לקראת שידוד מערכות אזורי? משמעויות והמלצות לישראל
ד"ר משה אלבו | 22 בדצמבר 2021
 |
הסופר ג'ורג' אורוול טבע בספרו "1984", את המונח "חשיבה כפולה" שמשמעה היא היכולת להחזיק בו זמנית בשתי גישות/אמונות/ רעיונות המנוגדים זה לזה בתכלית. הסיסמאות בספר ביטאו רעיון זה: "מלחמה היא שלום", "חופש זה עבדות", "חוסר מודעות זה כוח". אורוול עשה שימוש בשיטה זאת, כדי להמחיש כיצד ניתן ליישב רעיונות מנוגדים במסגרת תפיסה פוליטית "קוהרנטית" אחת.
ההשתנות היסודית בדינמיקה המזרח-תיכונית נובעת מהחשיבות הפוחתת של המזרח התיכון לסדר העדיפות הביטחוני-לאומי של הבית הלבן, ממשברי הבריאות, הכלכלה והאקלים העולמיים, מהיריבות הגוברת בין המעצמות בזירה הבינלאומית (אוקראינה, טאיוואן), ומהרצון לגדר איומים ולהימנע מהסלמה.
מצב זה מוביל שחקנים מרכזיים במערכת האזורית להחזיק במדיניות מורכבת בעלת סתירות פנימיות, תוך יכולת להוביל במקביל מדיניות של "גם וגם": גם הידוק היחסים הביטחונים והכלכליים עם ישראל, וגם דטאנט וחיזוק הקשרים האסטרטגיים עם איראן ותורכיה; גם מערכה אזורית נגד האסלאם הפוליטי וגם חיזוק היחסים עם תורכיה וקטר, גם מאבק נגד תורכיה בלוב ובמזרח הים התיכון, וגם שתוף פעולה כלכלי-אסטרטגי עימה במקביל. "החשיבה הכפולה" הפכה מרעיון תיאורטי-ספרותי למדיניות מעשית.
תורכיה, מדינות המפרץ ומצרים - נורמליזציה או הסדרת היחסים?
האסטרטגיה של תורכיה באזור נובעת מהבנה כי עליה לפרוץ את הבידוד המדיני בו היא מצויה באגן הים התיכון, ולחלץ את המשק מהמשבר הכלכלי החריף בו הוא מצוי באמצעות פיתוח היחסים הכלכליים והאסטרטגיים עם האזור. מדיניותו של ארדואן נובעת בעיקר מאילוצים: המעורבות האזורית בסוריה, עיראק, לוב ומזרח הים התיכון המותחת את משאביה של תורכיה לקצה, החולשה המערכתית של תנועת האחים המוסלמים, והמתיחות הגוברת מול הממשל האמריקאי.
בהקשר זה, הביקור של יורש העצר והשליט בפועל של איחוד האמירויות - מחמד אבן זאיד באנקרה (נובמבר 2021) נחגג כתחילת עידן חדש ביחסים בין המדינות. ההסכמים הכלכליים שנחתמו בעלות כוללת של כ-10 מיליארד דולר (השקעות בסקטור האנרגיה והטכנולוגיה), נתפסים כהישג לממשלה התורכית בחיזוק הכלכלה המקומית המצויה בעיצומו של משבר כלכלי חריף.
ביקור הגומלין המתוכנן של הנשיא ארדואן לאיחוד האמירויות בפברואר 2022, מסמל את השינוי המהותי ביחסים בין המדינות, לאחר עשור של יריבות מרה. ממשלת תורכיה האשימה את איחוד האמירויות במימון ההפיכה הכושלת נגדה ב-2016, בסיוע בהפיכה הצבאית במצרים ביולי 2013, ובחתירה תחת האינטרסים של תורכיה בלוב ובמזרח הים התיכון. איחוד האמירויות תפסה את תורכיה כגורם מערער יציבות אזורי נוכח תמיכתה הגלויה בתנועת האחים המוסלמים, ומהלכיה בלוב ובמזרח הים התיכון. היכולת של מנהיגי המדינות "לקבור את הגרזנים במקום לעשות בהם שימוש אחד נגד השני" מבטא את ההכרה בצורך לגדר את העימותים, ולמקד את הקשרים באינטרסים משותפים – בעיקר כלכליים. לצד זאת, המהלך של ארדואן לא מכוון רק לחידוש היחסים עם איחוד האמירויות, אלא למהלך כולל עם סעודיה, מצרים וישראל.
חיסולו של העיתונאי חשוקג'י בתורכיה (אוקטובר 2018), הוביל למשבר גלוי ביחסים בין אנקרה וריאד. בחודשים האחרונים, תורכיה ריככה את הרטוריקה נגד סעודיה, ובכירים "הביעו אמון" בבתי המשפט הסעודים שיעשו משפט צדק עם רוצחיו של חשוקג'י. לצד זאת, ארדואן הביע את נכונותו לקדם עסקאות אמל"ח, ובכלל זאת - למכור מל"טים תוקפים לסעודיה. כך, תורכיה מבקשת להשיב את ההשקעות הסעודיות במדינה, לחזק את היחסים הבילטראלים, ובמסגרת זאת "להדחיק" את תקרית חשוקג'י, ואף לפתוח את התעשייה הצבאית התורכית בפני בית המלוכה הסעודי. אינטרס זה התחזק נוכח היחסים המתפתחים בין ריאד ואתונה. תורכיה חוששת כי תמיכה מפרצית גורפת ביוון, תקשה עליה אף יותר לממש את דוקטרינת "המולדת הכחולה", תעצים את בידודה ואת יכולתה לממש את אינטרסיה במזרח הים התיכון.
הנשיא ארדואן הצהיר לאחר ביקורו של מחמד בן זאיד כי תורכיה מבקשת למנף את פריצת הדרך עם איחוד האמירויות ולחזק את הקשרים עם מצרים וישראל. בתפיסת אנקרה, הסדרת היחסים עם קהיר ותל אביב תסייע לה במימוש האסטרטגיה שלה במזרח הים התיכון. עם זאת, לא מדובר בנורמליזציה מלאה של היחסים, אלא בהסדרת הקשרים, ופתרון בעיות בילטראליות. בהקשר של מצרים, שלא הגיבה עד כה לגישושים של ארדואן, לוב מהווה מכשול מרכזי להסדרת היחסים, נוכח הפער העמוק בין המדינות בנוגע לפתרון המשבר במדינה, והחשדנות המצרית בנוגע לכוונותיה של תורכיה. עם זאת, הניסיונות לקדם פריצת דרך גם בציר זה נמשכים.
הדטאנט המפרצי עם איראן וסוריה
יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן שתיאר בעבר את המנהיג האיראני - חמינאי כמנהיג שגורם להיטלר "להראות טוב", מבצע בחודשים האחרונים "סיבוב פרסה" במדיניותו נוכח האסטרטגיה של ממשל ביידן, והאינטרסים הגיאו-אסטרטגיים. אך הוא לא לבד.
היועץ לביטחון לאומי של איחוד האמירויות שיח' טחנון אבן זאיד אל-נהיאן נפגש עם מקבילו האיראני ועם הנשיא ראיסי (1 בדצמבר), לדון בשיפור היחסים הבילטראליים וחיזוק השת"פ האסטרטגי. איחוד האמירויות החליטה לחמם את היחסים עם טהראן לאחר ההתקפות האיראניות על מיכליות נפט במפרץ הפרסי והחמרת איום המל"טים, ומנגד התגובה הרפה של הזירה הבינלאומית וארה"ב. במקביל, סעודיה מנהלת בחודשים האחרונים מגעים עם איראן בחסות ממשלת עיראק במטרה להסדיר את היחסים בין המדינות, ולקדם מנגנוני תיאום אסטרטגי.
האינטרס המפרצי ברור: חשש מהסלמה עם איראן ללא סיוע אמריקאי, המערכה המתמשכת בתימן שגובה מחירים כבדים, והרצון להניע את הרפורמות והמהלכים הכלכלים תוך שימור יציבות בטחונית. איראן מנגד מבקשת לשבור את הבידוד בו היא מצויה, לסדוק את "ברית אברהם", ולייצר פוטנציאלים כלכליים חיוביים. וושינגטון רואה במהלכי הדה-אסקלציה בין מדינות המפרץ ואיראן סימן חיובי לחיזוק היציבות האזורית המרחיק את הסיכון בהסתבכות צבאית אמריקאית, ותמריץ להנעת איראן לפשרות במו"מ על הגרעין בווינה.
במקביל, ירדן, מצרים ומדינות המפרץ עושות שימוש "בגזרים" כלכליים ומדיניים כדי לבסס את השפעתן בסוריה, ומביעות תמיכה פומבית בצורך באחדות ויציבות המדינה. מהלך זה מתכתב עם יוזמת הלבנט שנועדה לצמצם את ההשפעה האיראנית במרחב, ולהשיב את סוריה ולבנון למרחב הערבי, ועם פרויקט "צינור הגז המצרי ללבנון" שעתיד לעבור דרך סוריה. עד כה, ארה"ב לא בלמה את היוזמות הערביות, למרות שהן נוגדות במהותן את הסנקציות שהשיטה על המשטר. הלכה למעשה, המערכת הערבית מכשירה באיטיות אך בעקביות את משטר אסד, ללא התנגדות של וושינגטון.
משמעויות והמלצות
- המערכת האזורית "שוברת שורות" ומנהלת מדיניות פרגמטית אד-הוקית לביצור אינטרסים ביטחוניים וכלכליים. ישראל מצידה, לא צריכה לפסול על הסף תהליכי הסדרה עם תורכיה, ולבחון את מהלכיה בהקשר של האינטרסים הביטחוניים והלאומיים ארוכי הטווח. ירושלים צריכה להמשיך ולהדק את יחסיה עם יוון, קפריסין ומצרים במישור הביטחוני והכלכלי, ובמקביל לבצע התאמות ביחסים הבילטראליים עם תורכיה.
- המדיניות של תורכיה תחת הנשיא ארדואן התאפיינה בשנים האחרונות בביקורת ארסית נגד ישראל ובייזום מהלכים נגדה בזירה הבינלאומית. ישראל צריכה לחתור להפחתת החיכוך עם תורכיה תוך הסדרת היחסים הבילטראליים עימה, בעיקר בהיבט המדיני והאזרחי-כלכלי, אך כל זאת בזהירות ותוך הבנת הדינמיקה ביחסים אשר עלולה להביא לתפניות מהירות במדיניות של אנקרה נגד ישראל.
- מדיניות זאת מצריכה ניהוג עדין, והתאמות נדרשות באסטרטגיה הלאומית נוכח הדינמיקה האזורית, אך היא תאפשר לישראל גמישות רבה יותר בקידום יעדיה הביטחוניים באזור.
- הדטאנט שמתפתח בין איראן ומדינות המפרץ מבטא בעיקר את ההבנה של האחרונות בנוגע לחולשת האסטרטגיה הנגלית של וושינגטון, והצורך לפתח מנגנוני מניעת חיכוך עם טהראן. ישראל צריכה להעמיק את "הסכמי אברהם" ולבסס את מעמדה כשחקן מרכזי ונכסי ליציבות האזורית. ביקורו הפומבי של ראש ממשלת ישראל באיחוד האמירויות (דצמבר 2021), וביקורו של מפקד חיל האוויר (נובמבר 2021) ממחישים את קפיצת המדרגה ביחסים האסטרטגיים בין המדינות.
- עם זאת, המהלכים של מדינות המפרץ מול איראן וסוריה מציגים את "תקרת הזכוכית" הביטחונית-צבאית של שתוף הפעולה, נוכח אפקטיביות ההרתעה האיראנית על מדינות המפרץ, וחולשת המדיניות האזורית של הבית הלבן.
- במקביל, יש להמשיך ולחזק את ההרתעה הישראלית באמצעות המב"מ נגד ההתבססות האיראנית, ולצד זאת לחתור לפיתוח הפוטנציאל של הקמת מערך הגנה אווירי אזורי, אשר יהדק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם המדינות הסוניות, ויאפשר עומק אסטרטגי נדרש להתמודדות נגד איראן.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
