הערכת תכניות בשוק העבודה

שוק העבודה בישראל מתאפיין ברמת תעסוקה גבוהה ואבטלה נמוכה, ויחד עם זאת שני אתגרים משמעותיים ניצבים בפני המשק: (1) קבוצות שנמצאות עדיין ברמת תעסוקה נמוכה - גברים חרדים, גברים ערבים ונשים ערביות, ואנשים עם מוגבלות;  (2) פריון ושכר נמוכים, בין היתר כתוצאה ממחסור בהון אנושי ומיומנויות בעיקר בקרב פרטים שאינם פונים ללימודים אקדמיים. רמות השכר והיקפי התעסוקה מובילים לכך שהכנסות חלק ממשקי הבית, ובפרט משקי הבית החרדים והערבים, הן עדיין נמוכות ולא ממצות את הפוטנציאל הכלכלי של אוכלוסיות אלו. משבר הקורונה חידד את האתגרים הללו ואת הצורך במדיניות כוללת לתעסוקה והון אנושי.

על רקע אתגרי שוק העבודה המליצה וועדת התעסוקה 2030 על הצבת יעדים שאפתניים לשיעור התעסוקה ואיכותה, ועל שורה של כלים להשגת היעדים ובראשם רפורמה במערכת ההכשרה המקצועית ותוכניות תעסוקה לאוכלוסיות יעד. המלצות הוועדה אומצו על ידי הממשלה ומיושמות על ידי זרוע העבודה, ובמקביל מופעלות תוכניות תעסוקה, השכלה והכשרה רבות אחרות על ידי גופים בממשלה (שירות התעסוקה, משרד הכלכלה, המשרד לשוויון חברתי, רשות החדשנות, השירות האזרחי ועוד) ובמגזר השלישי. כיום, מידת האפקטיביות של הכלים השונים אינה ברורה, ובתוכניות התעסוקה וההכשרה קיימים מגוון מנגנונים של בקרה ובחינת אפקטיביות. בפרט, לתוכניות רבות בוצעו ומתבצעים מחקרים מלווים של איסוף נתונים ובחלקם נעשה שימוש בקבוצות ביקורת ובניסוי אקראי מבוקר (RCT) אך מרביתם לא מתבצעים באופן המאפשר זיהוי נכון של האפקטיביות כפי שהמליצה וועדת התעסוקה 2030 ומפורט בנייר זה.

על מנת לשדרג ולטייב את הפעילות בכלל, ופעילות הממשלה בפרט, בתחום התעסוקה, לשמר ולפתח את הכלים היעילים ביותר להשגת היעדים ולהקצות את המשאבים באופן אופטימלי, ישנה חשיבות גדולה בפיתוח מדיניות סדורה להערכת תוכניות. יש לבחון תוכניות (התערבויות) קיימות וחדשות בהתאם לאפקטיביות שלהן, כאשר המונח "אפקטיביות" מתייחס למידה שבה התוכנית משיגה את יעדיה ותורמת להשגת יעדי שיעור ואיכות התעסוקה, ובפרט ביחס למשאבים שהושקעו בה - קרי הפער בין התועלת והעלות של התוכנית למשק.

לשם כך מציג נייר זה מסגרת כללית לבחינת ההשפעה של תוכניות הכשרה ותעסוקה אשר נועדו להגדיל את הזדמנויות התעסוקה או את פוטנציאל ההשתכרות של המשתתפים. מסגרת הניתוח כוללת שלושה שלבים:

• בניית מודל כלכלי של בחירה על פני זמן בין תעסוקה, השתתפות בתוכנית ופנאי.
• התאמת הפרמטרים של המודל לנתונים של התוכנית הספציפית.
• שימוש במודל להערכת התועלת האישית, התועלת החברתית והעלות החברתית.