מגדר וימין רדיקלי – לא מה שחשבתם

ד"ר יוליה אלעד שטרנגר, פרופ' סיון הירש-הפלר, ופרופ' ליהי בן-שטרית

אחד הממצאים העקביים במחקר העוסק במגדר ובחירות הוא שמפלגות הימין הרדיקלי, בעיקר בעולם המערבי, מתאפיינות בייצוג נשי דל בקרב נבחריהן ובקרב תומכיהן . עם זאת, הסיבות לתת-הייצוג של נשים בקרב ציבור בוחרי מפלגות הימין רדיקלי עדיין לא ברורות. אפשרות אחת הינה שקיים פער מגדרי בתמיכה במדיניות האנטי-ליברלית והלאומנית המיוחסת לימין הרדיקלי. ואולם, מחקרי עבר מראים כי אין בהכרח הבדלים מגדריים בתמיכה במדיניות מסוג זה. המשמעות האפשרית היא, שמפלגות הימין הרדיקלי מרתיעות נשים מסיבות שאינן קשורות לסדר יומן הפוליטי. מכאן עולה השאלה, האם ייתכן שהסיבה לפער טמונה, לפחות בחלקה, בדימוי המגדרי (הגברי) של מפלגות הימין הרדיקלי, מעל ומעבר לעמדות המפורשות שהן נוקטות?

מחקרים על סטריאוטיפים של מפלגות, בייחוד בהקשר האמריקאי והאירופי, מראים כי הציבור הרחב אכן מזהה מפלגות ימין עם סטריאוטיפים גבריים (קשיחות, תוקפנות, אסרטיביות),בעוד שמפלגות שמאל מזוהות יותר עם סטריאוטיפים נשיים (רוך, חום, יושרה). דימויים אלה חזקים פי כמה כאשר מדובר במפלגות ימין ושמאל רדיקלי.

בשנים האחרונות ניכר כי מפלגות הימין הרדיקלי שואפות לשנות את הדימוי הציבורי שדבק בהן, והן שמות כעת דגש מיוחד על גיוס הקול הנשי. לראייה, ואף שמספרן עודנו קטן מזה של גברים, אנו רואים כיום עליה במספר הפוליטיקאיות המיוצגות בשורותיהן של מפלגות ימין רדיקלי במדינות שונות. האם הגדלת הנראות של נשים בפוליטיקה של הימין הרדיקלי הפופוליסטי, הממוסדת והלא-ממוסדת, אכן משפיעה על תמיכת הציבור בסדר היום שמקדם הימין הרדיקלי, ובמפלגות/תנועות הימין הרדיקלי עצמן? במילים אחרות: ככל שמדובר באסטרטגיה מכוונת, האם היא אפקטיבית?

ממצאי מחקרינו מראים כי עצם שילובן של נשים במפלגה או בתנועה ימנית רדיקלית, עשוי לרכך את תדמיתן, ובכך להפוך אותן ואת המדיניות שהן מקדמות למקובלות יותר על כלל הציבור. זאת, מבלי לשנות את ליבתו הלאומנית, הסמ כותנית והאנטי-ליברלית של סדר יומן.

בסדרת מחקרים שפרסמנו לאחרונה במאמר בכתב העת European Journal of Political Research , בדקנו את ההשערה לפיה הציבור יתמוך יותר במדיניות ימנית רדיקלית ובמפלגה/ תנועה המקדמת אותה, כאשר אותה מדיניות מקודמת על ידי פוליטיקאית /פעילה פוליטית, לעומת פוליטיקאי/פעיל פוליטי. הסיבה לכך, כך שיערנו, היא שהציבור מייחס סטריאוטיפים נשיים יותר לפוליטיקאית/פעילה (לעומת הפוליטיקאי/פעיל), אשר "מרככים" את התדמית הגברית של המדיניות והמפלגה/תנועה. לעומת זאת, שיערנו כי המגדר של הפוליטיקאי/ת או הפעיל/ה הפוליטי/ת לא ישפיעעל תמיכה במדיניות או בתנועת שמאל רדיקלי, היות שלשמאל הרדיקלי מלכתחילה לא מיוחס דימוי גברי. כלומר, נשים בפוליטיקה של השמאל ייתפסו כמייצגות נורמה ולא אנומליה.

מקרה הבוחן לצורך מחקרינו הינו ישראל, בה מאז שנות השבעים נשים מצויות בתת ייצוג משמעותי במפלגות הימין הרדיקלי בהשוואה למפלגות השמאל. עד 1992 הייתה למפלגות הימין הרדיקלי נציגה אחת בלבד בכנסת (גאולה כהן, מפלגת "התחיה"), בעוד שבשנים 1992 – 2003 לא הייתה להן אף נציגה. מגמה זו החלה להשתנות בשנים האחרונות. בין השנים 2013 – 2015 היו למפלגות הימין הרדיקלי שלוש נציגות בכנסת, אשר ייצגו 23% ממושביהן הפרלמנטריים. באופן משמעותי עוד יותר, מספר הנשים בעשירייה הראשונה של מפלגות אלה עלה במובהק לאורך השנים: מ - 10% בשנת 2003 ל - 50% בשנת 2020.

בארבעת המחקרים שביצענו, בהם השתתפו מדגמים מייצגים של החברה היהודית-ישראלית, הנבדקים נחשפו לפוסט אשר פורסם, לכאורה, בפייסבוק – ובו פוליטיקאי/ת או אקטיביסט/ית (ששמו/ה ותמונתו/ה הושחרו) מקדם /ת מדיניות ימין או שמאל רדיקלי(התוכן המדויק של המדיניות נקבע על בסיס מחקר מקדים). הפוסטים נכתבו במיוחד למטרת המחקר, וההבדל היחיד בין תנאי הניסוי השונים היה המגדר של הפוליטיקאי/ת כותב/ת הפוסט. לאחר קריאת הפוסט, הנבדקים התבקשו לדרג את כותב/ת הפוסט ביחס למגוון סטראוטיפים אשר נמצאו בספרות כמייצגים סטריאוטיפים "נשיים" (למשל, חביבות וחמלה) לעומת "גבריים" (למשל, יכולות גבוהות ובטחון
עצמי גבוה). לבסוף, התבקשו הנבדקים לדרג את תמיכתם במדיניות ובמפלגה/תנועה. בארבעת המחקרים, מצאנו תימוכין לכך שכאשר מדיניות ימין רדיקלי קודמה על ידי אישה (לעומת גבר), גברה התמיכה במפלגות ובתנועות אלה, ושתהליך זה מוסבר בכך שהמשיבים נטו לייחס תכונות נשיות יותר לאישה, לעומת לגבר. זאת ועוד, מצאנו כי השפעת המגדר של השחקן/ית הפוליטי/ת על התמיכה במפלגה או בתנועת הימין הרדיקלי הייתה חזקה יותר בקרב ציבור הנשים. הסיבה לכך אינה נובעת, לדעתנו, מזיקה מגדרית (דמיון בין ציבור הבוחרות לנציגה הפוליטית), אלא משום שנשים נוטות להירתע יותר מהתדמית הגברית של הימין הרדיקלי. ואכן, לא מצאנו אפקט דומה כשמדובר במדיניות שמאל רדיקלית – גם לא בקרב ציבור הנשים.

לממצאי מחקרים אלה השלכות חשובות, שכן הם מספקים פריזמה מגדרית חשובה לניתוח ולהבנת דרכי הפעולה וההצלחה של הימין הרדיקלי-פופוליסטי. תת-הייצוג של נשים בקרב המצביעים למפלגות אלה נמצא במגוון רחב של מדינות ולאורך זמן. אך השאלה מדוע כל כך מעט נשים מצביעות למפלגות אלה נותרה פתוחה. הממצאים מעלים את האפשרות כי סיבה מרכזית לפער זה היא ה"גבריות" המיוחסת למפלגות ולתנועות הימין הרדיקלי. כמו כן, הם מראים כי שילוב נשים במפלגות ימין רדיקלי, אשר משמשת רבות מהן כיום לגיוס הקול הנשי, עשויה להיות אפקטיבית ב"ריכוך" תדמיתה של המפלגה, אפילו מבלי לשנות את סדר היום שלה.

על אף חשיבותן של הממצאים הראשוניים הללו, הם מוגבלים מבחינת יכולת ההכללה שלהן, משלוש סיבות עיקריות: ראשית, המחקרים בוצעו בישראל. שנית, כל אחד מהמחקרים התמקד במדיניות ימנית רדיקלית אחת. שלישית, הם התמקדו במנעד צר יחסית של סטריאוטיפים נשים וגבריים. לאחרונה ביצענו שלושה מחקרים נוספים לבחינת השערתנו, אותה אנו מכנים "The Gender Mainstreaming Model" (מודל המיינסטרימיזציה המגדרית). בסדרת מחקרים זו, אשר ממצאיה יפורסמו בקרוב, מצאנו כי הציבור תומך יותר במדיניות ובמפלגה ימנית רדיקלית כאשר היא מיוצגת על ידי אשה (לעומת גבר). הפעם, ממצאים אלה נבדקו בשלוש מדינות (ישראל, ארה"ב וגרמניה), וביחס למגוון רחב של נושאי מדיניות. כמו כן, הראינו כי התופעה מוסברת על ידי מנעד רחב של הסטריאוטיפים נשיים (לעומת גבריים). במחקרים אלה, מצאנו כי השפעת המגדר של הפוליטיקאי על התמיכה במפלגה ובמדיניות חזקה בעיקר בקרב ציבור המגדיר עצמו שמאל פוליטי. תופעה זו מעניינת, שכן כמו במחקרים הראשוניים שכבר פורסמו, דומה כי מגדרו/ה של הפוליטיקאי/ת רלוונטית בעיקר עבור אותם קהלים אשר אינם תומכים בימין הרדיקלי לכתחילה. לסיכום, מחקרינו מסייעים להסביר את הסחף ההדרגתי של תנועות ומפלגות הימין הרדיקלי מהשוליים הפוליטיים למיינסטרים, למרות שרבים מהם לא מיתנו או שינו את סדר יומן הרדיקלי. מחקרינו מראים כי הנטייה ההולכת וגוברת של מפלגות ימין רדיקלי לשלב נשים בשורותיהן בכדי "לרכך" את תדמיתן עשויה לשאת פרי – בעיקר בקרב אותם קהלים אשר נרתעים מתדמיתן ה"גברית" יותר מכל: ציבור הנשים, וציבור מצביעי השמאל.

- --
ד"ר יוליה אלעד שטרנגר היא פסיכולוגית פוליטית במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן
פרופ' סיון הירש-הפלר היא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
פרופ' ליהי בן-שטרית היא פרופסור בבית הספר למדיניות ציבורית ובינלאומית באוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות הברית

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Ben-Shitrit, L., Elad-Strenger, J., & Hirsch-Hoefler, S. (2022). ‘Pinkwashing’the radical‐right: Gender and the mainstreaming of radical‐right policies and actions. European Journal of Political Research, 61(1), 86-110. https://doi.org/10.1111/1475-6765.12442