מצרים: האם מסתמן שינוי במדיניותה במזה"ת? משמעויות לישראל
ד"ר משה אלבו | 30 ביוני 2021
 |
מצרים מזהה הזדמנות לקדם את יעדיה האסטרטגיים בזירה האזורית ובוושינגטון: הסכם הפיוס עם קטר, הפסקת האש בלוב, השתנות המדיניות הלעומתית התורכית כלפי קהיר, והשלכות המערכה ברצועת עזה על מעמדה של מצרים, הובילו לגיבוש אסטרטגיה פעילה לקידום יעדיה הביטחוניים והמדיניים, ולחיזוק אחיזתה בזירת הפנים.
במסגרת זאת, בית המשפט הפלילי העליון לערעורים במצרים קבע ב-14 ביוני 2021, כי שנים עשר חברים בכירים שהשתייכו לצמרת ההנהגה הפוליטית והדתית של תנועת האח"ס יוצאו להורג באשמת הסתה לרצח בטבח שהתרחש בהפגנת השבת בכיכר ראבעה אל-עדויה, באוגוסט 2013. ההחלטה הסופית על מועד ביצוע פסק הדין הועברה לנשיא המצרי. באופן אירוני, החלטת בית המשפט התקבלה במקביל לשיחות ההסדרה שהתקיימו בקהיר עם הנהגת חמאס בהובלת ראש הלשכה המדינית – איסמעיל הניה, אשר הכיר היטב את הנידונים למוות.
החלטת בית המשפט מעידה על ביטחון המשטר להוביל מהלך של ריסוק ההנהגה הפוליטית והרוחנית של האחים המוסלמים, תוך הערכה כי מהלך זה לא ישליך על יציבותו, ולא יפגע במעמדו בזירה האזורית והבינלאומית. התזמון של המהלך המצרי היה מושלם, נוכח הסוגיות האזוריות כבדות המשקל אשר נמצאות על הפרק, ונכסיותה הגוברת של קהיר לחלק ניכר מהן: עזה והסוגייה הפלסטינית, הפסקת האש בלוב, והסכם הגרעין הנרקם בין ארה"ב לאיראן.
מדיניות הפנים האגרסיבית נגד האח"ס מתאפשרת גם נוכח ההשתנות ביחסים המדיניים של מצרים עם קטר, ובמידה מסוימת עם תורכיה. הסכם הפיוס אשר נחתם בינואר 2021 בין סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים לקטר בחסות אמריקאית, הוביל להחלטת קהיר על שיקום היחסים עם דוחא. שבועיים לאחר החתימה הכריז שר החוץ המצרי על השבת הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות. במאי האחרון ביקר שר החוץ הקטרי בקהיר, והכריז כי סיסי הוא הנבחר הלגיטימי של העם המצרי. ביוני ביקר שר החוץ המצרי בדוחא, והתראיין לערוץ התקשורת אל-ג'זירה, שהתמתן יחסית בביקורתו החריפה על המשטר המצרי מתחילת הפיוס בין המדינות.
האינטרס המצרי בהתנעת היחסים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים עם קטר נבע מניהול סיכונים מושכל, ומהערכה כי התועלת בהסכמים גדולה מן האיום שהם מגלמים. למשטר המצרי אין אשליות בנוגע לזיקה העמוקה הקיימת בין קטר לתנועת האחים המוסלמים. עם זאת, הידוק היחסים עם קטר טומן בחובו רווח אסטרטגי, ממנו קהיר לא יכולה להתעלם: משיכת השקעות זרות לכלכלה המצרית שסובלת מבעיות יסוד קשות, שהועצמו במשבר הקורונה, והפוטנציאל בקידום אינטרסים ביטחוניים-לאומיים בלוב ובאתיופיה.
בהקשר זה, הפסקת האש השברירית שנחתמה בין כוחות הצבא הלאומי בבנגאזי לממשלת ההסכמה הלאומית בטריפולי, מיקדה את המאמץ הדיפלומטי של קהיר בעיצוב ממשלה אחדות מוסכמת שלא תציב איום ביטחוני עתידי בגבולה המערבי, ותפחית את הסכנה מהסלמה צבאית כוללת. החשש של קהיר מהתבססות צבאית תורכית, ומאינטגרציה של מיליציות תומכות אח"ס בצבא הלובי, שיהוו מקור תמיכה לאח"ס במצרים גופא, הביא לפעלתנות דיפלומטית מצרית נרחבת, גם מול קטר שנתפסת כגורם משפיע מול תורכיה וממשלת ההסכמה הלאומית, במטרה לבסס את היציבות, ולהוציא את כלל הכוחות הזרים מלוב.
בנוסף, לקטר מנופים כלכליים באתיופיה, שמצרים מבקשת לנצל כדי להפעיל לחץ בסוגית סכר התחייה. יישוב המשבר עם אתיופיה מהווה אינטרס ליבה מרכזי במדיניות המצרית, שעלול בתפיסתו להשליך על יציבות המשטר. לצד היכולת של קטר להשפיע כלכלית על אתיופיה, לתמיכת דוחא בעמדה המצרית יש גם חשיבות בהיבט של הצבת עמדה ערבית מאוחדת בזירה האזורית והבינלאומית. עם זאת, למרות הסימנים החיוביים להתקדמות היחסים בין המדינות, המשקעים מן העבר וחוסר האמון העמוק של קהיר בכוונותיה של דוחא, משמרים את החשדנות הבסיסית כלפי קטר.
כמו כן, בחודשים האחרונים ניכר שינוי במדיניות החוץ של אנקרה כלפי קהיר. האינטרס התורכי לתקן את היחסים עם מצרים נובע מההכרה בהעדר התכנות ריאלית לחזרת האח"ס במצרים לשלטון, הרצון להימנע מבידוד בזירה האזורית, לבלום מהלכים יוונים-מצריים-קפריסאיים באגן המזרחי של הים התיכון ולוב, ולהפחית את החיכוך עם קהיר. הנשיא ארדואן צמצם את הרטוריקה המתלהמת נגד השלטון המצרי, ואף הצהיר כי ברצונו להגביר את שתוף הפעולה בין המדינות, ולקדם צעדים בוני אמון. מנגד, תורכיה ממשיכה להשקיע בהתבססות הצבאית בלוב, בהקמת בסיס לוגיסטי, שישרת את המסחר עם אפריקה, ובהידוק שתוף הפעולה האסטרטגי עם טריפולי. כך, בעוד שאנקרה מציגה נכונות עקרונית להסיג את השלוחים ושכירי החרב מלוב, אין לה שום כוונה לוותר על אחיזתה הביטחונית והכלכלית הגוברת במדינה.
מצרים בשלב זה דוחה את ניסיונות החיזור של אנקרה, ובוחנת בחשדנות את מהלכיה בלוב ובאגן המזרחי של הים התיכון. קהיר תופסת את תורכיה כיריב מעצמתי אידיאולוגי מסוכן שחותר להתבסס צבאית בלוב, ולמצות את משאבי הנפט והגז במים הכלכליים שלה. קהיר אשר האשימה בעבר את תורכיה בסיוע לפעולות הטרור של האח"ס, חוששת מהתרחבות ההשפעה הצבאית והפוליטית התורכית בלוב, שאף תשליך על יציבותה הפנימית. המענה המצרי הוא בהתעצמות צבאית ימית ואווירית, הידוק היחסים האסטרטגיים עם יוון, קפריסין וישראל תוך בידוד תורכיה בזירה האזורית, והפעלת לחץ באמצעות המוסדות הבינלאומיים על הוצאת הכוחות התורכיים מלוב.
לסיכום, מצרים זיהתה את ההשתנות האזורית כהזדמנות להעצים את הפגיעה בתנועת האחים המוסלמים בזירת הפנים, ולקידום יעדיה המדיניים והביטחוניים באזור ובוושינגטון. תורכיה לעומת זאת עדיין נתפסת כאיום אסטרטגי רב ממדי וחמור לאינטרס הביטחוני-לאומי המצרי, ואין לקהיר כוונה לשנות את מדיניותה כלפיה בשלב זה.
המשמעות לישראל נעוצה בהבנת האסטרטגיה הפעלתנית המצרית שמשרתת בראש ובראשונה סדר עדיפות לאומי וביטחוני, שלא בהכרח מתכתב עם האינטרסים של ירושלים. בהקשר לתהליך ההסדרה ברצועת עזה, קהיר תנסה לעצב פתרון שימנע הסלמה ביטחונית נוספת, לשלב את קטר בארכיטקטורת השיקום שהיא מובילה, ולהחיות את התהליך המדיני לשם ביסוס מעמדה בוושינגטון ובאזור, ולמנף זאת לשם קידום יעדיה מול אתיופיה ולוב. במקביל, קהיר ממשיכה לבלום כל התכנות למימוש נורמליזציה עם ישראל, והפער המובנה בין השיח הציבורי והתקשורתי המתלהם, לשיח האינטימי הביטחוני-מדיני נשמר, וככל הנראה גם לא ישתנה בקרוב.
עם זאת, הנכסיות הישראלית למצרים באזור ומול וושינגטון, האינטרסים המשותפים באגן המזרחי של הים התיכון ובעיקר מול תורכיה, שתוף הפעולה המתעצם של משקי האנרגיה, ומערכת היחסים הביטחונית-צבאית הקרובה שנרקמה בשנים האחרונות, מהווים כלים משמעותיים לצמצום פערי המדיניות, ולחיזוק התיאום האסטרטגי בין המדינות, גם בהקשר הפלסטיני.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
