חרדים לדמוקרטיה

ד"ר אסתי רידר אינדורסקי וד"ר שחף זמיר, המכון לחירות ואחריות אוניברסיטת רייכמן

מערכת היחסים בין הקהילה החרדית למוסדותיה החילוניים של מדינת ישראל וערכיה הדמוקרטיים, היו מאז ומתמיד מקור למתחים ועימותים. אין זה מפתיע, שכן הקהילה החרדית מאופיינת בשמירה על אורח חיים נפרד, בפרשנות מחמירה של ההלכה היהודית, והתבטלות מרצון מול דעת תורה ומה לזה ולדמוקרטיה.

אלא שהמציאות בישראל מעט יותר מורכבת. מצד אחד, החרדים אכן דוחים את הרעיון של דמוקרטיה חילונית - בעיניהם הסמכות העליונה שמורה להלכה הדתית, מה שמוביל לחילוקי דעות עם ממשלות ישראל לדורותיהן ועם החברה הישראלית בנושאי גיוס לצבא, שוויון בין המינים, זכויות מיעוטים, שמירת שבת, חינוך ועוד.

מצד שני, הציבור החרדי לוקח חלק משמעותי במנגנון הפוליטי הישראלי ובתהליכים הדמוקרטיים המנהלים אותו ומהווים את התשתית הרעיונית והמעשית שלו. הציבור החרדי משחק את המשחק הפוליטי הדמוקרטי, מצביע למפלגות חרדיות כדי לקדם את האינטרסים שלו, ונציגיו בכנסת הם שחקני מפתח מרכזיים וקולות בולטים סביב שולחן קבלת ההחלטות בממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים.

לאור הסתירה הזו מעניינת השאלה כיצד החברה החרדית מבינה את הדמוקרטיה הישראלית וכיצד היא מפרשת אותה מתוך הפריזמה הדתית של אורחות חייה. בעידן בו הדמוקרטיה הישראלית עומדת בפני אתגרים מורכבים ומרובים, השאלה הזו הופכת למשמעותית עוד יותר. הבנת התפיסות של החברה החרדית כלפי הדמוקרטיה והמערכת הפוליטית בישראל עשויה לסייע בחיזוי אופיה של מדינת ישראל בשנים הבאות.

כן, אבל

באוגוסט-ספטמבר 2023 ערכנו במכון לחירות ואחריות ומכון אהרן באוניברסיטת רייכמן בשיתוף חברת אסקריא, סקר מקיף בציבור החרדי. הסקר כלל 1135 חרדים ושילב מדגם אינטרנטי וטלפוני, על מנת להגיע לחלקים שמרניים באוכלוסיה החרדית שאין להם גישה לאינטרנט. המדגם נלקח משכבות שונות באוכלוסייה החרדית ושאף לייצוגיות של נשים ושל גברים לא רק בקרב הזרמים המקובלים והידועים- ליטאי, חסידי, ספרדי ואחר- אלא גם על ציר המודרניות- שמרנות.

ממצאי הסקר חושפים תמונה מורכבת: בעוד לציבור החרדי חשוב לחיות בדמוקרטיה, הפרשנות שלו למושג זה שונה מהתפיסה הישראלית המקובלת, כמו גם מהאופן בו נהוג להבין דמוקרטיה בעולם.

מתוצאות הסקר עולה כי לרוב גדול (72%) מהחרדים חשוב לחיות במדינה עם שלטון דמוקרטי במידה רבה או במידה רבה מאד. עם זאת, הפרשנות למושג דמוקרטיה תואמת מי שאורחות חייהם מכפיפות עצמן מרצון לאליטה רוחנית ומי שלא ראו חשיבות בלימודי אזרחות.

אחת משאלות הסקר הייתה פתוחה, והנשאלים התבקשו לתאר בקצרה מהו לדעתם המאפיין החשוב והמהותי ביותר של משטר דמוקרטי. את התשובות קודדנו לקטגוריות דומות והפקנו ענן מילים המציג את שכיחות הביטויים שהשתמשו בהם המשיבים.

מענן המילים עולה, כי אומנם חלק גדול מאד מהחרדים מתבוננים בדמוקרטיה מפריזמה של שלטון העם ושלטון הרוב, אבל בה בעת רבים רואים בה השתקפות של ערך השוויון, החופש, חופש הביטוי וזכויות מיעוט היבטים משמעותיים שמאפיינים דמוקרטיה.

ביטוי משמעותי שחזר על עצמו ומחבר בין התפיסה החרדית הספציפית לתפיסה הרחבה הקלאסית בנוגע  לחירויות וחופש היה "איש באמונתו יחיה". יחד עם ההיבטים הללו בקרב לא מעט חרדים עלו תשובות שמאתגרות את האופן שבו נתפסת דמוקרטיה. היבט שחזר על עצמו וזכה ללא מעט תהודה בתשובות נגע להמעטה בערכו של בג"ץ והבעת רצון לריסון מערכת המשפט. נוסף על כך, מצאו המשיבים מאפיינים של אי כפייה וחופש דת בדמוקרטיה,  כמו גם מי שצריכה לשקף ערכים יהודים של לימוד תורה, שמירת הלכה וכינון מדינה יהודית.

אם כן, התפיסה החרדית את הדמוקרטיה משקפת מערכת ערכים מורכבת, שבה שלטון העם ושלטון הרוב מתמזגים עם ערכי חופש ביטוי וחופש דת. עם זאת, כאשר מדובר על שוויון זכויות ואוטונומיה שיפוטית, פוחתת הנטייה להעריך את עקרונות הדמוקרטיה הליברליים.

איזה מין שוויון

מהנתונים עולה כי רוב החרדים חשים שהמאפיינים של מדינה שבה ישנה הגנה על זכויות של קבוצות מיעוטים; האזרחים בוחרים את המנהיגים שלהם בבחירות חופשיות; לכל אזרחי המדינה יש זכויות שוות; האזרחים נהנים מחופש הביטוי וההפגנה; האזרחים רשאים לקיים את מצוות הדת או לא לקיים את מצוות הדת; ושלכל אזרח מובטח קיום בכבוד - כל אלה חיוניים לדמוקרטיה.

גם מדינה בה התקשורת חופשית לבקר את הממשלה, היא מאפיין שקצת יותר ממחצית המשיבים מצאו כחיונית לדמוקרטיה. לעומת זאת, כנראה ברוח התקופה של "הרפורמה המשפטית", רוב מוחלט סברו שהמאפיין שעל פיו בית המשפט יכול לקבוע שהממשלה פועלת בניגוד לחוק, איננו חיוני לדמוקרטיה, לעומת 18% בלבד שראו בכך מאפיין חשוב.

ניתן לראות, שלהוציא את המאפיין הנוגע לבית המשפט וההטיה שהציבור החרדי חש שמצויה בו (לרעתו), את רוב המאפיינים הדמוקרטיים וחיוניותם הציבור החרדי ידע לאפיין ולזהות.

תמונה שונה במעט התקבלה כאשר נשאלו שאלות לגבי ערכי השוויון. בעוד שנמצא  כמעט קונצנזוס (87%) לכך שלא צריכות להיות לגברים זכויות יתר על פני נשים, הרי שבתשובה לשאלה האם נשים צריכות להיות בין מקבלי ההחלטות בנושאים שונים, התגלה כי פחות ממחצית מהמשיבים תומכים בכך. נוסף על כך, בדומה לתמונת המצב הכללית במדינה, התמיכה הגבוהה הופנתה לשילוב נשים בענייני חינוך, חברה וכלכלה ופחות בנושאי חוץ ובטחון ודת ומדינה.

ומה לגבי שוויון לאוכלוסיות אחרות? בתשובה לשאלה לגבי מידת ההסכמה עם האמירה שבישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים, נחשף כי  רוב המשיבים (60%) מסכימים עם מתן זכויות יתר ליהודים מאשר לאזרחים לא יהודים.

לשם השוואה, מסקר שנערך לכלל האוכלוסייה בישראל באותה תקופה (יולי 2023) נמצאו הבדלים משמעותיים בין חרדים ליהודים שאינם חרדים. 75% מהחרדים הסכימו עם האמירה שליהודים צריכות להיות יותר זכויות מאשר לא יהודים, לעומת 38% בלבד מהנשאלים הלא חרדים, שהביעו הסכמה עם האמירה הזו.

כאשר מציבים מול המחויבות לדמוקרטיה ערך אחר – אופייה היהודי של המדינה, התמונה שוב משתנה. למרות התמיכה והרצון במדינה עם שלטון דמוקרטי, בתשובה לשאלה: "באיזו מידה אתם בעד שמדינת ישראל תהיה יותר יהודית, גם אם משמעות הדבר שהמדינה תהיה פחות דמוקרטית", נמצא שהרוב הגדול של החרדים (78%) בעד שישראל תהיה מדינה יהודית יותר, גם אם על חשבון הדמוקרטיה.

המצוי מול הרצוי

אך האם עמדותיהם לגבי ניתוח המצב המצוי בדמוקרטיה הישראלית יתאימו לאופן בו הם מעריכים את המצב הרצוי? והאם עמדותיהם לגבי מצב הדמוקרטיה שונות במהותן מאלו של האוכלוסייה היהודית הרחבה בישראל?

כדי לבדוק זאת איחדנו שתי שאלות בסקר למדד אחד, ומצאנו שהציבור החרדי תופס באופן ניטרלי את מצב הדמוקרטיה הישראלית (ממוצע 2.97 בסקלה של 1-5). בהשוואה בין חרדים ליהודים שאינם חרדים, לגבי שאלת תפקוד הדמוקרטיה, ניכר כי בקרב שתי הקבוצה ההערכה לדמוקרטיה הישראלית חיובית, אך בקרב החרדים במדגם ההערכה חיובית יותר (ממוצע 7.2 בסקלה של 0-10) מאשר בקרב הלא חרדים (ממוצע 6.4 בסקלה של 0-10).

הנתונים הללו אינם מפתיעים. האירועים והמחאות סביב הרפורמה המשפטית מעידים על כך שבעוד שלרוב הציבור החרדי בכללותו אין בעיה עם הדמוקרטיה הישראלית ותפקודה, לחלק מסוים ממנו שלא מרוצה, נראה כי ניתן לתקנה באמצעות הרפורמה. בעוד הציבור החילוני בישראל רואה סכנה גדולה לה ומעמיד בסימן שאלה את תפקודה ועתידה.

הסתכלות ממוקדת יותר על האופן בו חרדים חשים כי המאפיינים הדמוקרטיים הספציפיים השונים מתקיימים בישראל מאששת את ההערכה לעיל. רק מיעוט מהחרדים (18-27%) מאמינים שבישראל לכל האזרחים יש זכויות שוות; שישנה הגנה על זכויות המיעוטים ושלכל האזרחים מובטח קיום בכבוד. לעומת זאת, כשני שלישים מהם חושבים שבישראל קיים חופש מדת ולדת ושהאזרחים בוחרים את המנהיגים בבחירות חופשיות.

רוב מוחלט של החרדים (62-76%) גם חושבים שבישראל התקשורת חופשית לבקר את הממשלה ובית המשפט יכול לקבוע שהממשלה פועלת בניגוד לחוק. בהינתן העובדה שרוב בקרב החרדים טען כי זהו מצב שאינו רצוי, יתכן כי מדובר בפרשנות ביקורתית של המצב המצוי בדמוקרטיה הישראלית וחוסר שביעות רצון  מהתערבות יתר של בית המשפט.

תוצאות הסקר אינן מפתיעות. "אצלינו זו לא דמוקרטיה" או "פה אין דמוקרטיה" הן קביעות נחרצות שעל פי עדותה של אחת החתומות מעלה נשמעות תדיר במוסדות החינוך החרדיים. הקביעות הללו לא מועלות בשיעור אזרחות בו דנים בדגמים שונים של דמוקרטיות בישראל ובעולם, מכיוון שאין מקצוע כזה במערכת. הן מועלות סתם כך בחיי היום יום, למשל כשהתלמידות רצו לגייס רוב לדחיית תאריך מבחן או כשביקשו שיעור בנושא מסוים.

מקורות ההשפעה

החברה החרדית בישראל היא יציר כפיה של מדינת ישראל, והסדרים פוליטיים בחסות ובמימון המדינה תרמו לפיתוחה וחיזוקה, על כן, למרות המבנים החברתיים הסגורים והמוסדות הקהילתיים, החברה החרדית היא לא רק חברה דתית אלא גם חברה פוליטית מאוד. השילוב בין ערכים דתיים ויישומם במדינה דמוקרטית, יוצר מערכת פרשנויות ייחודית לחברה החרדית שמטבע הדברים שונה ואולי זרה ואף לא מובנת לחברה החילונית.

לסתירה האפשרית בין הרצון המוחלט והמובהק לחיות בדמוקרטיה במקביל לדחיית ערכים מרכזיים מהותיים בה, יכולים להיות שני הסברים. ראשית, המחקר מלמד כי תפיסת-על פונדמנטליסטית הדוחה ערכים ליברליים חילוניים, יכולה לדור בכפיפה אחת עם תפיסה פרקטית, וזו מאפשרת חיים במדינת ישראל עם דמוקרטיה כצורת שלטון אידיאלית ונכונה.

הסבר נוסף עשוי להצביע על ההכרה של הנשאלים החרדים כי היכולת שלהם להתנהל כמיעוט בעל זכויות היא דווקא בשיטה הזו. רק בדמוקרטיה, הם יכולים לשמור על אורח החיים הדתי ולקיים בחופשיות פרקטיקות דתיות. שיתוף הפעולה עם המדינה מסייע לממש את האינטרסים הדתיים והקהילתיים.

לפני כעשור טען החוקר ד"ר בנימין בראון, כי לדמוקרטיה הישראלית לא נשקפת סכנה מהחברה החרדית, וכי ביקורת על הדמוקרטיה רק מסייעת במאבק בכשלים שלה. ההתפתחויות במהלך השנה האחרונה מעמידות סימן שאלה סביב קביעה זו. המאבק על הרפורמה המשפטית והמחלוקת העמוקה סביב אופייה של הדמוקרטיה הישראלית חשף דווקא את השבריריות שלה. התגלתה סתירה מהותית בין המעוניינים בדמוקרטיה ליברלית, הכוללת שוויון זכויות לכול, ובית משפט שמבטיח את שוויון הזכויות הללו, ומולם מי שמעוניינים בדמוקרטיה רק כדי לקיים אינטרסים קהילתיים צרים.

התכנסות התפיסות החרדיות בנוגע למערכת המשפט והמוסדות הדמוקרטיים החילוניים עם תפיסות הימין הישראלי, הובילו לסדק עמוק בדמוקרטיה הישראלית. ככל שכוחם הפוליטי של המפלגות החרדיות יגדל, כך הסכנה לדמוקרטיה הליברלית תגבר. חשוב להביא נקודה זו בחשבון ששוקלים לשלב את המפלגות החרדיות בממשלה עתידית ולא להניח בפניהם "דף ריק" למילוי רצונותיהם, העיקר שיצטרפו, משום שברור מתוצאות הסקר מה יכתבו בדף הזה.

מצד שני שילובם של החרדים כחלק מממשלה ליברלית רחבה יכול לחזק אצלם דווקא את התפיסה הפרקטית. כדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית השברירית, חשוב להבין ולהתמודד עם האתגרים שמציבה התפיסה הייחודית החרדית את הדמוקרטיה. התעמקות במורכבות זו יכולה להוביל למציאת פתרונות שיאפשרו שמירה על עקרונות הדמוקרטיה תוך מתן מענה לצרכים הייחודיים של הציבור החרדי, התעלמות ממנה עלולה להיות הרת אסון.

הטקסט פורסם בליברל, גליון 100, יולי 2024

לקריאת הכתבה באתר