ניתוח תקציב המדינה לשנים 2015-2016

תקציב המדינה לשנים 2015–2016 אושר בכנסת ב-19.11.2015. בנייר זה אנו מתרכזים בניתוח תקציב המדינה המאושר לשנת 2016 ובביצוע התקציב לשנת 2015. כיוון שמתחילת שנת 2015 ועד אישור התקציב פעלה הממשלה ללא תקציב מאושר, ההשוואה העיקרית היא לתקציב 2014. הניתוח יתרכז הן במסגרת התקציב והן בניסיון לגלות את הקדימויות הלאומיות. המטרה המרכזית של הניתוח היא לבדוק האם התקציב מתאים למצבו הנוכחי של המשק, והאם הוא מצעיד אותו אל יעדים ארוכי טווח של צמיחה, העלאת הפריון וצמצום העוני ואי-השוויון. הנקודות העיקריות העולות מניתוח התקציב הן:

· הממשלה שמרה בשנת 2015 על משמעת פיסקלית ראויה לציון. הגירעון בתקציב בשנת 2015 עמד על 2.1 אחוזי תוצר בלבד, ויחס חוב–תוצר ירד ל-64.9 אחוזים, ירידה של 1.8 אחוזי תוצר מרמתו בסוף 2014. ירידת יחס חוב–תוצר היא חלק מתהליך מתמשך של שיפור המצב הפיסקלי של הממשלה, אך היחס שהגענו אליו גבוה עדיין ויש להמשיך בהורדתו בהתאם ליעד שנקבע בממשלה. לפי התקציב לשנת 2016 עדיין נדרשת התאמה של כ-10 מיליארד ש"ח כדי לעמוד בתקרת הגירעון של 2.9 אחוזי תוצר.

· אף שהמשקל של הוצאות הממשלה ביחס לתוצר (להלן: גודל הממשלה) אינו צפוי להשתנות לעומת שנת 2014, משקל ההוצאה האזרחית בתוצר צפוי לגדול בחצי אחוז. העלייה בהוצאה האזרחית מתאפשרת עקב ירידת שירותי החוב היורדים עם ירידות החוב ומשקל הוצאות הביטחון. משקל ההוצאה האזרחית עלה בעשור האחרון בכאחוז תוצר, במקביל לירידה של כ-3 אחוזים בגודל הממשלה הרחבה. יש להתמיד במגמת עלייה במשקל ההוצאה האזרחית משום שמשקלה בישראל עדיין נמוך בהשוואות בינלאומיות.

· משקל המסים הישירים מתוך סך גביית המסים עלה, ומשקלם של המסים העקיפים ירד. שינוי זה אמור להגדיל את הפרוגרסיביות של מערכת המס ולתרום לצמצום אי-השוויון.

· גביית המסים עלתה, מעבר לקצב העלייה בשנים האחרונות. מקור העלייה אינו ברור ולכן לא ניתן כרגע להעריך אם העלייה היא זמנית, מגורמים חד-פעמיים, או מבנית ופרמננטית יותר.

· תהליך ירידת המשקל של הוצאות הביטחון נמשך, ובשנת 2015 הן היו נמוכות ב-0.15 אחוז תוצר מאלה של שנת 2014. בנוסף, חלק משמעותי מתקציב הביטחון הינו "הוצאה מותנית בהכנסה" ואינו תחת תקרת ההוצאה המותרת על פי כלל ההוצאה. שיטה 'לא שקופה' זו לתקצוב הביטחון אינה תקינה ויוצרת עיוותים.

· התקציב מכיל פעילות רבה בנושא הגדלת היצע הדיור, ובפרט עלייה באישור יחידות דיור ובחתימת הסכמי גג עם הרשויות המקומיות. לא ברור האם קיימת תוכנית מתוקצבת ובה יעדים ברורים לפי מחוזות ומספר יחידות דיור זמינות לבנייה. נציין שבלי להגדיל את היצע הדיור לא תתרחש תפנית במגמה של עליית המחירים.

התקציב כולל גידול בהוצאות על שירותים חברתיים (בעיקר חינוך ובריאות). הוצאות הבריאות המוגדלות מופנות לשיפור השירותים לאזרח, ובפרט לקיצור תורים ולצמצום הצורך ברפואה פרטית.

· לעומת זאת, הוצאות החינוך אינן גדלות באחוזי תוצר לאחר גידול טבעי והסכמים קואליציוניים. כלומר, רמת השירותים שהתלמיד הממוצע מקבל במשרד החינוך נשארת קבועה.

· התקציב כמעט אינו מכיל רפורמות תומכות צמיחה והעלאת פריון, מלבד הורדת מס החברות. "רפורמת הקורנפלקס" המאשרת ייבוא מזון יבש אמנם חיובית, אך השפעתה על הורדת יוקר המחיה צפויה להיות מינורית. הפער הגדול בתוצר לנפש ובפריון בין ישראל לבין מדינות ה-OECD, וכן הצמיחה הנמוכה במדדים אלו, לא יאפשרו למשק לעמוד ביעדים ארוכי טווח של העלאת רמת חיים, צמצום העוני ואי-השוויון. רק רפורמות להעלאת הצמיחה והפריון וצמצום הנטל הבירוקרטי, כפי שהומלצו על ידי מכון אהרן, יאפשרו למשק למצות את פוטנציאל הצמיחה שלו.