האסטרטגיה המצרית בסוגיה הפלסטינית: הזדמנות לתיאום עמדות ביטחוני ומדיני

ד"ר משה אלבו | 15 ביוני 2021

Photo: U.S Security of Defense | CC BY 2.0

מבצע "שומר החומות" ביסס את הנכסיות של קהיר בעיני הממשל בוושינגטון, ואת ההבנה כי היא מהווה למעשה את הגורם היחיד במערכת האזורית המורכבת, שיכולה לתווך בין הצדדים ולהביא להפסקת אש. במסגרת זאת, הנשיא ביידן שוחח לראשונה מכניסתו לתפקיד עם סיסי, והודה לו רשמית על מאמציו להביא להפסקת אש.

במשולש המצרי-פלסטיני-ישראלי, מבצע "שומר החומות" ביטא חזרה למדיניות התיווך המסורתית של מצרים מימי מבארכ. במבצע "צוק איתן" שפרץ סמוך לכניסת סיסי לתפקיד נשיא מצרים, לא הייתה מוטיבציה מצרית אותנטית לקדם מאמצי תיווך אפקטיביים נוכח האיום הקונקרטי של תנועת האחים המוסלמים ליציבות השלטון, וההבנה כי מתקיים שתוף פעולה ענף בין חמאס ל-"מחוז סיני של המדינה האסלאמית", שמסכן את המשילות המצרית בסיני. מצרים ביקשה להחליש את חמאס, מתוך הבנה כי ניצחון של הארגון ישליך על המצב הביטחוני בסיני, וייתן רוח גבית לתומכי האחים המוסלמים במדינה.

במבצע "שומר החומות" העמדה המצרית השתנתה, נוכח התייצבות שלטונו של סיסי, והשתנות ההקשר האסטרטגי הכולל. תנועת האחים המוסלמים חדלה להוות איום משמעותי ליציבות המשטר, ואתגר הטרור של "מחוז סיני" הוכל. כך, מצרים ניצלה את ההזדמנות של פרוץ המערכה בעזה כדי לבסס את מעמדה האזורי כזאת שמחזיקה את תיק התיווך באופן בלעדי על פני שחקנים אחרים במערכת (קטר, תורכיה), ולמנף זאת לביצור מעמדה האזורי, ולשיפור יחסיה עם וושינגטון.

עם זאת, העמדה של מצרים כלפי חמאס לא השתנתה באופן מהותי. קהיר ממשיכה לתפוס את הארגון כאיום לאינטרס הביטחוני והמדיני שלה, וחוששת מן העובדה שחמאס עלול "לקחת בעלות" על ירושלים במערכת הפלסטינית והערבית, ולהשתלט על המערכת הפוליטית הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן. האינטרס המצרי הוא בחיזוק מעמד הרשות הפלסטינית במסגרת תהליך ההסדרה ברצועת עזה, התנעת התהליך המדיני בהובלתה, ויצירת התנאים שיאפשרו לרשות להוביל את המערכת הפוליטית הפלסטינית ככוח דומיננטי.

לצד זאת, קהיר השלימה עם העובדה כי ההתכנות לפיוס פנים פלסטיני, ולהשתלטות מחודשת של הרשות הפלסטינית על רצועת עזה נמוך. במסגרת זאת, מצרים חידשה את המגעים עם חמאס באמצעות הערוץ של המודיעין הכללי (ולא של משרד החוץ אשר היה מבטא הכרה מדינתית בחמאס), לצורך ביסוס הפסקת האש וקידום המו"מ להסדרה. קהיר אף הכריזה על השקעה מצרית בתהליך השיקום בעזה בסך של חצי מיליארד דולר, דבר המבטא נכונות תקדימית להעמיק את השפעתה ברצועת עזה לטווח הארוך, גם אם לא ברור שהכסף יהיה אכן מצרי. עם זאת, אין סימנים לשינוי המדיניות המצרית בנוגע למעברי הגבול או לסגר הימי שהיא מטילה על עזה מ-2007.

בהקשר האסטרטגי, מצרים מדגישה את מרכזיותה לשימור היציבות האזורית, ומנסה למנף זאת לטובת הגברת המעורבות האמריקאית במשבר סכר התחייה עם אתיופיה, ובמשבר הצבאי בלוב. מנגד, קהיר מבקשת לצמצם את ההשפעה האמריקאית בכל הקשור למדיניות הפנים (מצב זכויות האדם), ולהימנע ממשבר ביחסים בשל קשריה הצבאיים הקרובים עם רוסיה. התנעת התהליך המדיני הישראלי- פלסטיני בהובלה מצרית, לצד ביסוס הסדרה ארוכת טווח בין ישראל לרצועת עזה, תחזק בראייה המצרית את מעמדה בוושינגטון, ותקנה לה נקודות זכות שיעמדו לרשותה במשברים העתידיים.

במישור הציבורי של יחסי מצרים - ישראל, המבצע הוביל להחרפת הרטוריקה נגד ישראל עד לכדי הסתה ודה-לגיטימציה. התקשורת המצרית והממסד הדתי, הנמצאים תחת השפעת המשטר, הובילו בשבועות האחרונים התקפות ארסיות נגד ישראל. שיח' אל-אזהר, השיח' אחמד אל-טיב, המהווה את אחד הקולות המרכזיים בעולם האסלאמי, ביטא זאת בדבריו: "העולם לא יכול לעמוד מנגד ולשתוק באופן מביש נוכח הטרור הישראלי במסגד אל-אקצא, והפגיעה בקדשי האסלאם בפלסטין הכבושה"^[1].

איך ניתן ליישב את הפער בין ההסתה הפרועה נגד ישראל, לשיתוף הפעולה הביטחוני והמדיני האינטימי המתקיים בין המדינות? קהיר מבקשת להחזיק במקל משני קצותיו: המשטר מאשר לקולות הקיצוניים מן התקשורת והממסד הדתי והפוליטי לבטא את קולם בערוצים מרכזיים בתקשורת ובמדיה החברתית, ובאמצעות זאת לשלוט בשיח הביקורתי נגד ישראל, ולוודא כי הוא לא משליך על השלטון, ולא גולש להפגנות ציבוריות רחבות היקף. מנגד, קהיר מובילה את מאמץ התיווך, ואף לא חוששת לארח את שר החוץ הישראלי בקהיר בגלוי, ולשלוח במקביל את שר המודיעין המצרי, עבאס כאמל, לפגישות בישראל, ברש"פ וברצ"ע. המשטר מנסה למצוא את "שביל הזהב" במרחב שבין השיקולים האסטרטגים (אינטרסים של ביטחון לאומי), להיבט "האמוציונאלי" (הרגש הדתי והלאומי), באופן שישרת את האינטרסים של המשטר בזירת הפנים, ולא יסדוק את יחסיה האסטרטגיים עם ישראל ווושינגטון.

"האחות הבכירה" הצליחה למנף את תפקיד התיווך ולמצב את מעמדה כשחקן היחיד שמנהל את המגעים עם כל השחקנים מעמדת השפעה, ותוך שימור האינטרסים הביטחוניים שלה, נוכח ההבנה הפשוטה כי אין חלופות אחרות בעמדת התיווך המקובלות על הצדדים. כך, בניגוד לתורכיה וקטר שלא הצליחו להוביל מהלכים אפקטיביים בזירה האזורית או הבינלאומית, קהיר השכילה לנצל את המערכה בעזה לחיזוק מעמדה, "לקחת בעלות" על המו"מ להסדרה, ולהוביל את התנעת התהליך המדיני הישראלי- פלסטיני בגיבוי ארה"ב.

מצרים, עדיין תופסת את דאע"ש, האחים המוסלמים, ואיראן כאיומים האסטרטגיים המרכזיים לביטחונה הלאומי, ואת שתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי עם ישראל כנכס לאינטרסים שלה באזור ומול וושינגטון. מבצע "שומר החומות" לא שינה תפיסה זאת, וכן לא את תפיסת האיום שמגלמת חמאס לאינטרס האסטרטגי של קהיר.

תהליך ההסדרה מהווה הזדמנות לתיאום עמדות אסטרטגי בציר ירושלים - קהיר, ולמינוף ההישגים האופרטיביים של מערכת "מגן החומות", לשם ביסוס הישגים מדיניים וביטחוניים, ולהחלשת חמאס. לצד זאת, ישראל צריכה לדרוש ממצרים לצמצם את ההסתה הפרועה שמובלת נגדה בתקשורת ובממסד הדתי, נוכח האינטרסים האסטרטגיים המשותפים ארוכי הטווח של המדינות.

[1] ואפא ניוז, 10/05/2021.

נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>