הקשר שבין הרפורמות הפנימיות למדיניות החוץ ולביטחון הלאומי של ישראל
ליאור אקרמן וד"ר שי הר-צבי
9 בפברואר, 2023
 |
| Photos: remix - maxpixle.net |
התנהלותן של מדינות והתנהגותם של מנהיגים, נחקרו לעומק לאורך השנים בניסיון להבין את הסיבות שהובילו לטעויות בקבלת החלטות ובשיקול הדעת, לתקלות בעיוותי תפיסת המציאות והערכת התוצאות ולראייה שגויה של המציאות העתידית כפועל יוצא של הצעדים הננקטים. אולם דומה שדווקא מנהיגים, שחייבים להכיר לעומק את התובנות והמסקנות של מחקרים אלו, נוטים להתעלם מהם בשל מגוון סיבות – החל מחוסר היכרות, המשך מיהירות מחשבתית וכלה באילוצים פוליטיים.
על רקע זה נכון יהיה לבחון את מכלול ההשפעות האפשריות על ישראל למול הזירה הבינלאומית והאזורית באם הממשלה תקדם, הלכה למעשה, את הרפורמות והשינויים אותם היא מתכוונת ליישם ושעליהם הצהירה. הדבר מתחדד עוד יותר נוכח העובדה שראש הממשלה הציב את המערכה כנגד איראן וקידום הנורמליזציה עם סעודיה בראש סדר העדיפויות של הממשלה החדשה. תנאים הכרחיים לשם השגת יעדים אלו, הם העמקת הברית האסטרטגית עם ארה"ב, רגיעה ביחסים עם הפלסטינים והימנעות מצעדים חד-צדדיים לשינוי הסטטוס-קוו מולם ובהר הבית.
מאז הקמתה לפני כחודש, הצהירה הממשלה על כוונתה לנקוט בצעדים חסרי תקדים בזירה הפנימית, במגוון רחב של תחומים, הטומנים בחובם פוטנציאל לחולל שינויים דרמטיים באופייה של המדינה ובשיטת הממשל הנהוגה בה.
הראשון, נוגע לתחום חלוקת האחריות הפוליטית על צה"ל ומשימותיו – במסגרת ההסכמים הקואליציוניים התקבלה החלטה המפצלת את הסמכות על מתאם הפעולות והמנהל האזרחי בשטחים בין שני שרים שונים. בתוך כך התקבלה גם דרישה להכפיף את הרב הראשי בצה"ל לגורמי הרבנות במקום לרמטכ"ל. לשני מהלכים אלו אין לכאורה קשר ביניהם, אולם שניהם משליכים באופן ישיר על מידת הממלכתיות של צה"ל ועל המשך תפיסתו כצבא העם בישראל, הנמצא מעל הפוליטיקה והמחבר בין כל שכבות העם. ההשלכה החמורה יותר היא זו הנובעת מהכפפת מתאם הפעולות בשטחים לגורם פוליטי שאינו שר הביטחון. המשמעות היא פגיעה ביכולת של צה"ל לנהל את ענייני התושבים הפלסטיניים והיהודים בשטחי איו"ש המוגדרים כשטח כבוש זמנית בהתאם להחלטה 242 של האו"ם. שינוי התנהלות צה"ל והמדינה מול שטחים אלו הוא בניגוד להחלטות האו"ם ולחוק הבינ"ל ויגרור אחריו האשמת ישראל ומנהיגיה בכיבוש קבוע ואף סיפוח. הדבר עלול לשמש כתחמושת בידי אלו הטוענים שישראל מבצעת פשעים נגד העם הפלסטיני ולהוביל להאשמת מנהיגי המדינה וראשי ארגוני הביטחון בפשעי מלחמה. לעניין זה הקרנות ישירות על מערכות היחסים של ישראל עם ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי והעולם ועל מידת תמיכתם בה.
השני, מתמקד בתחום המהפיכה המשפטית המתוכננת על ידי הממשלה – הכוונה היא להעביר סדרת החלטות ומהלכי חקיקה שנועדו להחליש ואף לנטרל לחלוטין את כוחה של הרשות השופטת, תוך מתן חופש פעולה מלא לחלוטין לרשות המבצעת. למהלכים אלו השלכות דרמטיות על מבנה הממשל בישראל, ועל האופן בו הוא נתפס ומתקבל בקרב מדינות העולם וגופים כלכליים ועסקיים בינלאומיים. מערכת המשפט הישראלית זוכה להערכה רבה בזירה הבינלאומית בשל מקצועיותה ועצמאותה, באופן שמאפשר לה לשמש כחומת מגן מפני תהליכים משפטיים המתנהלים נגד ישראל ברחבי העולם. החלטות שיפגעו בעצמאות זו עלולות לשמש כבומרנג ולחשוף את מדינת ישראל, מנהיגיה וחייליה להאשמות ולתביעות בגין פעילותם נגד הפלסטינים באיו"ש ובעזה. בנוסף לכך, החלטות אלו עלולות אף להשפיע על מצבה הכלכלי של ישראל נוכח החשש מפגיעה בדירוג האשראי והאפשרות כי משקיעים וחברות בינלאומיים עלולים להקטין את מעורבותם בישראל.
השלישי, נוגע לתחום יחסי הדת והמדינה בישראל – מאז הקמת הממשלה צפו ועלו מספר כוונות לשינויי חקיקה בתחום זה. בין השאר: הכפפת הרב הראשי הצבאי לרבנות, חקיקת חוק יסוד לימודי תורה, ביטול לימודי ליבה במוסדות חרדיים, איסור הכנסת חמץ לבתי חולים, היתר הפרדה בין גברים ונשים והדרת אוכלוסיות של ערבים ולהט"בים ממסגרות של טיפולים רפואיים, מסגרות אישות ותחומים חברתיים. בתוך כך נדרשה הפסקת כל התחבורה הציבורית, שכבר קיימת, בסופי שבוע וגם הפסקת העבודות לבניית תשתיות הסעת המונים בסופי שבוע. לכל אלו השלכות דרמטיות על יכולת התפתחותה והתנהלותה של מדינת ישראל כמדינה מערבית מודרנית. הדבר עלול לעורר תרעומת בקרב הממשל האמריקני, שחרט על דגלו קידום ערכים ליבראליים, ולשמש כתחמושת בידי ארגוני דה-לגיטימציה ברחבי העולם הטוענים כי ישראל נוקטת, במכוון, במדיניות מפלה כלפי מיעוטים.
הרביעי, קשור להתנהלות הממשלה בסוגיית הר הבית – הממשלה מאפשרת ביצוע פרובוקציות של בכירים בה בדמות הצהרות על כוונתם לפעול לשינוי הסטטוס-קוו במתחם הקדוש, כפי שבא לידי ביטוי בביקור השר בן גביר. צעדים אלו עלולים להיות מנוצלים ע"י חמאס וגורמים קיצוניים אחרים ולהצית מלחמת דת, שתקרין גם על ערביי ישראל. מעבר לכך, הם יובילו לפגיעה משמעותית בקשרים עם מדינות ערב, ובעיקר עם ירדן. לכך עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על הביטחון הלאומי. השותפות האסטרטגית בין ישראל לירדן הינה נדבך מרכזי במערכה הכוללת נגד איראן ואיומי הטרור. פגיעה בקשרים האסטרטגיים בין המדינות עלולה לערער את הארכיטקטורה הביטחונית של ישראל, באופן שיחייב הסטת קשב ומשאבים להגנת הגבול המזרחי. התפתחות כזו תקרין גם על היכולת של צה"ל להיערך לאתגרים הניצבים בפניו בזירות אחרות.
החמישי, נוגע לאמצעי התקשורת במדינה – לעת עתה הממשלה הקפיאה את הכוונה לסגור את תאגיד השידור הציבורי, אך לא נסוגה מכך ויתכן כי היא תשוב לקדם זאת בהמשך הדרך. במקביל, הממשלה מטפחת ערוץ תקשורת המקדם את מדיניותה. גם כוונות וצעדים אלו אינם נסתרים מעיני העולם המזהה בהם מהלכים נוספים הפוגעים בעקרונות הדמוקרטיה החופשית. הממשלה צריכה להיזהר לא להיתפס כמי שנוקטת במדיניות סתימת פיות המאפיינת משטרים טוטליטאריים, כפי שלמשל באה לידי ביטוי בשנה האחרונה בסגירת אמצעי תקשורת רבים ברוסיה כחלק מהמאמצים של פוטין לרסק ולהשתיק את חוגי האופוזיציה במדינה.
השישי, זו המדיניות כלפי רוסיה והמלחמה באוקראינה. ככלל, ישראל נוקטת בשנה האחרונה מדיניות מורכבת למול המלחמה באוקראינה. מדיניות זו מתבטאת בהתייצבות פומבית לצד אוקראינה והעברת סיוע הומניטארי, ומנגד זהירות מהעברת מערכות אמל"ח יורות, ובראשן מערכות הגנה אווירית, בשל האזהרות הרוסיות והחשש מיכולת ההיזק הרוסית, בעיקר בכל הקשור לחופש הפעולה נגד יעדים איראניים במרחב. מדיניות זו מעוררת אי נחת רבה במערב. עד כה, בשל ההבנה לאילוצים בהם ישראל נתונה, ארה"ב נמנעה מהפעלת לחצים על ישראל לשנות את מדיניותה. ברם, ככל שחילוקי הדעות בין וושינגטון לירושלים יתגברו, כך עלול לחול כרסום בנכונותה של ארה"ב לעצום עין ולגלות הבנה למדיניות הישראלית.
למהלכים אלו, כפי שתוארו, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על ישראל. קידום חלק מהצעדים, ובוודאי כולם, יוביל לכרסום בקשרים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים עם ארה"ב, ולפגיעה בשיתופי הפעולה עם האיחוד האירופי ומדינות ערב, באופן שיפגע בביטחונה הלאומי ובעוצמתה האסטרטגית של ישראל. אלו עלולים לבוא לידי ביטוי גם במשיכת השקעות, הורדת דירוג האשראי של ישראל וקידום הליכים משפטיים נגד ישראל.
ממשלת ישראל צריכה להבין, כי במציאות הנוכחית, "הכל קשור בהכל". קידום מדיניות העומדת בסתירה לערכים הליבראליים של הממשל האמריקני ומדינות אירופה, ונקיטת צעדים שיובילו למציאות חדשה מול הפלסטינים בדמות סיפוח שטחים ושינוי הסטטוס-קוו בהר הבית, יפגעו ביכולת לגבש מענה אסטרטגי ומקיף לטיפול באיום הגובר מצידה של איראן ויכרסמו במידת הנכונות של ארה"ב והמדינות הסוניות לשתף פעולה עם הממשלה ולהיענות לבקשות מצידה. מעבר לכך, החרפת מערכת היחסים עם הפלסטינים תפגע קשות ביכולת של הממשלה להעמיק את הסכמי הנורמליזציה ולצרף מדינות נוספות, ובראשן סעודיה, שכבר ציינה כי הסוגיה הפלסטינית הינה תנאי לכל מהלך מול ישראל.
העוצמה האסטרטגית של ישראל נשענת על היכולות הצבאיות המרשימות שלה בשילוב תבונה מדינית. נוכח זאת, ראש הממשלה נדרש לגלות גישה מפוכחת וראיה אסטרטגית רחבה ולאמץ החלטות שיקדמו את הביטחון הלאומי ולא יערערו אותו לטובת קידום אינטרסים פוליטיים ואחרים. אין לנו ברירה אחרת, שכן מחיר הטעות עלול להיות יקר מדי.
נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, ראש תחום החוסן הלאומי, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה
וד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
