הקשר הישיר בין כשל המשילות ואי היציבות החברתית לאתגרי הביטחון הלאומי של ישראל

ליאור אקרמן | 3 באוקטובר, 2022

Photo: Office of U.S. House Speaker

התקשורת הישראלית כמו גם רוב גורמי הממשל בישראל אוהבים ומעדיפים לעסוק באתגרי הביטחון הלאומי של ישראל בראש סדר העדיפויות. האיום הגרעיני האיראני, העניין הפלסטיני, איומי חמא"ס וחיזבאללה, איומי הסייבר העולמיים ועוד. בעוד כל אלו אמיתיים ונכונים לחלוטין, מתעלמת המערכת השילטונית כמעט לחלוטין מאיומים אסטרטגיים לא פחותים המגיעים מהכיוונים החברתיים והאזרחיים והנובעים מקריסתן של המערכות האזרחיות במדינה. במאמר זה נתמקד בצורך ובחשיבות של החיבור בין אתגרי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לבין קשייה החברתיים והפוליטיים וננסה להבין איך אלו האחרונים פוגעים במישרין באתגרי הביטחון. בעוד מטרתם של גורמים פוליטיים ותקשורתיים היא לעסוק בבעיות הנראות לעין של כאן ועכשיו, עולה חשיבות הצורך לבחון את המצב בראיית על אסטרטגית ולאומית יותר ולהצביע על כשל המשילות והיעדר שלטון החוק כגורם מכריע ומשפיע במאבק נגד הטרור מבית ומחוץ.

במאמר זה אנסה להביא מספר דוגמאות לקשר הישיר בין חולשתן של המערכות האזרחיות במדינה ובין התפרקות המערכת החברתית בה לבין אפשרות הפגיעה בביטחון ובחוסן הלאומי של המדינה ואזרחיה. בראש הדברים ראוי לציין את חוסר היציבות הפוליטית בישראל, שינויי השלטון התכופים והיעדר האחדות החברתית, כגורמים המייצרים בצד השני, בין אם הוא שותף פלסטינאי, טרוריסט של חמא"ס או לוחם פנאט של חיזבאללה, את התחושה של חולשה ישראלית בולטת, חוסר יכולת לייצר משילות והרתעה והיעדר כל חזון אסטרטגי ארוך טווח מול כל אלו.

עניין זה נוגע בלב הבעייה של התנהלות מדינת ישראל ומצביע באופן חד וברור על הקשר הישיר שבין חולשת השלטון וחוסר יציבותו לבין הימנעות המדינה מבניית אסטרטגיות ארוכות טווח בתחומים החברתיים והאזרחיים השונים. כפועל יוצא מכך נובעת חולשת השלטון ומתהווה מצב של חוסר משילות והיעדר שלטון חוק במדינה, של הזנחת הבעיות החברתיות המרכזיות, של הימנעות מאכיפה נחושה נגד גורמי הסתה ברשתות החברתיות, של המשך התעצמות הקיטוב והשסעים החברתיים והדתיים בתוך מדינת ישראל וליצירת תדמית כוללת בעיני אוייביה מבית ומחוץ, של מדינה ההולכת ונחלשת מבפנים גם אם צבאה חזק ומודרני.

בתרגום פשוט לעובדות קיימות, ניתן להצביע על הכשלים הבסיסיים והבעייתיים ביותר ולחיבור שלהם לתוצאה ההרסנית של היעדר תחושת משילות ושלטון חוק במדינה.

בשנת 2022 צועדת מדינת ישראל למערכת בחירות חמישית בתוך 3 שנים כאשר זו השישית כבר נראית בבירור באופק הקרוב. בנובמבר הקרוב תוקם (אם בכלל) הממשלה ה- 37 ובסבירות גבוהה בתוך כשנה אחריה תוקם גם הממשלה ה- 38. המתמטיקה היא פשוטה מאוד. 38 ממשלות במהלך 74 שנות קיומה של המדינה- בכל פחות משנתיים מתחלפת ממשלה במדינת ישראל. אף ראש ממשלה לא מצליח לכהן מספיק זמן כדי לבנות ולממש אסטרטגיה לאומית בתחום כלשהו. גם מי שישרוד ויצליח לכהן, ישחית את כל זמנו במאמצי הישרדות פוליטיים ומלחמות יום יומיות על קיומה של קואליציה רעועה כזו או אחרת, בגלל מבנה הממשל ושיטת הבחירות הקיימים. במדינה שבה מתחלף הממשל בכל כמה חודשים עד שנה וחצי אף שר אינו יכול להתמחות בתחום עיסוקו או לבנות וליישם תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח. במדינה שכזו קלושים הסיכויים לשקם את מערכת הבריאות ולהוסיף לה רופאים ואחיות, שמספרם בישראל הוא מהנמוכים בעולם פר נפש, או מכשירי דימות חסרים. אפסיים הסיכויים לשקם את מערכת החינוך שעל כישלונה הרחבתי במאמר נפרד בניוזלטר זה. בלתי אפשרי לבנות אסטרטגיית ביטחון פנים והשלטת שלטון החוק לאורך זמן בעוד המשטרה הלאומית הולכת ונחלשת עד אובדן מוחלט של המשילות בחלק משטחי המדינה ובעוד מספרם של שוטרי ישראל גם הוא מהנמוכים בעולם ביחס לנפש . לא ניתן יהיה לשקם את מערכות הרווחה הקורסות או לצמצם את הרחבת מעגלי העוני מידי שנה. אף מנהיג לא יתעסק בחקיקת חוקים לאכיפת המשילות בשטח או לחיזוק הרגולציה על הרשתות החברתיות וענקיות הטכנולוגיה לצורך שיפור ההגנה על מערכי הסייבר במדינה ומניעת העלייה בהסתה לפשיעה וטרור. ועל מצבן של מערכות אלו עוד נרחיב במאמרים הבאים.

איום נוסף וחמור המתפתח ומתעצם בשנים האחרונות הוא זה המגיע מהרשתות החברתיות העולות ומתעצמות ועל כוחם העולה של דעתני רשת שטחיים, קיצוניים ורדודים המשתלטים על השיח הציבורי ותופסים את המקום המסורתי של ההירארכיות המדיניות, החברתיות והמשפחתיות שהתקיימו בעבר. הרשתות מאפשרות שיח בוטה ומסית תוך הפצת שקרים באופן שמגביר את נכונותו של הדור הצעיר למעורבות גוברת והולכת באירועים אלימים, פשיעה וטרור. הוא מצביע על הצורך החיוני לייצר משילות עוצמתית בתחום זה ולייצר עם או בלי תיאום עם תאגידי הרשתות הגדולים, רגולציה שתמנע את פרסום הדברים באופן חופשי. השילוב שבין הכאוס המוחלט ברשתות החברתיות לבין קריאות חוזרות ונשנות של גורמים פוליטיים לאבחנות בין אוכלוסיות במדינה, מגביר את הקיטוב ושנאה, מרחיב את השסעים החברתיים ומקדם אותנו לסכנה של מלחמת אחים. בעוד הפילוג הזה משרת את הגורמים הפוליטיים בחידוד ההבדלים ביניהם לצרכי בחירות, הרי הוא פוגע במרקם היחסים השביר ממילא בתוך החברה הישראלית ומדגיש את הפערים בין יהודית לערבים, בין דתיים לחילוניים, בין ספרדים לאשכנזים ועוד ועוד.

איום נוסף ההולך ומתעצם בשנים האחרונות הוא איום הסייבר העולמי בדגש על לוחמת הסייבר של הטרור האיראני מול ישראל. גם כאן בהיעדר משילות ורגולציה על גופים טכנולוגיים ועסקיים, מתקשה המדינה לחייבם לנקוט במהלכי מנע אותם מנסה שב"כ ליישם מתוקף תפקידו.

היבט אזרחי וחברתי נוסף נוגע למערכת היחסים העדינה בין המגזר הערבי ליהודי בחברה הישראלית ובדגש על המעורבות והשותפות ההולכים וגוברים בין שני המגזרים. גם במקרה זה היעדר עשייתה של המדינה והימנעותה מטיפול אסטרטגי מעמיק בתהליכים המתרחשים בחברה הישראלית מתבטא הן בהיעדר משילות ושלטון חוק המאפשרים את התעצמותם של ארגוני פשיעה במגזר ואת סגנון המערב הפרוע של האוכלוסייה הבדואית בנגב.

חוסר יכולתו של הממשל לטפל בבעיותיה המרכזיות של המדינה לאורך השנים הביאו בהכרח לחולשת מערכות האכיפה וביטחון הפנים, להיעדר חקיקה מחמירה המזהה ומונעת תהליכים לאורך זמן ולהיעדר כל יכולת לבנות ולממש אסטרטגיות חזוניות ארוכות טווח בכל תחומי החיים במדינה. את החולשות האלו מזהים ארגוני הטרור ברשות הפלסטינית, את החולשות האלו מזהים גורמים חתרניים קיצוניים הפועלים בתוך המדינה הן במגזר הערבי והן בימין הקיצוני, את הבעיות האלו מזהים איראן וגם שלוחותיה בחיזבאללה, בסוריה ובעזה. ואת התהליכים המכרסמים בחוסנה החברתי והלאומי של ישראל מזהות גם מדינות האזור השונות וכל מדינה והפטרון העומד מאחוריה. ואף כי אלו אינן מאיימות איום קיומי על ביטחון ישראל, הרי שהן נוטות לשנות את דפוסי החשיבה הישנים, להבין את יחסי הכוחות המשתנים, לזהות את החולשות ההולכות וגוברות בחברה הישראלית ובמנהיגותה ולאתר את נקודות התורפה שדרכן יוכלו כל אותם גורמים להמשיך ולהתעצם על חשבון הרתעתה הצבאית של ישראל. ובעוד כל אלו ימשיכו להיבנות ולהתעצם, נוסיף אנחנו להתבוסס בביצה האינסופית של הפוליטיקה הישראלית העסוקה רק בעצמה ובהמשך תיפקודה תוך התעלמות מוחלטת ממצב המדינה וכל המערכות האזרחיות והחברתיות שבה. נמשיך לשמוע ולהשמיע סיסמאות פוליטיות במקום תוכניות שינוי אמיתיות ובעיקר נמשיך להשתעשע בתקווה לשינוי פוליטי שלא יתרחש, בעוד העולם מסביבנו משתנה במהירות.

לישראל יש צבא חזק, מודרני ובעל יכולות מעולות ומספקות, שב"כ מצויין בעל יכולות סיכול מדהימות ו"מוסד" מקצועי שמצליח לממש מבצעים עוצרי נשימה להגנה על ביטחון המדינה. אבל כל אלו לא יצליחו לסכל את האיום הקיומי היחידי הקיים כיום על המדינה. והוא האיום הפנימי- חברתי- לאומי. זה הנובע מחוסר היציבות הפוליטית, מהיעדר המשילות, מהקיטוב והשסעים ההולכים וגוברים ומהתעלמות הממשל מבעיותיה האסטרטגיות של מדינת ישראל.

על מדינת ישראל לפעול במהירות ולבנות תוכניות אסטרטגיות לאומיות ארוכות טווח בכל התחומים: בתוך כך יש לשאוף לשינוי מבנה הממשל ושיטת הבחירות באופן שיגביר את יציבות הממשל בישראל ואת משילותו לאורך זמן. על ישראל לשקם את מערכת החינוך בהיבטי מהות ותוכן ובהיבטי תקציב, צפיפות כיתות ותנאי העסקת המורים. על המדינה לפעול בהקדם לשיקום מערכת הבריאות תוך הוספת תקני רופאים, אחיות ומחקר וכן אמצעי דימות חדשניים. כמו כן עליה לייעל את השימוש בתקציבי הרווחה, לצמצם את מעגלי העוני ולהרחיב את מספר העובדים הסוציאליים ותנאי העסקתם. בחברה הערבית על המדינה להגדיל את ההשקעה בתשתיות רווחה, חינוך, תעשייה ותחבורה, לחזק את האכיפה והמשילות ולעודד ולטפח מנהיגות ערבית חדשה. כזו השואפת באמת לייצר שותפות אמיתית עם מדינת ישראל.

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>