהלך "שומרי החומות", ניתן למנות את האירועים הבאים:
- לפי פרסום של אבראהים אלאמין, עיתונאי המזוהה עם חיזבאללה, הוקם חמ"ל משותף בבירות בו נכחו קצינים מחיזבאללה, ממשמרות המהפכה ומחמאס שתיאמו את הלחימה ברצועת עזה. לפי דיווח זה, איסמעיל ק'אאני, מפקד כוח קדס, ביקר בחמ"ל המשותף בביירות במהלך ההסלמה, ופיקח על עבודת החמ"ל, שבין שאר הדברים סיפק לארגוני לחמאס ולג'האד האסלאמי מידע בנוגע לתנועות צה"ל.
- שיגור של כטב"מ איראני חמוש מעיראק או מסוריה שיורט על-ידי צה"ל באזור עמק מעיינות.
- שלושה אירועי ירי של רקטות מאזור לבנון לעבר ישראל. סביר שגם אם אלו בוצעו על-ידי תשתית חמאס בלבנון, ירי זה נתמך (גם אם בשתיקה) על-ידי חיזבאללה.
- ירי של מספר רקטות מאיזור סוריה עליו לקחה אחריות קבוצה "אלמונית" בשם "תחריר פלסטין".
- איום של החות'ים להצטרף למערכה, שכלל, לפי אחד מהדיווחים בכלי התקשורת הערבים, בקשה של החות'ים שנשלחה לפעילי חמאס לקבל קואורדינטות של מטרות בישראל.
- לפי מספר דיווחים תקשורתיים, מטרה נוספת נוגעת לרצון של איראן וחזבאללה ללמוד מהירי הרקטי של חמאס במטרה להטעות ולמצוא נקודות תורפה "בכיפת ברזל", כדי לנצל זאת בתרחישי הסלמה עתידיים מול ישראל.
היעד האיראני - "פיסוק אסטרטגי – אופרטיבי"
ההיגיון האופרטיבי של אותם ארגונים ברור–אלו מבינים כי נכון לאתגר את ישראל ביטחונית ממספר זירות ובכך להקשות עליה להתמקד במערכה מול ארגון אחד בלבד.בנוסף, ישנו ניסיון "לנצל הזדמנות" מתוך הבנה כי ישראל תבקש שלא להגיב כדי להימנע מפתיחתה של זירה נוספת, בוודאי אם זו רחוקה גיאוגרפית מישראל.
לאור ההתעצמות של אותם ארגונים "במיטב" התוצרת של התעשייה הצבאית האיראנית ולאור הניסיון שהם רכשו בשנים האחרונות, ניתן להניח כי באם אלו יחליטו להשתלב במערכה הבאה, הם יעשו שימוש במל"טים חמושים, ירי טילים, כולל מדויקים ואף בניסיון לבצע פיגועים באזור הגבול (לדוגמא מאזור רמת הגולן הסורית). קונקרטית, סביר שגורמי "הציר" יבקשו לפגוע ביעילות של מערכות ההגנה האווירית, ולאלץ את חיל האוויר "לפסק" את יכולותיו ובכך לפגוע באפקטיביות הפעולה שלו.
זאת ועוד, לאחר סיום מערכת "שומר החומות" הבהירו הפלגים השונים כי הרחבת הלחימה מצד ישראל, הייתה מובילה את כלל חברות הציר להיכנס למערכה. איום נוסף שהושמע, גם מצד מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה, היה שבמערכה הבאה ישראל תפגוש את מלוא עוצמתו של ציר התנגדות.
לאור זאת, מבצע "שומר החומות" מהווה איתות אזהרה לישראל, כי עליה לשפר את מוכנותה האופרטיבית והמבצעית לקראת איום משולב. חוסר המענה הישראלי לתקיפות מלבנון, סוריה והמל"ט האיראני במהלך הלחימה ככל הנראה רק חידד בקרב אותם ארגונים כי הם זיהו "נקודת חולשה" בפעילות הצבאית הישראלית.
השלכות למדיניות הישראלית
- ההקשר האמריקני - המסקנה המרכזית מנתונים אלו היא שהעימות האזורי העתידי צפוי להעמיק את התלות הישראלית בסיוע אמריקני. הזירות הרחוקות, האתגר למערכות ההגנה האווירית, הנוכחות האמריקאית בכל רחבי המזרח התיכון, כל אלו מחדדים את הצורך של ישראל להדק את הברית האסטרטגית מול ארצות הברית ולהסתייע בה כדי לשפר את יכולתה ההגנתית ואף ההתקפית בעימות שכזה.
- בידול בין הזירות והתמקדות בזירה הלבנונית – אחד מהכלים המרכזיים לצמצום יכולותיו של "ציר ההתנגדות" להסב נזק למדינת ישראל הוא באמצעות "פרימתו". קרי, על ישראל לבנות תפיסה משולבת אשר תגביל את היכולת של גורמי הציר לפעול כנגד ישראל בעת עימות.כך, מהלכים אופרטיבים כגון פגיעה דרמטית במרכז הכובד הצירי (חיזבאללה) אשר תפגע אנושות ביכולות התיאום וההכוונה של חברות הציר אל מול ישראל, ו/או מדיניים, באמצעות הנעתה לדוגמא של הממשלה העיראקית להפסקת פעילותן של המיליציות השיעיות.
- איראן - איום צבאי אמין על איראן יהווה את אחד מהכלים המשמעותיים שיאפשרו את "סגירתה" של המערכה. ניסיון העבר מלמד כי איראן מורתעת רק אם היא מבינה שפעולותיה יחשפו אותה לאיום קיומי אותו היא מעריכה שרק ארצות הברית מסוגלת לממש. על כן, ללא קשר למו"מ הגרעין, על ישראל וארצות הברית לחשוב כיצד ניתן לממש את הרעיון כך שיוכל לדחוק את איראן להנחות את גרורותיה לפעול לסיום המערכה.
- הערכות אופרטיבית - בנוסף, על ישראל להיערך אופרטיבית אל מול הזירות העיראקית והתימנית לאור ההבנה כי בתרחיש הסלמה עתידי, אפשר וצה"ל יאלץ לפעול באותם אזורים. לאור זאת על צה"ל לפתח יכולות מודיעיניות ואחרות אשר תאפשרנה להתריע בפני כניסה אפשרית של החות'ים והמיליציות העיראקיות למערכה.
בשורה התחתונה,
- האסטרטגיה של "ציר ההתנגדות" מכוונת לפסק את מאמץ ההגנה של צה"ל, לפגוע בהרתעה ולערער את תחושת הביטחון של ישראל. הלקח המרכזי של מבצע "שומר חומות" קשור לעובדה כי התרחיש הרב זירתי מהווה איום ממשי, שנדרש להיערך אליו מבחינת גיבוש תפיסת הפעלה מותאמת להתמודדות עם תרחיש מורכב זה, בדגש על מאמץ ההגנה ומוכנות העורף.
- השותפות האסטרטגית עם ארצות הברית מהווה עוגן בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, ובהעדרה ישראל תתקשה לממש את מטרותיה מבחינה צבאית ומדינית. ישראל צריכה לשמר את שתוף הפעולה האסטרטגי והאופרטיבי, לחזק את נכסיותה, ולהתחשב "בקווים האדומים" של הממשל בסוגיות הליבה האזוריות.
נכתב ע"י דני (דניס) סיטרינוביץ
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
