היציבות הירדנית במבחן – משמעויות לישראל
ד"ר משה אלבו | 13 באפריל, 2022
 |
| Photo: CC-BY-4.0:© European Union 2019 – Source: EP |
בשנה האחרונה נדמה כי היקף וחומרת האיומים בירדן גדל: המשבר הכלכלי העולמי נוכח מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה, עליות המחירים במוצרי היסוד ובאנרגיה, הסדקים שהתגלו בבית המלוכה הירדני, התגברות איום השלוחים האיראניים בגבולות, החשש מהסלמה בזירה הפלסטינית שתשליך על ביטחון הפנים הירדני ועוד.
ירדן נדחקת לשולי השיח הערבי והמערבי נוכח עוצמת האתגרים האזוריים והבינלאומיים, אך מצליחה לשמור על יציבותה באמצעות חיזוק המשענות הפנימיות שלה, עיגון התמיכה האמריקאית והאירופאית, ויכולתו של המלך עבדאללה לתמרן בין האילוצים והמורכבויות ולגבש מדיניות המצליחה לשמר יציבות יחסית.
המשבר הכלכלי מחריף
"כל פעם שירדן יצאה ממשבר כלכלי אחד היא נכנסה למשבר אחר, והרשלנות הנוכחית (של הממשלה) היא חסרת תקדים. ירדן מתמודדת עם אתגרים מורכבים ומצוקות עמוקות, והמשבר הנוכחי הוא בכל הרמות ובכל מקום".
(פיצל אל-פאיז, ראש ממשלת ירדן לשעבר).
ירדן סובלת ממשבר כלכלי מערכתי שנובע מבעיות יסוד מתמשכות – מים, אנרגיה, אבטלה, עוני, בורות ועוד, העדר מנועי צמיחה ומשאבי טבע, שחיתות ובירוקרטיה מסורבלת. המלך מצליח לתמרן בשנים האחרונות באמצעות גיוס כספים וסיוע מארגונים בינלאומיים, הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית והשגת סיוע מהמערב ומדינות המפרץ, אך מדובר בקרב מאסף שמשליך באופן ישיר על היציבות הפוליטית של הממשלה, שמתחלפת לעיתים קרובות נוכח הלחץ הציבורי.
הגרעון בממלכה עתיד להאמיר ל-114% מהתמ"ג בסוף 2022 על פי הערכת הבנק העולמי. הצמיחה המשוערת (2.2%) קטנה מקצב גידול האוכלוסין דבר אשר עתיד אף להגדיל את הגירעון, ולאתגר את היכולת של המשטר לקדם רפורמות נוכח ההתנגדות של הציבור לגזירות כלכליות נוספות. בנוסף, סקטורים מרכזיים במשק הירדני, דוגמת התיירות עדיין לא התאוששו בעקבות מגפת הקורונה, ואין צפי לעלייה קרובה בעקבות המלחמה באוקראינה והמשבר הכלכלי העולמי.
שיעור האבטלה בממלכה עומד על 25%, כאשר בקרב הצעירים האחוז אף גבוה יותר (48% גברים ו-25% נשים). שיעור העוני מוערך ב-15.7% אך צפוי לעלות נוכח גל עליות המחירים וביטול חלק מהסובסידות הממשלתיות. האופטימיות הזהירה בסיום 2021 נוכח הצפי לעלייה בצמיחה, ואינדיקציות להתאוששות יחסית של המשק לאחר שנתיים קשות של התמודדות עם מגפת הקורונה, נתקלה במציאות הקשה של וריאנט האומיקרון, המשבר הכלכלי העולמי והמלחמה באירופה שהובילה לנסיקה במחירי האנרגיה והחיטה, ולעליית מחירים כללית במשק הירדני.
הממשלה הירדנית מצויה במלכוד: ספיגת עליות המחירים תוביל להגדלת החוב הממשלתי, לא תאפשר למשטר לקדם רפורמות נדרשות, ותקשה על השגת סיוע ממוסדות בינלאומיים. מנגד, העלאת המחירים וקיצוץ הסובסידיות תגדיל את שיעור העוני, תפגע במעמד הביניים, ותעצים את הכעס הציבורי במיוחד נוכח הבטחת הממשלה לפני פרוץ המשבר באירופה כי לא תהיה עליית מחירים.
סדקים בבית המלוכה
הנסיך חמזה בן חוסין וויתר על התואר המלכותי באקט הפגנתי, תוך העברת ביקורת חריפה על המדיניות הכוללת בממלכה. במכתב שפרסם הנסיך בחשבון הטוויטר שלו טען כי העקרונות שהנחיל המלך חוסין לא מתכתבים עם הדרך הכללית, המדיניות, והשיטות המודרניות שאימצו המוסדות המדינתיים הלכה למעשה.
הנסיך חמזה מונה לתפקיד יורש העצר לאחר מות אביו - המלך חוסיין (1999), אך חמש שנים לאחר מכן לקח המלך עבדאללה את סמכויותיו כיורש עצר, והתחיל בהכשרת בנו חוסיין לתפקיד, עד למינויו הרשמי ב- 2009. חמזה אמנם נשבע אמונים למלך עבדאללה, והמשיך למלא את חובותיו כבן למשפחת המלוכה, אך לא השלים עם הפיחות במעמדו ועם אובדן התואר.
הנסיך חמזה זוכה לפופולאריות רבה בקרב השבטים הערביים בירדן הודות לחיצוניותו וקולו המזכירים את המלך חוסיין הנערץ, קשריו ומעמדו בצבא (פרש בדרגת תת אלוף לאחר שירות משמעותי בשריון), ונישואיו הראשוניים והשניים עם נשים בעלות ייחוס עבר ירדני מובהק. הנסיך חמזה כבר העביר ביקורת יוצאת דופן נגד המשטר במהלך גל הפגנות ציבורי על רקע כלכלי שהתחוללו ב-2018 בממלכה, בו הצביע על הממסד הציבורי כאחראי למצב הקשה בשל ניהול כושל ומושחת של המערכות המדינתיות. ההתבטאות של חמזה הייתה תקדימית ועוררה סערה בתקשורת ובציבור הירדני.
באפריל 2021 נעצר ראש הלשכה המלכותית לשעבר באסם עווצ'אללה, ובן למשפחה המלכותית חסן בן זייד באשמת תכנון הפיכה שלטונית יחד עם הנסיך חמזה, ובסיוע גורמי חוץ. השניים נשפטו ל-15 שנות מאסר, והנסיך חמזה הושם במעצר בית. המשבר לכאורה הסתיים במרץ האחרון עם התנצלותו של הנסיך, וחזרה על שבועת האמונים למלך.
עם זאת, ההודעה החריגה של חמזה בו וויתר על התואר המלכותי מעידה כי המשקעים לא נעלמו וככל הנראה גם היומרות האישיות, ולמרות שבמכתב לא תקף באופן ישיר את המלך ואת יורש העצר, האצבע המאשימה הופנתה אליהם באופן ברור. המכתב חושף את הבקיעים באחדות בית המלוכה, ואת היריבויות הפנימיות הקשות.
הביקורת של חמזה עלולה להתסיס את הציבור, ולהשתלב בביקורת הרחבה של גורמי האופוזיציה בממלכה. בנוסף, החשיפות של "מסמכי פנדורה" בהם התגלה כיצד המלך העביר 100 מיליון דולר למקלטי מס בחו"ל, ורכש נכסי נדל"ן יוקרתיים בארה"ב ובריטניה בשווי של מאות מיליוני דולרים, עוררו ביקורת ציבורית רחבה על השחיתות לכאורה של המלך ומשפחתו. הסדקים בדימוי של המלך מתרחבים ועלולים להתלכד עם הזעם הציבורי הכולל נוכח המצב הכלכלי הקשה.
הסוגיה הפלסטינית וישראל
ירדן שלא השתתפה בפסגת שרי החוץ הערביים בשדה בוקר בלטה בהיעדרה. החשש שהתבטא בפרשנויות בעיתונות הירדנית הוא כי הממלכה נדחקת לשוליים בדינמיקה האזורית, וכי האינטרסים שלה בירושלים ובמסגד אל-אקצא נמצאים בסכנה נוכח כניסת שחקנים חדשים לזירה דוגמת מרוקו, בחריין, סעודיה ואיחוד האמירויות.
החשש הירדני ממהלכים ישראליים חד צדדיים דוגמת הסיפוח של שטחי הגדה ובקעת הירדן, שינוי הסטטוס קוו בירושלים או הנעת רעיון "המולדת החלופית" אינו חדש, ומופיע חזור ונשנה בשיח הרשמי והתקשורתי בעמאן. למעשה חלק חשוב בתהליך גיבוש זהותה הלאומית המודרנית של ירדן נבע מההתמודדות עם רעיון "המולדת החלופית" שהעלתה ממשלת ישראל ב-1977 כמענה לבעיה הפלסטינית. משלב זה ואילך האיץ בית המלוכה את התמקדותו בזהות ירדנית נפרדת, בטענה כי ירדן בגבולותיה העכשוויים הייתה מאז ומתמיד מולדתו של העם הירדני.[1]
בשנה האחרונה נרשם שיפור ביחסים הבילטראליים בין ישראל לירדן, בעיקר בסוגיות הקשורות לביטחון הלאומי של הממלכה (מים, אנרגיה וביטחון), ואף התקיימו מפגשים פומביים רמי דרג (הנשיא, שר הביטחון ושר החוץ הישראליים שנפגשו עם המלך עבדאללה), שלהם חשיבות בחיזוק האמון והתיאום בין ההנהגות. עם זאת, הדימוי של ישראל ברחוב ובתקשורת הירדנית שלילי, וההשלכות של הסלמה ביהודה ושומרון או בירושלים על היחסים בין המדינות הן ישירות.
משמעויות
- היציבות של הממלכה הירדנית מהווה אינטרס אסטרטגי מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. ירדן מהווה מדינת חיץ ושותף אסטרטגי נוכח האיום האיראני שמבסס השפעה ונוכחות צבאית בסוריה ועיראק, וחותר תחת יציבות הממלכה. שתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות חיוני לביסוס היציבות הביטחונית, ולהרחקת איומים מגבולותיה של ישראל.
- ההסכמים שנחתמו בשנה האחרונה עם ירדן מהווים צעד חיובי בכיוון הנכון, אך הם ממחישים בעיקר את הפוטנציאל המוחמץ. ההסכמים הקיימים עם ירדן מתמקדים בצרכים הבסיסיים של הממלכה - אנרגיה ומים: הסכם הכפלת אספקת המים לירדן (אוקטובר 2021), הסכם חשמל תמורת מים בשיתוף עם איחוד האמירויות (נובמבר 2021), הזרמת גז ממאגר לוויתן לחברת החשמל הירדנית (NAPCO), הזרמת גז למצרים דרך ירדן. נדרש לבחון כיצד ניתן להרחיב את שתופי הפעולה הכלכליים לסקטורים נוספים דוגמת - מסחר, עסקים ותיירות ולהגדיל את היקף הסחר הכולל.
- ישראל צריכה להשקיע בחיזוק הקשרים הבילטראליים (מדיניים וביטחוניים), תוך הבטחת מעמדה של ירדן בהר הבית, ושימור הסטטוס-קוו המדיני. נדרש לשכך את הפרנויה הירדנית סביב אל-אקצא, ורעיון המולדת החלופית, ולקדם אג'נדה חיובית של שתופי פעולה במנעד רחב של תחומים. כך, המשבר הכלכלי בירדן מהווה הזדמנות להעמקת והרחבת הקשרים הכלכליים-אזרחיים, ולחיזוק האמון ביחסים בין המדינות.
- תרחיש של טלטלה וערעור היציבות בירדן ישפיע באופן ישיר על סדר העדיפות הביטחוני-לאומי של ירושלים, יערער את הארכיטקטורה הביטחונית האזורית של ישראל, ויחייב השקעה נרחבת בהגנה על הגבול המזרחי. ישראל צריכה לפעול לחיזוק יציבות הממלכה, בין אם באמצעים כלכליים או ביטחוניים ישירים, ובין אם באמצעות השפעה עקיפה על ארה"ב ואירופה להשקיע בביטחון הממלכה. ישראל לא יכולה "לשבת על הגדר" נוכח התממשות תרחיש ערעור היציבות בממלכה – המחיר לביטחונה פשוט יקר מידי.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
