האם וכיצד ניתן להקטין את העוני באמצעות תעסוקה?
בתאריך 25.12.2014 התקיים שולחן עגול במכון אהרן בנושא המחקר המדובר, במסגרתו הציג צבי אקשטיין את המחקר והמשתתפים בשולחן העגול, ביניהם פקידים בכירים במשרדי ממשלה ובגופים ציבוריים אחרים, פרופסורים לכלכלה, פעילים חברתיים ועוד, הגיבו לדבריו.
מסמכי מחקר ושולחן עגול:
העוני בישראל, סיבות ומדיניות בשוק העבודה- צבי אקשטיין וטלי לרום
האם ניתן להקטין את העוני באמצעות תעסוקה?- צבי אקשטיין וטלי לרום
אי השוויון בהכנסה הפנויה ותחולת העוני בישראל עלו במידה משמעותית בתחילת שנות האלפיים, והם גבוהים בהשוואה בינלאומית. חלק גדול מהעלייה באי השוויון נבע משינויים בשוק העבודה, ובפרט מגידול באי השוויון בהכנסה מעבודה ומשינויים בתעסוקה. נייר המדיניות מציע אסטרטגיה כוללת להקטנת העוני באמצעות שוק העבודה על ידי הגדלת התעסוקה, השכר וההכנסות של משקי הבית העניים, תוך הגדרת יעדים כמותיים לכל אחד מהמרכיבים והתמקדות במשקי בית עניים עם ילדים. אנו מציגים מודל שמאפשר לבחון את העלות תועלת של תוכניות שונות ולדרג אותן במסגרת תקציב מוגבל, על פי שלושה קריטריונים (השינוי בתועלת של משקי הבית, השינוי בתוצר והשינוי באי השוויון ובתחולת העוני) ותוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של קבוצות אוכלוסייה שונות כגון חרדים, ערבים והורים יחידנים. באמצעות המודל אנחנו בוחנים תוכניות הנמצאות בדיון ובשימוש מעשי בישראל ואף נחקרו ונוסו בעולם, ומתמקדים בתוכניות מרווחה לעבודה, סבסוד מעונות יום, מענק עבודה והגדלת ההון האנושי.
עיקרי הדברים מהדיון
במסגרת השולחן העגול השלישי של מכון אהרן למדיניות כלכלית נערך דיון בנושא מדיניות תעסוקה והשפעותיה על שיעורי העוני במדינת ישראל, בהשתתפותם של חוקרים מהאקדמיה, פקידי ציבור, פעילים בעמותות חברתיות ובכירים במגזר העסקי.
הדיון החל בהצגת עבודת מחקר משותפת של צבי אקשטיין וטלי לרום מהמרכז הבינתחומי הרצליה, העוסקת בניסיון לדרג הצעות שונות למדיניות תעסוקה המיועדות לטפל בשיעורי העוני הגבוהים. בישראל חל גידול בעוני בין השנים 2002-2007 והתייצבות על רמה גבוהה ביחס לשאר מדינות ה-OECD. בשנים האחרונות מסתמנת מגמת ירידה, שהגורם המרכזי לה הוא הגידול בתעסוקה ובשכר של האוכלוסיות החלשות. לפי אקשטיין מגמות הגידול בעוני ובאי-שוויון מאפיינות את מרבית המדינות המערביות, והן נובעות משלושה גורמים עיקריים: קדמה טכנולוגית המגדילה את שכר המשכילים, גלובליזציה הדוחקת למטה את שכר הלא-משכילים, ואפקטיביות ההגנה על עובדים (זניח ביחס לשניים הראשונים).
מדינת ישראל "מצטיינת" בשלושת הגורמים הללו, בזכות שיעור גבוה של עובדים זרים, מגזר ההיי-טק המתנתק ברמות השכר פהריון משאר המגזרים, ושיעורי אכיפה נמוכים של חוקי עבודה. המחקר של אקשטיין ולרום יעסוק בדירוג של תוכניות שינסו להתמודד עם מגמות אלו, כגון תוכנית מרווחה לתעסוקה, סבסוד מעונות יום, מענקי עבודה, הכשרה מקצועית ועוד, בהתאם לשלושה קריטריונים: שינוי בתועלת משקי הבית, שינוי בתוצר, והשפעת התוכניות על אי השוויון והעוני.
מספר משתתפים בדיון, ביניהם אלי אלאלוף (יו"ר הועדה למלחמה בעוני וחתן פרס ישראל), הביעו שתי הסתייגויות מרכזיות לגישה שבה נקט אקשטיין:
- קיומם של עניים עובדים בישראל – משפחות אשר התעסוקה לא מוציאה אותם ממעגלי העוני ולא מהווה פתרון עבורם.
- חשיבותם של נושאים נוספים מלבד התעסוקה, כגון דיור, חינוך, בריאות, הכשרה מקצועית ועוד, אשר הם קריטיים עבור הוצאת עניים ממעגל העוני.
אלאלוף טען כי הניסיון להוציא אנשים מעוני רק על ידי תעסוקה מהווה אשליה עצמית, גם עבור הממשלה וגם עבור העניים. מיכל צוק, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה והממונה על תחום התעסוקה, תיארה את המאמצים הננקטים על מנת לשלב בשוק העבודה אוכלוסיות מגוונות, ביניהן חרדים וערבים, מאמצים אשר תרמו לעלייה העקבית בשיעורי התעסוקה ולצמיחת הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. כיום משרד הכלכלה בוחן גם את היקף המשרה וההמשכיות שלה, משקיע כספים רבים יותר בסבסוד מעונות יום, מרחיב באופן משמעותי את אכיפת חוקי העבודה ומקדם את ההכשרה המקצועית בהתאם למודלים הקיימים במדינות אחרות. רן רידניק, רכז תחום תעסוקה במשרד האוצר, תיאר את הגידול הדרמטי בשיעורי התעסוקה בישראל בעשור האחרון, וטען כי לאור הירידה בשיעורי העוני ואי השוויון בשנים האחרונות הטענה שלפיה הקיצוץ בקצבאות הגדיל את אי השוויון איננה מדויקת. המגמות הדמוגרפיות המתבטאות בגידול בשיעורן היחסי של האוכלוסיות החרדית והערבית בישראל עלולות להפוך את המגמה הזו, ועל כן נדרש להמשיך ולתמוך בנושא ולא לחזור לאחור.
גם רידינק וגם צוק הזכירו את ההבדלים המשמעותיים בשיעורי העוני בין משפחות שאצלן שני בני הזוג עובדים לבין משפחות אחרות בתור עדות לחשיבות הרבה של תעסוקה בהוצאת משפחות ממעגל העוני. משתתפים אחרים בדיון העלו נושאים חשובים רבים, ביניהם עובדי הקבלן בישראל, הבדלים התנהגותיים בין משפחות עניות למשפחות לא עניות, תקצוב חינוך והכשרה מקצועית, הבעייתיות של השימוש הנוכחי והמסורבל במס הכנסה שלילי, אפקטיביות ההשקעה הממשלתית בתוכניות תעסוקה שונות, סיוע בתחום הדיור, והמחסור בגמישות תעסוקתית במגזר הציבורי המעודד העסקת עובדי קבלן.
מספר משתתפים, ביניהם מירי אנדבלד ודניאל גוטליב מהמוסד לביטוח לאומי וטלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח, הביעו תמיכה בהגדלה של הקצבאות בתור מדיניות אשר נועדה להתמודד עם שיעורי העוני, אך משתתפים אחרים חלקו עליהם והזכירו את התמריצים השליליים שיוצרים הקצבאות בכל הנוגע ליציאה לעבודה.
שלמה דברת, יו"ר דירקטוריון מכון אהרן למדיניות כלכלית, ומיכל פינק ממשרד הכלכלה התייחסו לנושא הפריון הנמוך בחלק מהענפים במשק הישראלי, התורם לאי השוויון ולשכר הנמוך היוצר את התופעה של "עניים עובדים". מדיניות תעסוקה תהיה יעילה יותר בהוצאת משפחות ממעגל העוני אם הפריון במשק יהיה גבוה יותר, תודות לטיפול בנושאים מבניים בשוק העבודה כגון מיכון, הכשרות מקצועיות והשקעות הוניות.
כמו כן, התקיים דיון קצר בנוגע לתוכנית ויסקונסין, אשר לדעת חלק מהמשתתפים נכשלה במטרותיה ולדעתם של אחרים הוכשלה מסיבות פוליטיות. לפי צבי אקשטיין תוכניות דומות נוסו בהצלחה בשלל מדינות אחרות, סגירת התוכנית גרמה לנזק משמעותי לאוכלוסיות החלשות, והעלאת הקיצבאות עלולה לגרום לנזק דומה.
לסיכום ציין עומר מואב מהמרכז הבינתחומי הרצליה את הבעייתיות שבשימוש במדדי עוני יחסיים, את העובדה כי לאור המגמות הדמוגרפיות הנוגעות לאוכלוסיות החרדית והערבית שמירה על שיעורי עוני קבועים היא הצלחה ולא כישלון, ואת הצורך להתמודד עם תופעת עובדי הקבלן דרך פגיעה בתמריצים שיצרו את התופעה – חוסר הגמישות בשוק העבודה – ולא דרך חקיקה המתעלמת מהתמריצים הללו.
המחקר בתקשורת