אופוזיציה בזמן מגיפת הקורונה

ד"ר אור טוטנאור

אמנם נראה לעתים שמגיפת הקורונה מאחורינו, אך כפי שלמדנו בשנים האחרונות, גלי תחלואה נוספים עלולים להופיע שוב עם עליית וריאנטים חדשים. ייתכן שהממשלה תיאלץ שנית להגיב בדרכים שונות כגון הטלת מגבלות על חופש התנועה או אכיפת עטיית מסיכות. כדי להטיל מגבלות כאלה, ואף כדי לשכנע את הציבור להיענות להן, על הממשלה פעמים רבות להשיג תמיכה ולגיטימציה ציבורית על ידי שיתוף הפרלמנט, ובתוכו האופוזיציה, בקבלת ההחלטות. לכן, נשאלת השאלה כיצד תגיב האופוזיציה למצב משברי אפשרי שכזה. האם היא ״תיכנס תחת האלונקה״ ותתמוך בממשלה? או שמא היא תנצל את ההזדמנות לבקר את הממשלה על מחדליה-לכאורה?

עמיתיי ואני חקרנו את השאלה הזו בשלב מוקדם יותר של מגיפת הקורונה, תוך בחינה של תגובת מפלגות האופוזיציה בארבע מדינות - ישראל, גרמניה, בריטניה והולנד – לפעולת הממשלה בששת החודשים הראשונים של שנת 2020. בבחינה מצאנו עדות לאפקט ״התאספות סביב הדגל״ (rally around the flag), שבו האופוזיציה התבטאה באופן חיובי מהרגיל כלפי הממשלה. עם זאת, במהרה הפכו התבטאויות מפלגות האופוזיציה לשליליות יותר והאפקט החיובי נעלם.

אופוזיציה בזמן משבר

בתחילת שנת 2020, מגפת הקורונה יצרה משבר ייחודי: בראש ובראשונה משבר בריאותי, אך עם השלכות חברתיות וכלכליות הולכות וגדלות. המשבר השפיע ישירות לא רק על חייהם של אזרחים רבים אלא גם על עבודת הפרלמנט. בתי מחוקקים רבים בעולם ביטלו את רוב הדיונים שלא עסקו בקורונה, העבירו את עבודתם (לפחות באופן חלקי) לעבודה מקוונת, ובמקרים מסוימים שינו את נהלי ההצבעה או תדירות ההתכנסות שלהם, דבר שהגביל את היכולת שלהם לפקח על הממשלה.

מנקודת מבט דמוקרטית-ערכית, ישנן ציפיות מנוגדות בנוגע ליחסים בין האופוזיציה לקואליציה בזמן משבר. מצד אחד, שיתוף פעולה בין הצדדים והסכמה על צעדי ההתמודדות עם המשבר צפוי להגביר את הלגיטימציה הציבורית וההיענות לצעדים אלו. מצד שני, ביקורת מצד האופוזיציה היא חשובה כזרז לדיון ציבורי, החיוני לדמוקרטיה במיוחד בזמן משבר שבו הממשלה עשויה לנסות לצבור כוח ולהחליש בלמים. לכן, חשוב להבין כיצד מפלגות אופוזיציה התנהגו בחודשים הראשונים של משבר הקורונה. לצורך כך, ניתחנו את נאומי מפלגות האופוזיציה בדיונים בנושא הקורונה במהלך ששת החודשים הראשונים של 2020 בארבע המדינות המוזכרות מעלה. ארבעת המקרים הללו מספקים לנו מגוון מבחינת המוסדות הדמוקרטיים הנהוגים בהן ומבחינת חומרת המשבר (נכון לאותו זמן).
אנו התמקדנו בהתבטאויות ביחס לפעולות הממשלה ובנינו מדד רגש, הנע בין רגש שלילי מאוד (שימוש בשפה בוטה או התקפות אישיות) לבין רגש חיובי מאוד (מתן שבחים לפעולות ספציפיות של הממשלה). אנו קודדנו באופן ידני כל פיסקה בכל נאום, תוך שימוש במדד שלנו, ולאחר מכן השתמשנו בממוצע יומי של כל הדוברים מטעם כל מפלגה.

נותנים גב לממשלה

בהתאם לציפייה לאפקט ״התאספות סביב הדגל״ בדעת הקהל, מצאנו שרוב מפלגות האופוזיציה הגיבו לממשלה באופן חיובי מהרגיל בשלבים הראשונים של המשבר (ראו תרשים 1). הרגש הממוצע הפך בהדרגה מחיובי לשלילי בכל אחת מארבע המדינות ככל שהמשבר התפתח. מגמה שלילית זו הייתה ברורה ביותר בגרמניה, בעוד במדינות אחרות מצאנו יותר שונות (אך עדיין עם מגמות שליליות ברורות). בבריטניה ובישראל, חלק מהדיונים היו קצרים למדי, מה שעשוי להסביר את השונות הגדולה יותר.

תרשים 1. רגש מבוטא ממוצע של האופוזיציה כלפי הממשלה בדיוני הקורונה.

מקרא: הציר האנכי מייצג את מדד הרגש המובע על ידי האופוזיציה בתקופה שבין פברואר לתחילת יולי 2020. DEU = גרמניה; UK = בריטניה; ISR = ישראל; NLD = הולנד.

האופוזיציה בישראל: פחות לעומתיות?

כאשר מתמקדים בישראל, חשוב לזכור שבתחילת 2020 כלל לא היה ברור מי מהמפלגות בשלטון ומי באופוזיציה. מערכת בחירות שלישית ברצף התקיימה במרץ 2020, פחות משבועיים לאחר גילוי החולה הראשון בקורונה בישראל. ב-26 במרץ החליט גנץ, שעמד אז בראש מפלגת כחול-לבן, להקים ״ממשלת חירום״ עם נתניהו, בין השאר בשל הצורך להתמודד עם המגפה. בתגובה התפצלו גם מפלגת כחול-לבן וגם איחוד העבודה-גשר-מרצ במפץ פוליטי דרמטי.
תרשים 2 מציג את עמדות ארבע המפלגות שהיו באופוזיציה במשך כל התקופה הנבדקת – ישראל ביתנו, מרצ, הרשימה המשותפת ויש עתיד – לאורך התקופה שבין מרץ ותחילת יולי 2020. החודשיים הראשונים התאפיינו בתנודות חדות מאוד. לאחריהם, החלו המפלגות להתבטא באופן עקבי ושלילי יותר.
באופן מפתיע אולי, המפלגה התומכת ביותר בממשלה בתחילת הדרך היתה דווקא הרשימה המשותפת, שמנהיגיה חזרו והביעו סולידריות מפורשת אל מול איום המגיפה ופנו מעל בימת הכנסת לבוחרי המפלגה בבקשה להיענות להנחיות משרד הבריאות. הרשימה המשותפת, כמו גם מפלגות אופוזיציה אחרות, גם תמכה בחקיקה רלוונטית ככל שזו הגיעה לדיוני הכנסת, גם ובמיוחד כשזו נדרשה בכדי לאפשר את העברת החקיקה, באופן התואם את הקו הפרגמטי הנהוג (לפחות עד לאחרונה) בקרב האופוזיציה הישראלית (ראו למשל את מחקרי כאן).
גם ישראל ביתנו ומרצ היו בתחילה חיוביות יחסית, כנראה בגלל העמדה הייחודית שבה הן עמדו לפני הקמת ממשלת האחדות (למשל, ח״כ פורר מישראל ביתנו עמד אז בראש ועדת התקציבים). המפלגה היחידה ששמרה על קו שלילי וביקורתי לכל אורך הדרך היתה יש עתיד, שייתכן שעבורה ההתנגדות לנתניהו ובהמשך לגנץ היתה אישית ורגשית אף יותר מאידאולוגית.

תרשים 2. רגש מבוטא ממוצע של האופוזיציה כלפי הממשלה – ישראל.

מקרא: הציר האנכי מייצג את מדד הרגש המובע על ידי האופוזיציה בתקופה שבין מרץ לתחילת יולי 2020. IoH = ישראל ביתנו; Meretz = מרצ; JL = הרשימה המשותפת; YA = יש עתיד.

בחזרה לניתוח ההתנהגות בכל ארבע המדינות, ניתן גם להצביע על הבדלים כלליים יותר בין מפלגות שונות. בהתאם לממצאים שהראיתי במחקר אחר (כאן), גודל המפלגה, האידאולוגיה שלה, והניסיון השלטוני שלה, שיחקו תפקיד מכריע גם בדיוני הקורונה, גם בשלבים הראשונים של ״התאספות סביב הדגל״ בתחילת משבר הקורונה. מפלגות גדולות עם ניסיון שלטוני עשיר היו חיוביות יותר בתחילת המשבר מאשר מפלגות בגודל דומה ללא עבר שלטוני. מבין המפלגות בעלות העבר השלטוני, מפלגות גדולות היו שליליות יותר מאשר מפלגות קטנות. מרחק אידאולוגי מהממשלה הגביר את מידת השליליות של מפלגת האופוזיציה, אך באופן שאינו מובהק סטטיסטית כאשר לוקחים בחשבון את שאר המשתנים. כלומר, למרות שמצאנו עליה בהתבטאויות חיוביות כלפי הממשלה בתחילת המשבר, לא מצאנו עדות לשינוי מהותי באופן שבו מתעצבים היחסים בין האופוזיציה לקואליציה, על אף המשבר.

מגפה פוליטית

אם כך, מה אנו יכולים להסיק מהממצאים שלנו מחודשי הקורונה הראשונים, לגבי המצב הנוכחי של המגפה (ככל שהיא תימשך)? איננו צופים עוד מגמה של ״התאספות סביב הדגל.״ המשבר כבר אינו ״חדש״, מפלגות בשני הצדדים כבר הספיקו לתפוס עמדות בנושאים הקשורים למשבר, והרבה מהדיונים כיום סביב ניהול המשבר נובעים מהבדלים אידאולוגיים ארוכי שנים, בניגוד לתחילת 2020. העובדה שהיחסים בין האופוזיציה לקואליציה חזרו למסלולם עוד בחצי הראשון של 2020 מצביעה על כך שיהיה כנראה צורך במשבר חדש, שונה, בכדי לעורר גל נוסף של שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה.
הגברת התחרות בין האופוזיציה לקואליציה על חשבון שיתוף פעולה אינה בהכרח דבר רע בהקשר הישראלי. ייתכן שהאופוזיציה הישראלית, עקב תהליכים ארוכי שנים של פרסונליזציה, פרגמנטציה והבדלים פנימיים בין המפלגות הציוניות ללא-ציוניות, התאפיינה יותר מדי בשיתוף פעולה ״ענייני״ עם הממשלה ופחות מדי בפיקוח וביקורת על הממשלה ובהצבת אלטרנטיבה שלטונית. עם זאת, כיום, כאשר רוב חברי האופוזיציה מערערים על הלגיטימיות של הממשלה עד כדי הימנעות מהשתתפות בעבודת הפרלמנט, דומה שהפוליטיקה הישראלית נעה רחוק מדי על פני המטוטלת לעבר מצב ובו החמרה נוספת ביחסים בין הצדדים עלולה, בסופו של דבר, לאיים על יציבות המשטר. מוטב שכלל המפלגות בישראל ייזכרו שהאיומים האמיתיים על החברה נמצאים מחוץ לבניין הכנסת.

---

ד"ר אור טוטנאור הוא פוסט-דוקטורנט עם מלגת קרן הומבולדט באוניברסיטת מנהיים ופוסט-דוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרשומה מתבססת על המאמר הבא, אשר נערך בשיתוף פעולה עם פרופ׳ Tom Louwerse מאוניברסיטת ליידן, פרופ׳ Ulrich Sieberer מאוניברסיטת באמברג, ופרופ׳ Rudy B. Andeweg מאוניברסיטת ליידן.

Louwerse, Tom, Ulrich Sieberer, Or Tuttnauer, and Rudy B. Andeweg. 2021. “Opposition in Times of Crisis: COVID-19 in Parliamentary Debates.” West European Politics 44 (5–6): 1025–51. https://doi.org/10/gh6qp7