לקראת התגברות הטרור בסיני? משמעויות למצרים ולישראל
ד"ר משה אלבו | 14 בספטמבר 2021
 |
נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטן והשתלטות ארגון הטאליבן על הנהגת המדינה, מזרימה אנרגיות דתיות-משיחיות למזה"ת, ומחזקת את ההערכה אודות חזרת הטרור בהובלת המדינה האסלאמית ואל-קאעדה לאזור. ארגוני הג'יהאד במזרח התיכון תופסים את הנסיגה כניצחון תפיסת העמידה האיתנה ("אל-צמוד") וההתנגדות לכופרים, וכאינדיקציה לגורל המצפה למשטרים הסונים ולישראל. סימן השאלה על המשך הנוכחות האמריקאית באזור, לצד הצלחת המדינה האסלאמית להמשיך ולהוציא פיגועי טרור אפקטיביים בעיראק וסוריה, מעלים את החשש מחזרת תופעת המדינה האסלאמית למרכז הבמה האזורי, ובהמשך ישיר לכך מהתחדשות הטרור במחוזות השונים ובכלל זה בסיני ובמצרים גופא.
המערכה בטרור - מערכת השיקולים האסטרטגים
המשטר המצרי לא הכריז על הבסת "מחוז סיני של המדינה האסלאמית", למרות הרגיעה היחסית, וההצלחות הטקטיות של סיכול פעילי טרור, בהם גם פעילים בכירים. הסיבה לכך נעוצה באינטרס האסטרטגי הרחב של שימור תודעת "המערכה בטרור" לצרכי פנים וחוץ, אך גם בעובדה כי הארגון לא הוכרע, והצליח לשמר יכולת מבצעית לפעולה נגד הצבא המצרי. ואכן, בתקופה האחרונה, הצליח מחוז סיני להוציא פיגועי טרור אפקטיביים, באופן שממחיש את הפוטנציאל של התלקחות מחודשת של הלחימה בצפון סיני.
המאבק במדינה האסלאמית בסיני משרת את המשטר המצרי בניהול מדיניות הפנים והחוץ, ובקידום אינטרסים של ביטחון לאומי. המערכה בסיני מאפשרת את המשך המאמץ לריסוק תנועת האחים המוסלמים והשחרתה בזירת הפנים ובזירה הבינלאומית תוך הצגתה כחלק מתופעת הטרור הכללית המאיימת על היציבות במדינה ועל האזור. כמו כן, המשטר מוביל מהלכים המרחיבים את השליטה המלאה שלו על אמצעי התקשורת ומחזק את ההרתעה כלפי כל מי שמעביר ביקורת או מתנגד למדיניות המשטר. במקביל, המשטר המצרי מבקש להדוף את הביקורת הקשה שמופנית כלפיו מצד ארגוני זכויות אדם בטענה כי מצרים נאבקת בארגוני טרור רצחניים, וכי הצעדים בהם נוקטת המדינה חיוניים לשימור הביטחון והיציבות.
לצד זאת, המערכה בטרור מסייעת בעיגון הסיוע הצבאי האמריקאי ומסגורו כחלק אינטגרלי מן המערכה הכוללת שמובילה ארה"ב בדאע"ש במזה"ת. הגדרה זאת מאפשרת את המשך הזרמת הסיוע הצבאי גם בהקשר של הביקורת המתמשכת מצד הקונגרס על הפגיעה בזכויות האדם במדינה והקריאה לצמצם את הסיוע הצבאי למצרים. קונקרטית, הלחימה בסיני מחזקת את השת"פ הביטחוני והצבאי עם ארה"ב וישראל נוכח הצורך בחיזוק ההגנה על הגבול הבינלאומי ועל הכוחות הרב לאומיים (MFO) שפרושים בסיני כחלק מהגדרות הנספח הצבאי להסכם השלום, ובהם משולבים גם חיילים אמריקאיים. כמו כן, בהיבט ארוך הטווח, המערכה מסייעת למשטר לבסס את הריבונות המצרית בסיני הלכה למעשה, באמצעות הרחבת ההערכות הצבאית, הקמת תשתיות ייעודיות ופריסה רחבה של יחידות צבאיות אשר פוגעות בעקרון הפרוז ושוחקות את הנספח הצבאי להסכם השלום.
לקראת גל טרור נוסף בסיני?
ב-13 לנובמבר 2014 נשבע ארגון "תומכי ירושלים" אמונים למדינה האסלאמית, ושינה את שמו למחוז סיני של המדינה האסלאמית. כניסתה של המדינה האסלאמית לסיני סימלה עליית מדרגה בהיקף הפיגועים, בתעוזה ובמורכבות שלהם. הפלת מטוס הנוסעים הרוסי באוקטובר 2015, שהביא למותם של 224 אזרחים, נתפס עד היום כהישג האסטרטגי הבולט של הארגון שפגע קשות בתיירות המצרית. הטיסות מרוסיה חודשו רק לאחרונה, לאחר הסדרת התנאים הביטחוניים עם מוסקבה.
ההיסטוריה של השנים האחרונות שזורה בפיגועים קשים שעיצבו את התודעה הלאומית המצרית. אחד מהם התרחש ב-7 ביולי 2017, ובו נערכה התקפה מורכבת על מפקדת גדוד קומנדו 103 בצפון סיני, שהובילה למותם של 26 חיילים ושל מפקד הגדוד – סא"ל אחמד מנסי. ההתקפה כללה שימוש ברכבי תופת, הסתערות ממספר צירים תוך שימוש בריכוך באש וירי מרגמות, ובמקביל חסימת צירי הגישה למוצב באמצעות הנחת מטענים והצבת מארבים לכוחות הסיוע. הקרב אשר ארך מספר שעות המחיש את הכשירות המבצעית הגבוהה של הארגון, ואת עליונותו בשטח.
סא"ל אחמד מנסי הפך לגיבור לאומי שהונצח בסדרה הפופולארית "הבחירה" אשר חשפה לציבור המצרי את פרטי הקרב ואת מילותיו האחרונות שהועברו ברשת הטקטית, זמן קצר לפני מותו: "אלו אולי הרגעים האחרונים של חיי בעולם זה, אך אני עדיין חי בעיצומה של התקפה של הכופרים מדאע"ש שנערכת נגדנו במוצב אל-ברת' (שם המקום- הערה). הם חדרו עם מספר רכבי תופת, אך אני וארבעה חיילים נוספים עדיין חיים, ומחזיקים בשטח עבור חברינו החללים. אנו לא נעזוב אותם, ולא נפקיר אף פצוע בשטח. אנו לא נעזוב את האדמה כאשר עליה חלל או פצוע! נשיב את זכותם ונמות כמותם..." הקרב בגדוד 103 נצרב בזיכרון המצרי כסיפור גבורה הממחיש את המחירים הכבדים של המערכה המתמשכת נגד המדינה האסלאמית. באמצעות זאת, המשטר מבקש להנחיל את התפיסה של אחדות "הצבא והעם", ולבצר את מעמד הממסד הביטחוני-צבאי בחברה המצרית, וכפועל יוצא מכך את יציבות המשטר.
נקודת המפנה במערכה נגד המדינה האסלאמית התרחשה ארבעה חודשים לאחר מכן בטבח במסגד אל-רוצ'ה בביר אל-עבד, בו נרצחו 305 מתפללים על ידי מחוז סיני. הטבח המזעזע המחיש את אובדן היציבות הביטחונית בסיני, והשליך ישירות על תפקוד הדרג הפוליטי והביטחוני הבכיר. בפברואר 2018 יצא הצבא המצרי למבצע "סיני 2018" בהוראה ישירה של הנשיא סיסי. בפרספקטיבה של 3 שנים, המבצע נחל הצלחה בהיקף הפגיעה שלו בתשתיות ובפעילים של מחוז סיני, ובהשבת רגיעה יחסית לצפון סיני. סטטיסטיקה של היקף הפיגועים בין 2018- 2020 מציגה ירידה עקבית בכמות ובאיכות התקפות הטרור.
עם זאת, מסוף 2020 חלה עלייה יחסית בהיקף הפיגועים ובעוצמתם באופן שמעלה את החשש מהתלקחות של גל טרור נוסף בסיני. במסגרת זאת, חלה עלייה בהנחת מטעני נפץ, ובפיגועי צליפה שגבו גם את חייהם של חיילים ומפקדים בכירים (מפקד כוח ההתערבות המהיר בסיני שנהרג מירי צלפים, ורמ"ט חטיבת חי"ר 12 שנהרג מפיצוץ מטען). העלייה ברף הפיגועים בסיני מבשרת רעות למצב הביטחוני הכולל בסיני, ונמצאת בהלימה עם המגמה הכללית של התחזקות המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק.
משמעויות
אתגר הטרור בסיני לא נעלם, אלא רק הצטמצם הודות לפריסה הצבאית הרחבה בסיני, לאפקטיביות של מבצע "סיני 2018", לחולשת הנהגת המדינה האסלאמית, ולנתק היחסי בין מחוז סיני לחמאס. עם זאת, ההתעוררות הנרשמת מסוף 2020 מצביעה על כך כי האיום נותר על כנו, ואף עלול לגבור נוכח הדינמיקה האזורית בעיראק, סוריה ולוב אשר משליכה ישירות על המוטיבציה של ארגוני הג'יהאד, וברמה הפרקטית על חידוש צירי העברות האמל"ח, הפעילים והמימון לסיני.
מערכת הביטחון הישראלית צריכה לבחון את מגמות ההתחזקות של המדינה האסלאמית באזור, ואת ההשלכות הקונקרטיות של התגברות הטרור במחוז סיני על אינטרסים בביטחון הלאומי של ישראל (הגנת הגבול הבינלאומי, שמירת פעולת הכוח הרב לאומי בסיני, אבטחת התיירות הישראלית בדרום סיני במיוחד נוכח הסרת אזהרת המסע).
במישור האסטרטגי, השת"פ הביטחוני-צבאי עם מצרים התרחב בשנים האחרונות נוכח התעצמות האיומים האזוריים, והעמקת מרחב האינטרסים המשותפים לביטחון הלאומי של המדינות. בהקשר זה, התחזקות המדינה האסלאמית במזה"ת, תחייב את העצמת שתופי הפעולה הצבאיים והמודיעיניים האזוריים, במיוחד בהקשר בו ארה"ב מצמצמת את חתימתה באזור. בביקורו הקרוב של ראש ממשלת ישראל במצרים, יש הזדמנות למנף את נכסיותה הביטחונית של ירושלים, ואת קרבתה המדינית לוושינגטון, לצורך הידוק התיאום האסטרטגי-ביטחוני עם קהיר במנעד רחב של סוגיות אזוריות, וכן לחיזוק השת"פ הצבאי נוכח האיום "הישן-חדש" של המדינה האסלאמית.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
