איראן: איום הגרעין לאן?
ד"ר אפרים אסכולאי | 25 באוגוסט, 2021
 |
| Photo: Tasnim News Agency | CC BY 4.0 |
מקובל לחשוב שלאיראן יש שלש מטרות-על בפיתוח נשק גרעיני: הרתעה, סיוע במימוש שאיפות הגמוניה אזורית ואיחוד העם האיראני מאחורי נושא שכמעט ואינו שנוי במחלוקת. מעבר להנמקות אסטרטגיות אלו צריך לבחון את יעדי התוכנית הגרעינית עצמה, ביחוד בשלבים הנוכחיים (אוגוסט 2021) של התפתחותה המהירה.
ההוכחה הברורה, שלאיראן הייתה תכנית גרעינית צבאית נמצאת במסמכי הארכיון האיראני שהובא ארצה ע"י המוסד. פעילויותיה מאז וממצאי הפיקוח הבינלאומי מוכיחות שתוכנית זו עדיין שרירה וקיימת. שתי סיבות אפשריות להימשכות תכנית הגרעין הנוכחית: לחץ על המעצמות להסרת הסנקציות הכלכליות המכאיבות מאד לאיראן, והרצון להתקדם בתכנית הסדורה לפיתוח נשק גרעיני. אם כי למראית עין סיבות אלו מנוגדות, אין הדבר כך, ולכל היותר יביא הסכם מחודש להשהיה מסוימת בלוח הזמנים האיראני, אך לבטח לא לביטולו, שכן ההסכם הקיים מאפשר זאת, ואין בכוונת האיראנים לחסל תכנית כה חשובה ויוקרתית.
הנחת הבסיס היא שלאיראן יש תכנית סדורה, הכוללת משימות, יעדים ואולי אף לוחות זמנים, המאחדת את כל הטכנולוגיות הנדרשות ואת המסלולים הנפרדים למטרה סופית אחת: ייצור נשק גרעיני צבאי. לכל פרויקט פיתוח גרעיני צבאי שלשה מסלולים המבוצעים בנפרד, אך כמובן תוך תיאום מלא ביניהם: ייצור החומר הבקיע, שהוא אשר ייצור את התפוקה הגרעינית, מנגנון הנפץ שיגרום לחומר הבקיע לייצור את התפוקה הגרעינית, וייצור הנשק בתצורה המתאימה לאמצעי התובלה המובילים את הנשק ליעדו. מאז הושג ההסכם בין איראן והמעצמות (ה-JCPOA) ב-2015, עצרה איראן ואף הסיגה לאחור, במידת-מה, את ייצור החומר הבקיע, ואת תכניות הפיתוח הגלויות. כל אלו נוגעים לתחום ייצור החומר הבקיע. בגלל מגבלות ההסכם, ומגבלות שהוטלו ע"י האיראנים בכל הנוגע לפיקוח הבינלאומי על תחום פיתוח מנגנון הנפץ, מצב הידע בתחום זה עגום למדי, ואף פחות מזה בתחום התאמת הנשק להובלתו ליעדו, בעיקר באמצעות טילים.
מאז פרשה ארה"ב מההסכם, ב-2018, הרשתה איראן לעצמה להפר את תנאי ההסכם, לעתים בצורה בוטה. בהפרתה את תנאי ההסכם מתקדמת איראן בעקביות ליעדים הקשורים לפיתוח נשק גרעיני. במאמר זה נביא תרחישי אפשרויות להגשמת התכנית, נניח יעדי ביניים איראניים אפשריים ונדון בהתפתחויות האפשריות במצבי ביניים אלו. אין אלו אפשרויות חקוקות בסלע, אלא תרחישים סבירים. יש לזכור כי במקרים של תקלות או שינויים תכנוניים תתכן הגשמה חלקית של יעד, ומעבר ליעד הבא ללא השלמת היעד הראשון.
יעדים אפשריים
יעד אפשרי ראשון: התייצבות על קו הזינוק
בחלק הראשון ביעד זה יושלמו: העשרת כמות אורניום מועשר לרמה של 20% (כמות משוערת: עד 300 ק"ג) שתספיק, לאחר העשרה נוספת, לייצור שתי ליבות עבור מתקני נפץ גרעיניים. אם תחליט איראן להכין את הכמות לזינוק מאורניום מועשר ל-60% תידרש כמות של כ-80 ק"ג מחומר זה. בו בזמן תידרש השלמת ההכנות להפיכת האורניום המועשר מגז לליבה מתכתית. במקביל, תושלם הרכבת שני מנגנוני נפץ, אם כי בתצורה "לא צבאית", כזו שעדיין לא תאפשר שיגור בכלים צבאיים ליעד. תימשך עבודת ההתאמה של מתקן הנפץ לשיגור באמצעים צבאיים. תתכן עבודה לקראת הכנת אתר במנהרה לניסוי גרעיני תת-קרקעי. אין כל סיבה שאיראן תעצור ממש בשלב זה, ויש לשער כי תמשיך, במידת האפשר, בפעילויותיה בהעשרה ובפיתוח. עם זאת, מעבר מעבר לקו הזינוק מחייב החלטה של המנהיג העליון, אשר ייקח בחשבון את כל ההתפתחויות בגלל מהלך זה, אם יתגלה לעיני העולם.
יעד אפשרי שני: הרכבת מתקן נפץ גרעיני
השלמת העשרת הכמויות הנדרשות )כמות משוערת: 45 ק"ג( של אורניום בדרגת העשרה צבאית (כ-90%) והפיכתן לשתי ליבות גרעיניות. הכנת שני מתקני הנפץ לקליטת הליבות הגרעיניות. התקדמות בהכנת אתר לניסוי גרעיני במנהרה. התאמה אפשרית של מתקני הנפץ לניסוי גרעיני מבוקר, התאמת מתקני הנפץ להובלה באמצעי טרור. המשך העבודה להתאמת מתקן הנפץ כרש"ק טילי. עצירה בשלב זה תתכן כאשר איראן תנקוט במדיניות עמימות, תוך רצון להשיג הישגים מדיניים, זאת מבלי להסגיר את היותה על סף מדינה גרעינית לכל דבר.
יעד אפשרי שלישי: ביצוע ניסוי גרעיני תת-קרקעי
כאן ישנן שתי אפשרויות ברורות: ביצוע הפיצוץ כשלעצמו, וביצוע הפיצוץ תוך שימוש במערך מדידות דיאגנוסטיות, לצורך בקרה לשיפורים עתידיים (או דיאגנוזת כישלון). אם לא יהיה לחץ זמן, תהיה זו האחרונה הברירה המועדפת. איראן תנקוט בצעד זה (בדומה לצפון קוריאה) אם וכאשר יהיו תנאים מדיניים אשר ידרשו זאת בכך תכנס איראן, למעשה, למועדון הגרעיני, בדומה להודו, פקיסטאן וצפון קוריאה. אם לא יתבצע ניסוי, תמשיך איראן בפעילויות הפיתוח וההצטיידות ללא הסגרת מצב התוכנית בפומבי.
יעד אפשרי רביעי: הכנות לשיגור ליעד אם באמצעי טרור ואם באמצעים צבאיים
זהו יעד טכני אשר בסופו יש לאיראן נשק גרעיני מוכח (במיוחד אם נעשה ניסוי) ו/או מוצהר שישנה את המצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון.
לוחות זמנים אפשריים
לפי דווחי סבא"א ממאי 2021 יש בידי איראן 62.8 ק"ג של אורניום מועשר לכדי 20%, ועוד כמות קטנה של אורניום מועשר כדי 60%. בידי איראן כל האמצעים הטכניים על מנת להגיע לכמויות הנדרשות בקו הזינוק תוך 6-8 שבועות. נושא "חדש" לכאורה שהאיראנים מפרסמים לאחרונה הוא הפיכת האורניום המועשר למתכת. הנושא אינו חדש, ולא יהווה חסם בלוחות הזמנים האיראניים. היות ואין כל אינדיקציה שהאיראנים הפסיקו את העבודות בנושא פיתוח מנגנון הנפץ בחודשים האחרונים, והיות ואין פיקוח של ממש באתרים בהם מתבצע פיתוח זה יש להניח כי האיראנים נמצאים כמעט על קו הזינוק בנושא זה. בינואר 2021 ההנחה המקובלת הייתה כי נושא פיתוח מנגנון הנפץ ייקח 8-10 חודשים. אין כל סיבה להניח כי הדבר אינו כך.
היעד השני יוכל להיות מושג תוך מספר שבועות מסוף היעד הראשון.
יעוד הניסוי תלוי במתווה שיבחר, ותלוי במידת ההכנה של האתר. היות והמידע בנושא מצומצם למדי, ניתן להניח את השלמתו תוך שנה מקבלת ההחלטה, אך הדבר תלוי מאד בפעולות שאיראן נוקטת בנושא.
איראן נוהגת להצהיר בנושאים שונים, חדשות לבקרים. למשל: היא מכחישה שהייתה לה תכנית גרעינית צבאית, שמסמכי הארכיון מזויפים, ושהיא פועלת בהתאם לאמנה למניעת התפוצה של נשק הגרעיני (NPT). ואכן, אם קוראים את הטקסט של אמנה זו, ואם מאמינים לאיראן שאכן היא לא מפתחת נשק גרעיני ולא נוהגת בניגוד לסעיף II באמנה, היא צודקת... דבר זה מדגים את חולשתה של האמנה, ואת אי יכולתה לכפות על חבריה להתנהג בהתאם לדרישותיה של זו.
אם הנושאים והנותנים עם איראן ימשיכו בחולשתם, אין ספק כי איראן תוכל להשלים את שני השלבים הראשונים כמעט ללא הפרעה, שכן ללא חזרה מלאה למשטר פיקוח מלא וקפדני, עם רשות ביקורת הפקחים בכל זמן ובכל מקום לא תהיה להם סיבה שלא לעשות זאת.
נכתב על ידי ד"ר אפרים אסכולאי, עמית אורח בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), המרכז הבינתחומי הרצליה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
