המלחמה באוקראינה:
במזה"ת מפיקים לקחים אסטרטגים
ד"ר משה אלבו וד"ר מיכאל מילשטיין | 2 במרץ 2022
 |
אוקראינה פרץ כאשר המזה"ת נתון במתח גובר נוכח מה שנתפס בעיני רבים בו כהיחלשות במעמדה של ארה"ב השואפת לפתור משברים באמצעות דיפלומטיה (במוקדם נושא הגרעין האיראני), וסולדת מהתערבות צבאית (כפי שבא לידי ביטוי באפגניסטן), זאת, לצד התגברות התעוזה מצד גורמים אזוריים, ובראשם איראן, החשים כי מרחב הפעולה שלהם גדל נוכח המציאות הגאו אסטרטגית המתהווה.
שתי תהיות יסוד מקננות בראשם של כלל השחקנים המזרח תיכוניים, לרבות ישראל: הראשונה - האם אכן מתהווה שינוי בארכיטקטורה המדינית העולמית, ובמוקדו פגיעה קשה במעמדה ההגמוני של ארה"ב והתחזקות כוחות מתחרים ובראשם רוסיה; והשנייה - האם המערכה באוקראינה מסמנת התבססות במעמדה של "שפת הכוח" בזירה הבינ"ל והיחלשות של הכלים המדיניים והכלכליים, שאותם מייצגת וושינגטון.
המחנה הסוני - "הליכה בין הטיפות"
העולם הערבי נוקט לפי שעה גישה זהירה בנוגע למשבר ובוחן כיצד הוא יתפתח, תוך ניסיון להימנע מפגיעה באינטרסים שיש לערבים הן עם המערב והן עם מוסקבה. כך, למעט סוריה והחות'ים בתימן שהתייצבו לצד מוסקבה, מדינות ערב נמנעו מגינוי ישיר של המתקפה הרוסית נגד אוקראינה. ברקע ניכר החשש של מדינות "המחנה הסוני" מפני הפגיעה שעלול המהלך הרוסי להסב לדימויה של ארה"ב, דבר שמעצים עוד יותר את הספקנות המחלחלת בקרב הערבים נוכח מדיניותה של וושינגטון מאז עליית ביידן לשלטון על רקע הגישה המפויסת כלפי טהראן, הנסיגה החפוזה מאפגניסטן וחוסר הרצון להתערב במשברים אזוריים דוגמת המאבק בין מדינות המפרץ לחות'ים הפועלים בשירות טהראן.
בישיבת חירום של הליגה הערבית לדיון בנוגע להתפתחויות באוקראינה נמנעו המדינות מגינוי רוסיה, וקראו ליישומו של פתרון דיפלומטי בין הצדדים. משרד החוץ המצרי פרסם הודעה בה ציין כי "מצרים עוקבת בדאגה אחר ההתפתחויות באוקראינה" והדגיש את הצורך לקדם הדברות ומהלכים דיפלומטיים ליישוב המשבר בפתרון מדיני. קטר, כווית, ירדן ולוב פרסמו הודעות בנוסח דומה ששמו את הדגש על הצורך לכבד את ריבונותה ושלמותה של אוקראינה תוך הגנה על שלום האזרחים, אך ללא גינוי ישיר של רוסיה. בשלב זה ניתן לראות כי להוציא סוריה, שהביעה תמיכה מלאה ברוסיה, העולם הערבי מנסה לתמרן בין וושינגטון ומוסקבה ולא לשאת במחירים שייגרמו בעקבות תמיכה מובהקת באחד הצדדים.
איחוד האמירויות וסעודיה נמנעו לגנות את רוסיה בגלל רצונן לשמר את שתוף הפעולה הביטחוני והאנרגטי עם מוסקבה שקפץ מדרגה בשנים האחרונות. איחוד האמירויות שמחזיקה במושב זמני במועצת הביטחון נמנעה בהצבעת הגינוי על רוסיה יחד עם סין והודו, למרות הלחץ האמריקאי הכבד שהופעל עליה. הביקורת של סעודיה ואיחוד האמירויות על המדיניות האמריקאית במזה"ת מתמקדת בפנייה של וושינגטון לאסיה, בתחרות האסטרטגית עם סין ורוסיה, ובצמצום העקבי של הנוכחות והמעורבות האמריקאית במזה"ת.
נוסף לכך, המשבר ביחסים בין ארה"ב לסעודיה שהתפתח בעקבות רציחתו של העיתונאי חשוקג'י לא נפתר למרות מערכת היחסים האסטרטגית בין המדינות. יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן אשר מהווה הלכה למעשה השליט בפועל עדיין נתפס כדמות לא רצויה בבית הלבן. כמו כן, הקפאת מכירת מטוסי ה-F35 לאיחוד האמירויות בשל החשש מהפעלתם בתימן ומזליגת טכנולוגיות מסווגות לסין, חוסר נכונותה של ארה"ב להגדיר את החות'ים כארגון טרור ולהטיל על הארגון סנקציות, ומעל הכל הסכם הגרעין שמקדמת ארה"ב מול איראן בווינה שמערער את הביטחון הלאומי של סעודיה ואיחוד האמירויות, הוביל לעיצוב מדיניות חוץ עצמאית פונקציונאלית שמשרתת בראש ובראשונה אינטרסים בביטחון הלאומי של ריאד ואבו דאבי.
כך, ההחלטה של סעודיה ואיחוד האמירויות לחזק את שיתןף הפעולה בתחום האנרגיה ובמישור הביטחוני עם רוסיה וסין נתפסת כחיונית נוכח קריאת המפה האסטרטגית, והצורך שלהן לגוון את משענותיהן ולקבל החלטות עצמאיות בניהול מדיניות החוץ גם אם הן לא מתכתבות עם האינטרס האמריקאי. דוגמא לכך, ניתן למצוא בסירוב הסעודי להגביר את הייצור של הנפט נוכח עליית המחירים העולמית, והתיאום שריאד משמרת עם מוסקבה בארגון "אופ"ק +" בו הן משחקות תפקיד מרכזי. המשמעות היא כי איחוד האמירויות וסעודיה לא ימהרו לסדוק את היחסים האסטרטגיים שנבנו עם מוסקבה בשנים האחרונות, על אחת כמה וכמה נוכח ההבנה כי ארה"ב מצמצמת את מעורבותה במפרץ, ולא מגיבה לפרובוקציות ולהתקפות של הכוחות השלוחים האיראניים באזור נגדה ונגד בעלות בריתה.
הפרשן ואיש העסקים המצרי עמאד אל-דין אדיב ביטא תחושה רווחת בתכנית הפופולארית "הסיפור" (אל-חכאיה) כי המערכה באוקראינה מבטאת עימות בין "קצין מודיעין שהוא תלמיד טוב של סטאלין, לאיש זקן שהוא תלמיד רע של אובאמה". הפרשנים הערביים תופסים את המהלך של רוסיה כמהלך כוחני שמטרתו לעצב סדר עולמי חדש, שנובע מהחולשה שמקרינה ארה"ב בזירה הבינלאומית, ומהיכולת של מוסקבה למנף את כוחה הצבאי להישגים אסטרטגיים. לצד זאת, קולות רבים במדיה הערבית (התקשורתית והחברתית) מעבירים ביקורת חריפה על התוקפנות הרוסית שחותרת תחת החוק הבינלאומי, ופוגעת בריבונות ובחיי אזרחים חפים מפשע של מדינה שכנה.
עם זאת, החשש המרכזי שחוזר כחוט השני בשיח הממסדי והפופולארי הערבי קשור למחירים הכלכליים הכבדים שעלולים להיגרם בעקבות עליית מחירי האנרגיה, המחסור הצפוי באספקת חיטה, וההידרדרות למשבר כלכלי עולמי נוכח המלחמה הנמשכת באוקראינה, שעשויה בקצה להשליך על יציבות המשטרים.
המו"מ בווינה בצל המערכה באוקראינה – הזווית הערבית
המו"מ על הסכם הגרעין בווינה נמצא בשלביו המכריעים. וושינגטון מעוניינת "לנקות את השולחן" מול איראן כך שתוכל להתמקד בתחרות האסטרטגית מול רוסיה וסין, ולא תאלץ להיגרר למערכה נוספת במזה"ת. מהלך זה, נתפס כאיום אסטרטגי על הביטחון הלאומי של מדינות המפרץ ומדינות ערב, וכבר גורם לשידוד מערכות כולל של מערך הקשרים והבריתות באזור.
במסגרת זאת, איחוד האמירויות וסעודיה מובילות תהליך של הידברות עם איראן, לצורך שיכוך המתיחות ולדה-אסקלציה נוכח החשש מעימות ישיר עם טהראן, וההערכה כי המשענת האמריקאית אינה יציבה. הערכה זאת התבססה לאחר הנסיגה הכאוטית של ארה"ב מאפגניסטאן, ואף עלולה להתחזק במידה ומהלך הכוח הרוסי באוקראינה יממש את מטרותיו האסטרטגיות. במסגרת זאת, חיזוק היחסים בין מדינות המפרץ ואיראן עלול להשליך על פיתוח הקשרים הביטחוניים והמדיניים עם ישראל, ועל היכולת של ירושלים לעצב ארכיטקטורת הגנה אזורית לבלימת איראן.
במקביל, המערכה באוקראינה מבליטה את החשיבות של בניין כוח צבאי, ואת הלקח של מרכזיות ההרתעה הגרעינית לצורך חיזוק הריבונות והרחקת איומים. ההתעצמות הצבאית של איראן בעקבות חתימה אפשרית על הסכם הגרעין עם המעצמות, תוביל בתגובה לבניין כוח מואץ של מדינות המפרץ והמדינות הסוניות ולמרוץ חימוש אזורי. בנוסף, ההבנה כי איראן תוכל לפתח יכולות גרעין לגיטימיות עוד עשור, תוביל בסבירות גבוהה מדינות נוספות (סעודיה, מצרים, תורכיה) להשקיע בכך לצורך יצירת מאזן הרתעה אסטרטגי.
תורכיה - "לא שוברת את הכלים"
תורכיה היא השחקן המזרח-תיכוני הנוקט את העמדה הברורה ביותר בנוגע למשבר והיחיד שמעביר ביקורת ברורה נגד מוסקבה. ברקע לכך שילוב בין עובדת היותה של אנקרה חברה בנאט"ו לבין שאיפתו של ארדואן לשפר את דימויו ומעמדו בעיני המערב ומתוך תקווה, כנראה, כי העמדה שנוקטת תורכיה תניב בעתיד סיוע חיצוני שיקל על המצוקה הכלכלית החמורה שבה היא נתונה כיום. עם זאת, הקשרים האסטרטגיים בין תורכיה לרוסיה ממתנים את המדיניות של אנקרה, שנמנעת לשבור את הכלים עם מוסקבה.
הביטוי המעשי לעמדת תורכיה היה הכרזתה בדבר סגירת מיצרי הים השחור בפני כלי שיט צבאיים, וזאת בהמשך לבקשת קייב ונאט"ו. שר החוץ התורכי מבלוט צ'בושולו ציין כי המלחמה באוקראינה מחייבת את תורכיה ליישם את אמנת מונטרה עליה היא חתומה (1936), שפוטנציאלית תגביל את תנועת ספינות המלחמה הרוסיות לים השחור. עם זאת, המהלך מהווה בעיקר ביטוי להזדהות סימבולית עם נאט"ו, ולא עתיד להשפיע על המערכה באוקראינה.
תורכיה מנהלת כאמור מערכת קשרים מורכבת עם רוסיה. מצד אחד, מתקיים שתוף פעולה הדוק בסוגיות ביטחוניות ואנרגטיות (גז, תיירות, גרעין אזרחי, מכירות אמל"ח ועוד), אך מצד שני מוסקבה ואיסטנבול נמצאות משני צדי המתרס בסוריה ולוב, והמשבר החריף בין המדינות מ-2015 שנגרם בעקבות יירוט מטוס קרב רוסי עדיין צרוב בתודעה התורכית. קונקרטית, תורכיה התנגדה פומבית לסיפוח קרים ב-2014, הביעה תמיכה גלויה בריבונות אוקראינה, ואף מכרה מל"טים מתקדמים לקייב דבר שעורר את זעמם של הרוסים.
במקביל להכרזה של ארדואן על הפעלת הסמכות המוקנית מהאמנה למנוע מעבר ספינות מלחמה (28 בפברואר), הצהירה תורכיה על הימנעותה מהטלת סנקציות ומסגירת המרחב האווירי התורכי לטיסות רוסיות. עם זאת, התארכות המערכה באוקראינה והגברת הלחץ מצד נאט"ו וארה"ב, יכולים להקשיח את המדיניות התורכית ביחס למוסקבה ולהגביר את המתיחות הקיימת כבר כך בין המדינות.
הפלסטינים: "הכרעה שלא להכריע"
כמו יתר העולם הערבי גם הפלסטינים כלואים בסבך אינטרסים נוכח המשבר באוקראינה ומקפידים שלא לנקוט עמדה רשמית ברורה בנושא, למעט כמה מפלגות שמאל קטנות ובראשן החזית הדמוקרטית שהתייצבו לצד מוסקבה מראשית המערכה.
מתוך מספר מצומצם של התבטאויות ופרשנויות ניתן, כאמור, ללמוד על הלך רוח מנוגד במערכת הפלסטינית. מצד אחד חשש של הרשות שמא המשבר ידחוק עוד יותר את הסוגייה הפלסטינית מסדר היום העולמי והעמיק את הפגיעה במעמדה הבינ"ל של ארה"ב, וזאת דווקא כאשר היא מונהגת בידי נשיא אשר להערכת הפלסטינית מתכוון להגביר את הלחץ על ישראל ולקדם את המו"מ המדיני בין הצדדים.
מהצד האחר, ניכרים ניצני תהיות בחמאס ולפיהם המשבר הנוכחי מעיד על פגיעה קשה בדימויה של וושינגטון באופן שיקרין ישירות גם על ישראל. בהקשר הזה בלטה הכרזה של מוסא אבו מרזוק, חבר הלשכה המדינית של התנועה, ולפיה המשבר מעיד על איבוד מעמדה ההגמוני של ארה"ב בעולם וכי "מי שאינו מסוגל להפעיל כוח צבאי גם אינו מסוגל לקדם מהלכים מדיניים"; לצד פרשנויות באמצעי התקשורת של התנועה ובהן נטען כי המשבר מעורר חרדה קיומית בישראל המבינה כי המשענת האסטרטגית שלה מתערערת.
עמדת חמאס משקפת מעקב ולימוד מעמיק שמתקיים כנראה גם בחזבאללה ובאיראן ביחס למשבר, תוך ניסיון להבין את המשמעויות האסטרטגיות העמוקות שלו, ובראשן: האם מתחולל שינוי בסדר העולמי שבמסגרתו ישנה לגיטימציה רבה מאשר בעבר להפעלת כוח צבאי, באופן שיאפשר למחנה ההתנגדות לנקוט מהלכים נועזים; מהי מידת הפגיעה בכוחו של המערב בראשות ארה"ב וכיצד הדבר יקרין על מעמדה ועל התנהלותה של ישראל; ועד כמה המציאות העולמית החדשה תשפיע על מרחבי הפעולה של ישראל, למשל בכל הנוגע לפעילות בסוריה.
משמעויות
לתוצאות המלחמה באוקראינה השלכות ישירות על המזרח-התיכון במישור הכלכלי, המדיני והאסטרטגי. הצלחה מערבית לבלום את התוקפנות הרוסית, להפגין עוצמה באמצעות כלים כלכליים ומדיניים, ולשמר את הסדר העולמי הקיים בהובלה אמריקאית צפוי לחזק את מעמדה של וושינגטון במזה"ת, במיוחד בקרב "המחנה הסוני" אשר כאמור מפגין מזה זמן חשש גובר מפני ערעורה של המשענת האמריקאית. הדבר יתרחש בעיקר אם תתממש "התקפלות" של מוסקבה אך גם נוכח היקלעותה למאבק מתמשך ומתיש לאורך זמן באוקראינה.
מנגד, הצלחת האסטרטגיה הרוסית באוקראינה (הכרעה צבאית של המדינה או הבאת הממשלה לחתום על ויתורים מדיניים), והפגנת עמידה איתנה תוך הצגת חולשה של המערב וארה"ב בבלימתה, יאיצו תהליכים של השפעה רוסית וסינית גוברת במזה"ת. הדבר כאמור יערער עוד יותר את ביטחונן של מדינות "המחנה הסוני" הניצבות נוכח תעוזה איראנית גוברת במספר חזיתות לצד חתימה צפויה על הסכם הגרעין, וידחוק בהן להדק את ההבנות עם מוסקבה על מנת לבלום את האיומים הגוברים עליהן.
בכל מקרה, חזרתה של "המלחמה הקרה" בין רוסיה לארה"ב תשפיע על היכולת של ישראל לתמרן בין המעצמות, ועלולה לגבות ממנה מחיר. הזיהוי המובהק עם ארה"ב והגדרתה כמשענת אסטרטגית צפוי להקרין ישירות על דימויה של ישראל בעיני השחקנים במזה"ת, וכאמור גם על הבנתם לגבי חופש הפעולה שעומד בפניהם, במיוחד אם תתחדד ההבנה ולפיה חל שינוי בכללי המשחק ובמאזני הכוח האסטרטגיים בעולם.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, וד"ר מיכאל מילשטיין, חוקרים בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
