"הניו דיל" של סיסי: "שעת רצון" לחיזוק היחסים האסטרטגים עם ישראל
ד"ר משה אלבו | 7 בנובמבר 2021
 |
| Photo: U.S. Secretary of Defense | CC BY 2.0 |
הנשיא המצרי עבד אל-פתאח אל-סיסי מוביל בשנים האחרונות מודרניזציה כוללת של המדינה המצרית, במטרה לייצב את הכלכלה, לחזק את מעמדה האזורי והבינלאומי ולספק חזון של חיים טובים יותר לאזרח המצרי הפשוט. כמו כן, המשטר המצרי פועל לחיזוק שיתופי פעולה ביטחוניים, כלכליים ואנגרטיים אזוריים במטרה להניע את המשק המצרי, ולבסס את מצרים ככוח רלוונטי ומוביל במערכת האזורית.
אסטרטגיה זאת מגבירה את פוטנציאל שתופי הפעולה האנרגטיים והכלכליים-אזרחיים עם ישראל בנוסף לשתוף הפעולה הביטחוני-צבאי הקיים סביב המערכה בדאע"ש והסוגיה הפלסטינית.
"הצליחה אל העתיד"
במהלך חודש אוקטובר פרסם הדובר הצבאי של צבא מצרים שורה של כתבות על מלחמת אוקטובר 1973, ועל המשמעויות הקונקרטיות של המלחמה על אתגריה העכשוויים של מצרים. הכותרת שאיגדה את הפרסומים לאורך כל החודש הייתה "הצליחה אל העתיד", והיא כללה כתבות הקשורות לאתגרים לאומיים מרכזיים מתחום החינוך, הבריאות והכלכלה ולא רק מההקשר הביטחוני-צבאי.
המושג "צליחה" ("אל-עבור") מסמל עבור האזרח המצרי אירוע הרואי וייחודי בו הצליח הצבא המצרי לנצח בניגוד לכל הסיכויים ולהשיב את כבוד האומה שאבד במלחמת 1967. המונח צליחה הפך למונח המגדיר הצלחה שהושגה למרות קשיים ואתגרים עצומים. סיסמאות דוגמת: "הצליחה בבריאות" או "הצליחה בחינוך" הדגימו את העקרון הלאומי שהמשטר ביקש להנחיל, והוא שהדרך היחידה להתמודד עם האתגרים הקשים שניצבים בפני המדינה היא בדרך ההקרבה, העשייה והפעולה החיובית למען הכלל.
המשטר בהובלת סיסי מוביל קו של "צליחה בכלכלה" תוך הנחלת המסר כי מצרים חוותה משבר פוליטי וכלכלי עמוק בעקבות מהפכת ינואר 2011 ושלטון האח"ס, וכי עתה נדרש להוביל רפורמה כלכלית וחברתית יסודית לצורך שיקום הכלכלה ופיתוח המדינה.
שר ההשקעות בממשלת סיסי הראשונה תיאר את המהלכים שהוביל הנשיא מרגע היבחרו כ-"תוכנית מרשל" להצלת הכלכלה מהמשבר העמוק בו הייתה מצויה. סיסי הדגיש בפני הציבור חדשות לבקרים את מצבה הקשה של מצרים ואת הצורך להוביל רפורמות מרחיקות לכת כדי למנוע מהמדינה לפשוט רגל. התוכנית שהציג כללה העלאת מיסים, הורדת סובסידיות בתחום האנרגיה, לצד קידום מגה-פרויקטים למודרניזציה של המדינה, הקטנת האבטלה והבטחת הכנסה קבועה. סיסי ביקש לייצב את הכלכלה המצרית, לעודד את הסקטור הפרטי ואת המשקיעים מהזירה הבינלאומית להשקיע חזרה במשק המצרי גם במחיר של הורדת חסמים בירוקרטים ומתן מענקים, ולצמצם את הגרעון התקציבי והחוב הממשלתי. עד פרוץ מגפת הקורונה במרץ 2020, ניתן היה לטעון כי המדיניות הכלכלית של סיסי הצליחה כמעט בכל היעדים שהוגדרו, כאשר הגרעון התקציבי השנתי הצטמצם לאחר סיום הקדנציה הראשונה של הנשיא, הצמיחה בתמ"ג הציגה עלייה עקבית, היקף האבטלה ירד ועתודות המט"ח שילשו את עצמן. הרפורמות הכלכליות והיציבות הפוליטית היוו את התשתית המאפשרת את החזרת ההשקעות והעסקים במצרים, ואת הבעת האמון של קרן המטבע הבינלאומית והמוסדות הכלכליים הבינלאומיים ביציבות המדינה.
עם זאת, קיצוץ הסובסידיות, העלאת המיסים ותהליכי התייעלות במגזר הציבורי החמירו את מצבם הכלכלי של בני המעמד הבינוני והנמוך והרחיבו את הפערים החברתיים והכלכליים בחברה המצרית. בעיות היסוד הקשות לא נפתרו (דמוגרפיה, בורות, שחיתות, בירוקרטיה ועוד), וברמת המַקְרוֹ – היקף החוב הממשלתי נותר ברמות גבוהות, דבר שהופך את המשק המצרי לפגיע לתנודות בכלכלה הבינלאומית והאזורית.
"הניו דיל" של סיסי
בטקס חנוכת תעלת סואץ החדשה באוגוסט 2015 נכחו מנהיגים ונציגים רמי מעלה מכל העולם, באירוע שהדהד בזיכרון הקולקטיבי המצרי את הטקס המקורי מנובמבר 1869. התעלה החדשה ייצגה יותר מפוטנציאל כלכלי גרידא, אלא הצהרת כוונות של הנשיא כי בכוונתו להשיב את מצרים למרכז הבמה האזורי והבינלאומי באמצעות מודרניזציה מקיפה של התשתיות המדינתיות.
סיסי לא עצר בבניית תעלת סואץ. פרויקטים נוספים שהוביל ומימש בשנים האחרונות כללו: הקמת עיר בירה מנהלתית חדשה לצד בניית ערים נוספות: איסמעיליה החדשה, אל-עלמין החדשה ועוד, בניית אזורי תעשייה בינלאומיים ואזורי סחר חופשי לאורך התעלה, הקמת כורי כוח גרעין אזרחי בשיתוף פעולה עם רוסיה, הקמת הפארק הסולארי הגדול בעולם באסואן, פיתוח שדה הגז "זוהר", הקמת כורי כוח חשמליים המבוססים על 600 טורבינות רוח שנבנו בשיתוף פעולה עם חברת סימנס הגרמנית שעתידות לספק חשמל לעיר הבירה החדשה, השקעה נרחבת בפרויקטים רחבי היקף לדיור בערי מצרים (הריסה ובינוי בקנה מידה נרחב של מבנים ללא היתרי בנייה חוקיים), השקעה בפרויקטים לפיתוח סיני (מנהרות תת קרקעיות לחציית התעלה, הקמת ישובים חדשים, בינוי ושיקום כבישים, הקמת בריכות דגים לייצוא ועוד), מודרניזציה של מערך התחבורה (3200 ק"מ של כבישים ומחלפים חדשים) והקמת פרויקט שאפתני של קו רכבת מהיר מהים התיכון לים סוף בסיוע סיני ועוד ועוד.
הפעלתנות והנחישות של סיסי, תוך הישענות על הצבא למימוש מהיר של חלק מהפרויקטים מרשימה. הקצב והיקף העשייה הוא חסר תקדים, וקשור ישירות להובלה ולדחיפה של הנשיא תוך הצבת תכנית שאפתנית של מודרניזציה כוללת של המדינה המצרית. עם זאת, חלק מהפרויקטים זכו לביקורת רחבה בעיקר בשל יחס התועלת-עלות הנמוך, וסדר עדיפות בבחירת ההשקעות שנובע מצרכים פוליטיים ולא מצרכים לאומיים. כמו כן, קצב הפיתוח וההשקעה בתשתיות, לא מצליח להדביק את הגידול הדמוגרפי הלא נשלט, ולא מתכתב בהכרח עם בעיות היסוד הקשות במצרים. בפרפרזה לעולם התחבורה: הקטר הנשיאותי דוחף את הרכבת המצרית קדימה, אך כמות הקרונות והכשלים הבסיסיים בתשתית התחבורתית, מאטים את הרכבת מלהגיע ליעדה.
שת"פ כלכלי-אנרגטי עם ישראל
הסכמי אברהם שינו את כללי המשחק במזרח התיכון, כאשר יצירת מודל של יחסים חמים וגלויים, לצד שת"פ כלכלי רווחי שכולל פרויקטים כלכליים משותפים, הסכמי הבנות, תיירות המונית, כנסים משותפים ועוד, המחיש את הפוטנציאל הטמון בהעצמת שתוף הפעולה הכלכלי בין מצרים וישראל.
לתחום האנרגיה יש תפקיד מרכזי בשתוף הפעולה הכלכלי-מסחרי בין ישראל ומצרים. שרי האנרגיה של ישראל ומצרים חתמו על מתווה לחיבור שדה הגז לוויתן בצינור תת-ימי למתקני ההנזלה במצרים (מרץ 2021), בנוסף לצינור היבשתי הפרוס מישראל לסיני. כמו כן, מתקיים שיח על הנחת ציר גז יבשתי נוסף בעלות של 200 מיליון דולר למצרים, במטרה להגדיל את יצוא הגז הטבעי נוכח המחסור באספקה העולמית. מבחינת קהיר מדובר במהלך בעל משמעויות אסטרטגיות שהופך את מצרים למרכז אנרגיה אזורי, צרכנית מרכזית ויצואנית על בסיס מתקני ההנזלה הקיימים. לחיבור תשתית הגז יש גם משמעות גיאו-פוליטית כאשר למעשה מדינות השלום (מצרים, ירדן) מחוברות בתשתית גז משותפת עם ישראל.
בנוסף, שרת הכלכלה הישראלית נפגשה לאחרונה עם שר המודיעין המצרי, עבאס כאמל והשניים דנו אודות הצעדים הנדרשים לקידום היחסים הכלכליים והמסחריים בין ישראל ומצרים, חיזוק הקשרים בין אנשי העסקים, פיתוח מיזמים משותפים ויצירת "מסלול ירוק" עבור אנשי עסקים מישראל שיקל על תהליך הוצאת אשרת הכניסה.
במהלך הביקור ביקש שר המודיעין להרחיב את הפעילות במעבר הגבול ניצנה על מנת להגדיל את היקף היצוא והיבוא לסחורות נוספות. בביקור שערכה שרת הכלכלה בניצנה הכריזה כי קיימת "שעת רצון" והאינטרסים הכלכליים של מצרים וישראל מתחברים, וכי היא תפעל להרחבת התשתיות בניצנה כך שיוכלו להעמוד בהגדלה משמעותית של היקף הסחר.
סיכום
הנכונות המצרית הגלויה לקדם שת"פ כלכלי-אזרחי היא תקדימית, ומושפעת מהפנמת הפוטנציאל הכלכלי המבוזבז, הצורך האקוטי להזרים הון והשקעות למצרים, והמודל המוצלח של "הסכמי אברהם". היקף הסחר כיום עומד על כ-248 מיליון דולר (לא כולל יצוא הגז), וממחיש את הפוטנציאל הקיים והלא ממוצה שלו.
"שעת הרצון" נובעת מהחלטה אסטרטגית של המשטר המצרי להעצים את הקשרים הכלכליים בין המדינות, שמשתלבים במארג הכולל של היחסים המבוססים על אינטרסים ביטחוניים ומדיניים - אזוריים. ישראל צריכה לנצל שעת כושר זאת, ולקדם מהלכים מהירים להגדלת הסחר תוך עידוד יזמים, חברות ואנשי עסקים, צמצום בירוקרטיות ובניית התשתיות הנדרשות במעבר ניצנה, נוכח החשיבות האסטרטגית של חיזוק השת"פ הכלכלי בין המדינות.
האם התגברות השת"פ הכלכלי-אזרחי תוביל בקצה לנורמליזציה? הנשיא סיסי התבטא לאחרונה בזכות יוזמת השלום של הנשיא סאדאת שהקדימה את זמנו ושברה את המוסכמות התרבותיות ששררו עד אותה עת. אין ספק כי המחויבות של סיסי למורשת של סאדאת אותנטית, וכפי שהוצג בנייר זה מתגלמת ביחסים האסטרטגיים המתקיימים בין המדינות.
עם זאת, המדיניות של המשטר לא מחלחלת לציבור, ובשלב זה העויינות לישראל של הממסד הציבורי, הממסד הדתי וכן של האיגודים המקצועיים והתקשורת המצרית, לא פחתה.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
