ד"ר גילעד גרינוולד וד"ר מעוז רוזנטל
מדיניות ציבורית באה לידי ביטוי בהחלטות הממשלה וארגוניה העוסקים בהקצאת משאבים סמכותית. מקור חלק גדול מהחלטות אלה נעוץ בלחצים המופנים כלפי השלטון, ביכולותיו וברצונו להגיב לדרישות. במאמר זה אנו עוסקים בשלב הקודם להחלטות הממשלה על עיצוב ויישום מדיניות ציבורית, הוא שלב יצירת תשומת הלב למדיניות זו על ידי שחקנים פוליטיים הפועלים בזירות שונות ומתחרות. שלב זה קריטי לעיצוב וליישום המדיניות הציבורית משום שהנושאים אליהם מוסבת תשומת הלב של הממשל הם אלו בהם הוא גם יטפל בסבירות הגבוהה ביותר.
התחרות על תשומת הלב הפוליטית מתרחשת בעיקרה בזירה התקשורתית שאינה ניטרלית, כאשר כלי התקשורת בעלי מאפיינים שונים הם שחקנים מרכזיים בתוכה, והם מבקשים להסב את תשומת לב מקבלי ההחלטות לנושאי מדיניות מסוימים, על פי אינטרסים כאלה ואחרים. השאלות שליוו אותנו בניתוח שאנו מציגים במאמר ביקשו לאתר דפוסים מרכזיים של סיקור נושאי מדיניות ציבורית, תוך בחינת השונות בדרך שבה כלי תקשורת שונים מתנהגים בסיקור זה. השאלה הבסיסית שהציג מחקרנו הייתה: עד כמה תשומת לב תקשורתית לנושאי מדיניות תהיה זהה בכל כלי התקשורת? מעבר לכך, עד כמה כלי התקשורת שונים האחד מהשני בסיקור? עד כמה שונות זו נובעת ממניעים אידיאולוגיים? עד כמה היא נובעת ממניעים כלכליים? יתרה מזאת, אנו נוטים לחשוב כי בזמן בחירות הקשב התקשורתי אל הזירה הפוליטית אמור לעלות על חשבון הקשב התקשורתי לנושאי מדיניות ציבורית אחרים. האם כך הם פני הדברים?
סבבי הבחירות של 2020-2019 נתנו לנו הזדמנות לבדיקה של מאפייני הקשב התקשורתי בישראל לנושאי מדיניות ציבורית באופן כללי, ושל הדרך בה בחירות משפיעות על קשב זה. שלושת סבבי הבחירות נעשו בין אותם מחנות פוליטיים, סביב אותה עמדת כוח ועם נושאים כמעט קבועים. מעבר לכך, הסיבוב השלישי של הבחירות סיפק לנו מעין תפנית בעלילה: הגעתו של נגיף ה Covid-19 לישראל והצורך להתמודד עמו. כך שבזמן ובמרחב נתונים, יכולנו לפקח באופן הדוק על מאפיינים מגוונים של תשומת הלב למדיניות ציבורית בכלי התקשורת בישראל, בהינתן מגוון גבוה של אירועים ומהלכים, כולל אירוע חיצוני דרמטי בהיקפו.
בכדי לבחון דינמיקה זו בראי התקשורת, בחנו שלושה עיתונים מודפסים המובחנים ביניהם, הן מבחינת אינטרסים כלכליים והן מבחינת העמדה הפוליטית המיוחסת להם: ״ישראל היום", ״ידיעות האחרונות״ ו״הארץ״. התקופה אשר חקרנו החלה באוקטובר 2018 (לפני ההכרזה על בחירות אפריל 2019) ונמשכה עד סוף אפריל 2020 (חודש אחרי בחירות מרץ 2020). לטובת מחקר זה, בנינו מאגר נתונים מקורי, הכולל קידוד של כל הכתבות שהופיעו בעמוד הראשי של שלושת העיתונים. בסיס הנתונים כלל 3,794 כותרות מהארץ; 2,333 מידיעות אחרונות; ו-2,597 מישראל היום. בסך הכול 8,724 כותרות. כל כותרת נותחה וקודדה כיחידה נפרדת ועצמאית על פי הקשר הפריט ותוכנו. הבחירה להתמקד בכותרות בעמוד הראשי נבעה בעיקר מן העובדה כי הן מהוות מדד מרכזי לבחינת הבניית סדר היום המרכזי בתקשורת. בנוסף, קוראים רבים, בעיקר בעיתונות הפופולרית, נוטים לעיין בכותרות העיתונים בלבד. לכן, ההנחה היא שהן מהוות היבט משמעותי בהשפעת התקשורת על דעת הקהל.
סכימת הקידוד שנעזרנו בה בכדי לנטר תשומת לב לנושאי מדיניות ציבורית היא זו של פרויקט סדר היום הציבורי ההשוואתי (Comparative Agendas Project) שבנוי במטרה להבין הבדלי תשומת לב לנושאי מדיניות בין מקבלי החלטות ובין זירות ציבוריות שונות. פרויקט זה מגדיר 21 קטגוריות של מדיניות ציבורית ועוד כ-220 תתי-נושאים של מדיניות הנובעים מקטגוריות אלה. קידוד טקסטים לפי הנושאים הללו נותן תמונה מקיפה של הנושאים אליהם מתייחסות זירות ציבוריות שונות, בהן הזירה התקשורתית. בכדי למיין את המחויבות האידיאולוגית של העיתונים השונים המרנו את קידוד הכותרות על פי CAP לקטגוריות המקבילות של פרויקט המחקר ההשוואתי של אידיאולוגיות פוליטיות, Manifesto Research on Political Representation (MARPOR). כך קיבלנו גם מאגר נתונים מפורט לגבי נושאי מדיניות ציבורית בהם עסקו כלי התקשורת, וגם אפשרות לתרגם תשומת לב זו לעולמות תוכן פוליטיים-אידיאולוגיים.
בחרנו להתמקד בעיתונות המודפסת כיוון שעל אף היחלשותה בעשור האחרון, היא עדיין נחשבת למקור מידע חשוב, שעליו הקוראים וצרכני התקשורת נוטים להסתמך כאשר הם נדרשים לקבל החלטות בעלות משמעות פוליטית וציבורית. במסגרת הניתוח שביצענו על מאגר הנתונים, ביקשנו לבדוק ארבעה היבטים: שיעור הכותרות בעמוד הראשי של העיתון המוקדש לנושאי מדיניות ציבורית שונים; העמדה הפוליטית-אידיאולוגית של העיתון המשתמעת מנושאי המדיניות הציבורית אותם בחר לסקר; רמת גיוון הנושאים אותם מסקרת התקשורת; וחוסר היציבות (קטיעות או Punctuations) בסיקור זה. שיערנו כי תשומת הלב התקשורתית תהיה מגוונת פחות ככל שמועד הבחירות יתקרב, ושיעור תשומת הלב לבחירות ולמפלגות תלך ותעלה, כשנושא הבחירות יגרום גם לסיקור להיות פחות מקוטע ויותר יציב לקראת מועד הבחירות עצמו. בנוסף, כאמור, בחנו עד כמה סיקור הבחירות היה תלוי באינטרסים הכלכליים של העיתונים, בזהותם המקצועית ובעמדתם האידיאולוגית. הבחינה האמפירית שביצענו הראתה מספר תוצאות:
תקופת הבחירות (בחודש הבחירות) גרמה לכל כלי התקשורת להיות ממוקדים יותר בנושא של מפלגות ובחירות, ולהפחית את הכיסוי של נושא זה כשהמרחק מהבחירות הלך וגדל. מעבר לכך, עם הגעת הנגיף COVID 19, הסיקור התקשורתי ( אף לקראת הבחירות), עסק יותר ויותר בנושא של מחלות ומניעתן, ופחות בנושא של בחירות ומפלגות.
מבין שלוש מערכות הבחירות, המיקוד הבולט ביותר של כלי התקשורת בנושא הפוליטי היה סביב בחירות ספטמבר 2019 שאירעו לאחר חוסר היכולת של המפלגות בכנסת להקים ממשלה באפריל 2019, ולקראת השימוע שהיועץ המשפטי לממשלה היה אמור לקיים לנתניהו באוקטובר 2019 בנוגע לאישומים כנגדו.
"הארץ" גיוון יותר את הנושאים אותם סיקר בהשוואה ל"ידיעות אחרונות" ול"ישראל היום". מעבר לכך, הנושאים אותם סיקר "הארץ" נגעו יותר לנושאים המזוהים עם אידאולוגיה הנוטה לשמאל הפוליטי, בהשוואה למשני האחרים.
הקטיעות בתשומת הלב התקשורתית היו גבוהות בכל כלי התקשורת. הבולט בהקשר זה היה "ידיעות אחרונות". במדדי קטיעת תשומת הלב שלנו, הוא עלה על השניים האחרים, ובלט בהיותו הראשון להתמקד בנושא מחלות ומניעתן עם תחילת משבר הקורונה. הדבר עלה בקנה אחד עם מאפייניו הכלכליים של "ידיעות אחרונות": עיתון הנמצא בתחרות כלכלית קשה ושורד בסביבתו דרך חתירה מתמדת לתשומת לב ציבורית, ולכן בהשוואה לשני האחרים נדרש להבניה משמעותית יותר של סנסציה ודרמה.
לסיכום, ראינו שכלי התקשורת המרכזיים בישראל מהווים מבחינה ציבורית שחקן מעורב, בעל אינטרסים כלכליים ותפיסות עולם אידיאולוגיות מובחנות המשפיעות על הדרך בה הוא בוחן את סדר היום הפוליטי. מעבר לכך, בהתאם למה שהספרות טוענת, אכן מצאנו גם אנחנו כי בחירות מעוררות תשומת לב תקשורתית לנושא של פוליטיקה ומפלגות. עם זאת, מיקוד תשומת הלב ישתנה בין מועדי בחירות כאלה או אחרים, ויהיה תלוי במידת תפיסת התקשורת את הבחירות כחשובות, ובהיעדרם של אירועים דרמטיים שיכולים לעורר יותר את העניין הציבורי.
מבחינה נורמטיבית, הניתוח שלנו הראה כי בישראל הדיון התקשורתי אינו חף ממניפולציות על סדר היום המוצג לאזרחים על ידי כלי התקשורת. ולמרות כך, כל עוד ישנו מגוון של כלי תקשורת בעלי עמדות ואילוצים שונים, הרי שהיכולת לנהל דיון ציבורי פתוח יחסית ממשיכה להתקיים. פגיעה במגוון העיתונאי עשויה לפגוע גם בפתיחות ובהוגנות של השיח התקשורתי בישראל, שהן הבסיס לכל שיח דמוקרטי.
