שוק העבודה כמנוע לצמיחה וצמצום העוני

שיעור התעסוקה בישראל בגילאי העבודה העיקריים עלה בעשר נקודות האחוז בין 2002 ל-2016, לאחר יותר מעשור של ירידה בתעסוקה, וכיום התעסוקה בישראל היא גבוהה מאוד יחסית לעבר ובהשוואה בינלאומית. הגידול בתעסוקה הוא תופעה גורפת וחוצת מגזרים, רמות השכלה וקבוצות גיל, אך פילוח העלייה בתעסוקה מראה כי העלייה המשמעותית ביותר נצפתה אצל האוכלוסייה החרדית והערבית, בעלי השכלה נמוכה ומבוגרים (גילאי 55–64). השאלה המרכזית של נייר מדיניות זה היא מה גרם להיפוך המגמה ולגידול המשמעותי בשיעורי התעסוקה, מדוע העלייה בתעסוקה הייתה מוטה לכיוון קבוצות האוכלוסייה בעלות יכולת ההשתכרות הנמוכה, ומה הייתה ההשפעה של הגידול בתעסוקה על השכר, ההכנסה והעוני.

בעזרת אמידת משוואות תעסוקה ושכר אנו מראים כי את מרבית הגידול בתעסוקה ניתן לשייך לסדרה של צעדי מדיניות אשר פעלו להגדלת התמריצים לעבודה: קיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה ובקצבאות ילדים, ירידה בתשלומי דמי אבטלה, שינויים במערכת המיסוי כולל מס הכנסה שלילי, העלאת גיל הפרישה, תוכניות מרווחה לעבודה, צמצום שיעור העובדים הזרים והעלאת שכר המינימום. מצאנו כי העלייה בשיעורי התעסוקה הייתה גדולה יותר עבור סוג משק בית מסוים ככל שהירידה בקצבאות עבורו הייתה גדולה יותר. בנוסף להשפעת שינויי מדיניות אלו, אנו מוצאים כי העלייה ברמת ההשכלה של הפרטים אחראית לכעשרים אחוז מהגידול בשיעור התעסוקה של הגברים ולכארבעים אחוז מהגידול בשיעור התעסוקה של הנשים.

תוצאה מרכזית של הגידול בתעסוקה היא עלייה בהכנסה מעבודה ובהכנסה הפנויה (נטו) של כל משקי הבית, עובדה המלמדת שההשפעה החיובית של הגידול בתעסוקה על ההכנסה הפנויה הייתה גדולה יותר מההשפעה השלילית של קיצוץ הקצבאות. ההכנסה מעבודה עלתה מהר יותר עבור משקי הבית החרדים והערבים, בעוד שההכנסה הפנויה עלתה לאט יותר עבור משקי בית אלו, ועל כן הפערים בין הקבוצות בהכנסה מעבודה הצטמצמו והפערים בהכנסה הפנויה התרחבו. באופן דומה, תחולת העוני על פי הכנסה מעבודה ירדה באופן מתמשך מ-2002 ל-2015, ותחולת העוני על פי הכנסה פנויה החלה לרדת מאוחר יותר.

לאור הממצאים האלו, ההמלצה היא לנקוט במדיניות שתתמקד בשוק העבודה ותוסיף לרתום אותו כמנוע המביא בו זמנית הן להגדלת התוצר והן לצמצום העוני, באמצעות שילוב כלים משני סוגים – המשך הגדלת התמריצים לעבודה, ויישום כלים להעלאת הפריון וההון האנושי של העובדים. מדיניות כזו תביא להמשך המגמה של גידול בתעסוקה בכלל, ושל הקבוצות המועסקות פחות בפרט, וכן להגדלת יכולת ההשתכרות בכלל ושל החציון התחתון בפרט, ובכך תתרום לרווחתם של משקי הבית, לצמיחת המשק ולחוסנו הכלכלי.