התמרון האסטרטגי של קהיר בין וושינגטון ומוסקבה

ד"ר משה אלבו | 5 בינואר 2022

Photo: Kremlin.ru

האסטרטגיה המצרית מצליחה לתמרן בין ארה"ב ורוסיה למרות המתיחות הגוברת בין המעצמות בזירה הבינלאומית. הקשרים הביטחוניים והמדיניים המתהדקים עם ישראל לצד עמדת ההובלה בתיווך הסוגיה הפלסטינית מהווים נכס אסטרטגי שהמשטר המצרי ממנף לצורך ביצור מעמדו בוושינגטון. לצד זאת, קהיר מעמיקה את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה, שמצדה מגדילה את השפעתה במדינה בעיקר באמצעות פרויקט הגרעין האזרחי.

יחסי מצרים-רוסיה לאחר מהפכת יולי 2013

באוגוסט 2014 ביקר סיסי לראשונה במוסקבה כנשיא מצרים. הביקור סימל את רצונו של המשטר המצרי להפחית את התלות האסטרטגית בוושינגטון נוכח המדיניות שהובילה ארה"ב במהלך ולאחר הדחתו של הנשיא מבארכ, והצורך לגוון את משענותיה הביטחוניות-הצבאיות והמדיניות. מוסקבה מבחינתה זיהתה הזדמנות לחזק את היחסים האסטרטגיים בין המדינות ולתקוע טריז בין קהיר ווושינגטון. היחסים בין המדינות התהדקו, במקביל למשבר שהתעצם בין וושינגטון וקהיר לאחר הדחת הנשיא מרסי.

ביקור הגומלין של פוטין בפברואר 2015 קבע את הטון החם ביחסים בין המנהיגים, ואת עומק השת"פ האסטרטגי בין המדינות. במהלך הביקור הוחלט על הקמת 4 כורי כוח גרעיניים-אזרחיים בצ'בעא (מזרחית לאלכסנדריה). ההסכם נחתם בנובמבר 2015 בעלות מוערכת של 28.75 מיליארד דולר, כאשר רוסיה הלוותה 85% מעלות ההקמה בתנאים נוחים. המטרה של מוסקבה במהלך הייתה העמקת שתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות תוך יכולת למנף את הפרויקט הגרעיני לביסוס השפעה על ההנהגה המדינית והביטחונית, ולקידום אינטרסים ארוכי טווח במדינה.

בהמשך לכך, מצרים חתמה על עסקאות רכש נרחבות עם מוסקבה שכללו: סוללות הגנ"א S300, טייסות מיג 29, מסוקי תקיפה ועוד. לצד זאת, התחילה לקיים אימונים צבאיים משותפים ("מגן הידידות") ובנובמבר 2017 אף חתמה על חוזה המאפשר שימוש הדדי בבסיסים צבאיים ובמרחב האווירי (החוזה אמור להתחדש מידי 5 שנים).

בהמשך לכך, באוקטובר 2018 נחתם הסכם שת"פ אסטרטגי בין מצרים ורוסיה שנועד לחזק את הקשרים הכלכליים והביטחוניים בין המדינות. במסגרת זאת הוסכם לבנות אזור תעשייה רוסי (Russian Industrial Zone) במרחב תעלת סואץ. אזור התעשיה אמור להתפרס על 5.25 מיליון קמ"ר בעלות של 7 מיליארד דולר, ולכלול 4 רציפים רוסים בתעלה. המטרה המצרית בהעצמת השת"פ הייתה להניע את הכלכלה, לגוון ולעודד השקעות חיצוניות, ולייצר אלטרנטיבה למשענת האמריקאית. רוסיה מצדה ביקשה להקרין השפעה אזורית ולפתוח צירי סחר דרך התעלה לאפריקה ובמיוחד ללוב, לצד ביסוס נוכחות ארוכת הטווח בציר אסטרטגי בעל חשיבות עולמית - תעלת סואץ.

סדקים בברית או "מכה קלה בכנף"?

השנה האחרונה התאפיינה בהידוק השת"פ האסטרטגי בין רוסיה ומצרים, לצד מחלוקת גלויה בנושא סכר התחייה. השגריר הרוסי הופיע באוגוסט האחרון בתקשורת המצרית כדי להתייחס לביקורת הנוקבת שהופנתה כלפי מוסקבה לאחר הצהרת הנציג הרוסי במועצת הביטחון כי הפתרון לסכסוך בין אתיופיה ומצרים חייב להיות דיפלומטי, וכי יש להימנע בכל מחיר משימוש בכוח. הביקורת המצרית אף גברה עם פרסום עסקת הנשק שנחתמה בין רוסיה ואתיופיה (12 ביולי), למרות ההכחשה של מוסקבה כי קיים קשר בין עיתוי העסקה למתיחות הגוברת בין קהיר ואדיס-אבבה.

המענה של השגריר הרוסי, גאורגי בוריסנקו בתקשורת המצרית היה דיפלומטי אך לא מתנצל: רוסיה שואפת לקדם מדיניות מאוזנת בין בעלות בריתה באזור, ותהיה אף נכונה לתווך בסכסוך; רוסיה שואפת לפתח את השת"פ הצבאי-ביטחוני עם מצרים אך "מודאגת" מההשתתפות המצרית בתמרון הימי בים השחור ביוני האחרון עם ארה"ב ואוקראינה; יש גורמים שמבקשים להתסיס ולפגוע בקשרים האסטרטגיים בין רוסיה ומצרים ואין לשחק לידיהם.

המסר הרוסי היה כי "כללי המשחק" שקהיר אימצה ביחסיה עם המעצמות לא מאפשר לה להעביר ביקורת על מדיניות מוסקבה באתיופיה. האינטרסים המשותפים בין רוסיה ומצרים לא השתנו, ומוסקבה מבקשת אף להעמיקם ובמקביל לצמצם את ההשפעה האמריקאית במדינה, אך אין משמעם וויתור על אינטרסים אחרים שרוסיה מבקשת לקדם באפריקה. בשורה התחתונה, המתיחות בין המדינות הייתה מתוחמת ולא השפיעה על היחסים האסטרטגיים, למרות האכזבה המצרית מהמדיניות הרוסית בסוגית ליבה לביטחון הלאומי שלה.

השת"פ הביטחוני- אסטרטגי בין רוסיה ומצרים מעמיק

בשיחה שקיים הנשיא סיסי עם הנשיא פוטין (25 בדצמבר) הדגישו השניים את החשיבות בהעמקת הקשרים הבילטראלים, ובראשם פרויקט הגרעין בצ'בעה שאמור להתחיל ולפעול ב-2028, וכן את הצורך להניע את פרויקט אזורי התעשייה הרוסיים (RIZ) בתעלת סואץ - במזרח פורט סעיד ועין אלסוח'נה במהלך 2022.

דוגמא לכך ניתן אף לראות בדבריו של ראש הממשלה המצרי מצטפא מדבולי בפורום הגרעין הרוסי-מצרי (7 דצמבר), בנוגע לחיזוק היחסים בין המדינות: "רוסיה תמיד הייתה שותף אמין של מצרים. בעבר, ברה"מ סייעה למצרים לבנות את כור הגרעין הראשון שלה באנשאץ עוד בשנות השישים... נראה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, וההנהגה הפוליטית במצרים בחרה ברוסיה שוב לבנות את הפרויקט הלאומי הגרעיני בצ'בעה". מדבולי הדגיש את הקשר האסטרטגי ואת ההיסטוריה הארוכה בין המדינות המאפשרת קידום פרויקטים בעלי חשיבות ביטחונית-לאומית. המנכ"ל של פרויקט צ'בעה, גרגורי סונסנין, ציין כי ארבעת כורי הכוח שנבנים באתר הם כורים מתקדמים (דור 3), שיסייעו בקידום איכות החיים של האזרח המצרי. כמו כן, סונסנין ציין כי הפרויקט בצ'בעה ייכנס להיסטוריה לא פחות מהסכר הגדול שנבנה בסיוע רוסי בתקופת עבד אל-נאצר.

עיגון המחויבות של וושינגטון - הדיאלוג האסטרטגי האמריקאי-מצרי

מבצע "שומר החומות" המחיש לבית הלבן את חשיבותה האסטרטגית של מצרים בתיווך ברצ"ע, ותרומתה לחיזוק היציבות האזורית. הנשיא ביידן, ששוחח לראשונה עם סיסי במהלך המבצע, נסוג מאמירותיו אודות "הדיקטטור האהוב על טראמפ", וקידם הלכה למעשה מדיניות פרגמטית שמשרתת את האסטרטגיה האמריקאית החדשה-ישנה באזור. אסטרטגיה זאת לא מתיימרת להוביל דמוקרטיזציה של העולם הערבי, שינויי משטר או מהלכים צבאיים אגרסיביים, אלא פועלת לחיזוק הבריתות האזוריות וההשפעה האמריקאית באמצעות כלים דיפלומטיים וכלכליים. מדיניות זאת הובילה לחיזוק הקשרים עם המשטר המצרי בשנה האחרונה, תוך הכלת הביקורת הרחבה בקונגרס ובסנאט נגד הדיכוי שמפעיל המשטר המצרי בכל הקשור לזכויות האדם במדינה.

הדיאלוג האסטרטגי שהתקיים בנובמבר האחרון בדרג שרי החוץ התמקד בביסוס השותפות האסטרטגית בין המדינות בכלכלה, במסחר, בחינוך, בתרבות, בביטחון ועוד. ארה"ב הביעה את הערכתה על ההובלה המצרית בתיווך בין ישראל לרצ"ע, הצהירה על מחויבותה לביטחון המים של מצרים, וקיבלה את העמדה המצרית אודות הצורך להוציא את כלל הכוחות הזרים מלוב ולקדם הליך דמוקרטי חופשי.

כמו כן, ארה"ב הביעה את מחויבותה להרחבת השת"פ הצבאי והביטחוני בין המדינות (בשנה האחרונה נערכו חמישה תרגילים ימיים משותפים, ותרגיל אווירי אסטרטגי - "כוכב זוהר", וזאת לעומת שני אימונים רחבי היקף שהתבצעו עם הצבא הרוסי), ולתמוך במאמצי הלוט"ר נגד המדינה האסלאמית בסיני ובמצרים גופא.

סיכום

מצרים מצליחה לתמרן בין וושינגטון למוסקבה, תוך מינוף היריבות הבין-מעצמתית לקידום אינטרסים בביטחון הלאומי שלה. המשענת האמריקאית מהווה נכס אסטרטגי שמצרים פועלת לשמרו באמצעות הבלטת נכסיותה ליציבות האזורית, ויחסיה המתהדקים עם ישראל. וושינגטון מצידה מכירה בחשיבותה הגאו-אסטרטגית של מצרים ומבקשת לשמר את מעמדה כמשענת המרכזית למשטר המצרי. במסגרת זאת, הבית הלבן מנסה לצמצם ככל הניתן את חילוקי הדעות עם המשטר המצרי, למרות הביקורת הנוקבת מבית נגד הפגיעה בזכויות אדם במדינה, אשר אף הובילה להקפאת 130 מיליון דולר מן הסיוע השנתי.

לצד זאת, מצרים מעמיקה את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה במגוון פרויקטים אזרחיים וצבאיים-ביטחוניים. מוסקבה מצידה מבקשת להרחיב את השפעתה במצרים באמצעות קידום פרויקטים אסטרטגיים ארוכי טווח ומכירות אמל"ח רחבות היקף, ולתקוע טריז בין קהיר ווושינגטון.

עד כה השכילה מצרים להתחמק מהתנגשות אינטרסים, ולנהל את מערכות היחסים האסטרטגיות במקביל וללא חיכוך. כך לדוגמא, עסקת רכש הסוחוי-35 שקהיר ביקשה לבצע, לא התממשה נוכח האיום הגלוי של מחלקת המדינה האמריקאית בהטלת סנקציות על המשטר. בשלב זה מצרים נמנעת ממימוש העסקה כדי לא להגרר למשבר עם הבית הלבן, ובמקום זאת רכשה 30 מטוסי רפאל צרפתיים.

ישראל צריכה למנף את קשריה עם מצרים וושינגטון כדי לקדם את אינטרסיה ברצ"ע בהיבטי ההסדרה ועסקת השבויים והנעדרים, ולצד זאת להדק את השת"פ הביטחוני-צבאי נוכח התפתחותם של איומים אזוריים משותפים (איראן ודאע"ש).

לישראל ולמצרים יש אינטרסים משותפים בנוגע לרצ"ע (החלשת חמאס וביסוס יציבות), מזרח הים התיכון (בלימת תורכיה), והים האדום (מניעת התפשטות איראנית). בנוסף, לישראל אינטרס בשימור המשענת האמריקאית כמשענת הדומיננטית ובעלת ההשפעה המרכזית על מצרים. לצמצום ההשפעה האמריקאית במצרים עלולות להיות השלכות ארוכות טווח שיסדקו את מערכת היחסים הבילטראלית בין המדינות.

נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>