העוני בישראל: סיבות ומדיניות בשוק העבודה

נייר מדיניות זה מציג תמונת מצב של העוני ואי-השוויון בישראל, מנתח את הגורמים המרכזיים להתפתחותם, מאפיין את האוכולוסייה הענייה בישראל ומציע תוכנית מדיניות ארוכות טווח בשוק העבודה שתביא לצמצום העוני.

תחולת העוני והאי-השוויון בישראל הם גבוהים מאוד בהשוואה למדינות העולם, ופערי ההכנסות בין העשירון להעליון לתחתון גדלים. בישראל כמו בעולם, הפערים בהכנסה מעבודה הם מקור מרכזי לשי​עורי העוני ולאי-השיוויון בהכנסה הפנויה של משקי הבית, הן בשל פערים בשיעורי התעסוקה והן בשל פערים הולכים וגדלים בהכנסות משעת עבודה. שלושת הגורמים העיקרים לגידול המתמשך בפערים אלו הם שיפורים טכנולוגיים מוטי הון אנושי, תהליכי הגלובליזציה ורגולציה חלשה ואי אכיפרה של חוקי העבודה. כל שלושת הגורמים הללו משמעותיים בישראל, ובחלקם אף יותר מאשר במדינות אחרות, ומתעצמים עם השנים. מאפיין ייחודי נוסף של ישראל הוא שיעורי הילודה גבוהים ביותר.​

מכיוון שקיים מתאם חיובי וברור בין גודל משקי הבית לבין תחולת העוני, מאפיין זה הוא מרכיב משמעותי במגמות של אי-השוויון והעוני בישראל, ובפרט משום שמשקי הבית הגדולים מתרכזים בעשירונים התחתונים וקצב הגידול של אוכלוסייה זו גבוה משל משקי הבית הקטנים. אפיון של האוכלוסיה הענייה בישראל על הפי הרכב המשפחה, הרכב התעסוקה וההשתייכות החברתית מספק עדות נוספת לכך שתחולת העוני עולה עם מספרים הילדים ויורד עם מספר המפרנסים. ההשפעה של כל אחד מהגורמים האלו בנפרד מועצמת עוד יותר בשל המתאם השלילי בין גודל המשפחה לבין מספר המפרנסים ורמת השכר.

על מנת לבחון את המגמות העתידיות ולמקד את המדיניות הרצויה אנו מחשבים תחזיות לתחולת העוני ל-10 שנים קדימה, תחת הנחות שונות על השינויים בהרכב האוכלוסייה ובהכנסה הפנויה. על פי תחזיות אלו, מדיניות שתביא לכך שההכנסה הפנויה של משקי הבית בחמישיון התחתון תגדל באותו קצב כמו העשיריון העליון מצליחה לצמצם במעט את תחולת העוני אך אי-השוויון גדל, ותוצאה זו אינה תלוי ה במקורותיו של הגידול בהכנסות החמישון התחתון ובאופן שבו הוא יושג; ניתן להגיע אליה באמצעות שילובים ומינונים שונים של כלי המדיניות המתוארים בהמשך. המסקנה החשובה מתוצאה זו היא שאם לא יהיו שינויים משמעותיים בשיעורי הילודה, בשיעורי התעסוקה ובשיעורי הגידול בשכר, לא נראה שינוי משמעותי בתחולת העוני בישראל.

אסטרטגיית המדיניות המוצעת כאן לצמצום העוני ולשיפור מצבה של האוכלוסייה החלשה מתמקדמת בתוכניות ובצעדי מדיניות הקשורים בשוק העבודה ולא בהעברת משאבים ישירה מהעשירונים העליונים לעניים. בנוסף להשפעתם הישירה על ההכנסה בטווח הקצר, לצעדים מסוג זה המסייעים לפרטים המסוגלים לכך להתקדם מתלות בקצבאות לתעסוקה ישנה גם השפעה ארוכת טווח הן על פוטנציאל ההשתכרות שלהם והן על הסבביבה המשפחתית והחברתית. יתרה מכך, לכלי המדיניות שאנו מציעים יש גם השפעה חיובית משמעותית על הגדלת הצמיחה בכלל, ועל זו של העשירונים התחתונים בפרט.

​

האסטרטגיה המוצעת מורכבת משני חלקים עיקריים:

מדיניות תומכת תעסוקה וניסיון, ובכלל זה תוכניות מרווחה לעבודה במתכונת מרכזי תעסוקה (ceneters stop one) שההשתתפות בהן צריכה להיות חובה למקבלי גמלאות העומדים במבחן תעסוקה ורשות לכל יתר הקבוצות, הגדלת מענק העבודה, מניעת כניסה של עובדים זרים זמניים ומתן שירותים תומכים; מדיניות תומכרת פריון ושכר, ובכלל זה הכשרה מקצועית וטכנולוגית, השוואה שיעורי מס חברות בכל ענפי המשק, תמריצים להשקעה בהון ובמחקר ופיתוח ואכיפה משמעותית של חוקי העבודה ובפרט של שכר המינימום.

כלי מדיניות מהסוג הראשון המתמקדים בתמריצי תעסוקה הם חיוניים, אך אינם מספיקים. הם מאפשרים לכל היותר להוריד את תחולת העוני מרמתה הנוכחית בכ- 1-2 נקודות אחוז, וללא יישומם, תחולת העוני בשנים הקרובות תעלה לרמה של כ-20% ויותר.

רק יישום של כלים משני הסוגים יוכל לאזן את המגמות של השנים האחרונות ולהבטיח שהשכר והתעסוקה של האוכלוסיות העניות ובעלות המיומנויות התעסוקתיות הנמוכות יצמחו במידה משמעותית ויעילה, ובכך לעודד את הצמיחה ולהתמודד בצורה משמעותית יותר עם שיעורי העוני.