משפט מבויים 2017
זכויות הקהילה הטרנסג'נדרית במשפט החוקתי והפרטי
הרכב השופטים היושב בדין:
- כב' השופטת דפנה ברק-ארז, שופטת בית-המשפט העליון, ראשת ההרכב.
- פרופ' צבי טריגר, מרצה בבית-הספר למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למנהל.
- עו"ד יוסי מנדלסון, יוסף מנדלסון ושות', משרד עורכי-דין.
הצדדים להליך - הסטודנטים המשתתפים במשפט המבוים:
- צוות העותרת, בשם גב' ליאור ישראלי: גב' רותם אבידר צאליק, גב' שרי ברזל, גב' איה דביר; סטודנטיות למשפטים בשנה השלישית ללימודיהן, בית הספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן).
- צוות המדינה, בשם משרד הבריאות, שירות בתי הסוהר, והקנטינה בבית הסוהר מעשיהו: גב' סתיו לביא, מר אוהד טואטי, מר עמרי קולטין; סטודנטים למשפטים בשנה השלישית ללימודיהם, בית הספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה.
ניהול אקדמי:
- ד"ר נטע נדיב, בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה.
- עו"ד גיא רוה, בעז בן צור ושות'.
צפו בסרטון המלא של המשפט המבוים:
עובדות המקרה:
הוועדה הרב מקצועית לניתוחים לשינוי מין של משרד הבריאות (להלן: "הוועדה") פועלת מכוח התוספת הששית לפקודת בריאות העם (להלן: "התיקון לפקודה") משנת 2014, שנוסחה זהה לחוזר מס' 16/2014 של משרד הבריאות (להלן: "חוזר משרד הבריאות"). התיקון לפקודה חוקק בעקבות עתירה לבית המשפט העליון בה נטען כי הוראות חוזר משרד הבריאות מהוות הסדר ראשוני ויש לעגנן בחקיקה ראשית.
ליאור היא אישה טרנסג'נדרית שנולדה במין זכר. בהגיעה לגיל 18, ביום 1.7.2013, פנתה לוועדה בבקשה לעבור ניתוח תחתון לשינוי מין, בקשתה נדחתה ביום 9.10.2014. בהודעת הדחייה צוין כי ליאור עומדת בכל התנאים הנדרשים לאישור הניתוח, כאמור בתיקון לפקודה, למעט התנאי לפיו נדרש "נסיון מוכח בזהות המגדרית המבוקשת 12 חודשים לפחות מרגע פנייתו למוסד הרפואי בבקשה לביצוע הניתוח", זאת, בין היתר, משום שליאור לא מתאפרת ומסירה שיער כדי לטשטש את מאפייניה הגבריים הביולוגיים.
לאחר דחיית בקשתה, החלה ליאור במאמציה להוכיח נסיון של 12 חודשים בזהות המגדרית המבוקשת. ואולם, נוכח זהותה המגדרית, משפחתה, שמתנכרת לה, סילקה אותה מהבית והיא התקשתה למצוא עבודה. בשל כך, החליטה ליאור לשדוד בנק. ליאור הצליחה בשוד המזוין אך נתפסה יומיים לאחר מכן. בעקבות כך, ליאור הורשעה בביצוע שוד מזוין ונגזר דינה ל-18 חודשי מאסר בפועל בבית הסוהר מעשיהו. יצוין, כי ליאור נשלחה לרצות את עונשה בבית הסוהר מעשיהו ולא בבית הסוהר נווה תרצה נוכח נהלי השב"ס והעובדה שטרם עברה את הניתוח לשינוי מין.
במהלך ריצוי עונשה, חוותה ליאור השפלות ממושכות ומשמעותיות. הסוהרים והאסירים קיללו והעליבו אותה, ואף איימו על חייה. ליאור, שאינה מעוניינת להפסיק את רצף 12 החודשים לטובת אישור הוועדה לניתוח, ביקשה מהקנטינה של בית הסוהר, המופעלת על ידי זכיין פרטי, לספק ולמכור לה מוצרי איפור והסרת שיער, שהם בגדר מוצרים מאושרים למכר על פי נהלי מחלקת הרכש של שירות בתי הסוהר. חן, מנהל הקנטינה, נעתר לבקשתה, אולם הבהיר לה שמחירם יהיו גבוה פי 3 ממחירם הרגיל, זאת נוכח העובדה שרק במחיר זה אספקתם בבית הסוהר לליאור לבדה אינה הפסדית.
ליאור, אשר המחיר הגבוה של המוצרים ימנע ממנה לרכוש אותם בתדירות שתאפשר לה לשמור על רצף 12 החודשים, התרעמה על כך בפני חן, אולם האחרון הבהיר לה שזהו מצב הדברים. בעקבות כך, ליאור הגישה תביעה לבית המשפט השלום, בבקשה שיצווה על הקנטינה למכור לה את המוצרים במחיר השוק, ולחילופין, תבעה פיצוי בשיעור ההפרש בין המחיר שדורשת הקנטינה למחיר השוק.
תביעתה נדחתה. הערעור שהגישה נדחה גם כן, ובשל כך הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (להלן: "בקשת רשות הערעור הראשונה").
במקביל, פנתה ליאור למנהל בית הסוהר, שרון, ודרשה כי מרפאת בית החולים (שהיא בגדר בית חולים כללי ציבורי), תבצע בה ניתוח תחתון לשינוי מין ללא דיחוי. שרון סירב לדרישתה, נוכח העלות התקציבית הגבוהה של הניתוח בה יידרש בית הסוהר לשאת, כמו גם נוכח העובדה שליאור לא קיבלה את אישור הוועדה. עוד ציין שרון כי מדובר בניתוח אלקטיבי ולא ניתוח מציל חיים, ומשכך אין כל הצדקה שבית הסוהר יישא בעלותו. ליאור החליטה להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז נגד סירובו של בית הסוהר לאפשר לה לבצע ניתוח לשינוי מין. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה, וליאור הגישה בשל כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (להלן: "בקשת רשות הערעור השנייה"). במקביל לשני הליכים אלה, הגישה ליאור עתירה לבג"ץ במסגרתה תקפה את חוקתיות התנאי שלפיו נדרשים 12 חודשים ניסיון מוכח בזהות המגדרית המבוקשת (להלן: "העתירה לבג"ץ).
שופט בית המשפט העליון החליט לאחד בין שתי בקשות רשות הערעור לבין העתירה לבג"ץ, ליתן רשות ערעור בשתי בקשות רשות הערעור, להוציא צו על תנאי בעתירה לבג"ץ, ולקבוע את ההליכים לדיון דחוף בפני מותב תלתא. הדיון נקבע ליום 26.6.2017 בשעה 17:00 במרכז הבינתחומי הרצליה בפני השופטים ראש ההרכב השופטת פרופ' דפנה ברק-ארז, פרופ' צבי טריגר, ועו"ד יוסי מנדלסון.