למלחמות יש תוצאות פוליטיות. אחת התופעות המוכרות בספרות המדעית ידועה כ"אפקט ההתכנסות סביב הדגל" (rally 'round the flag): עלייה בתמיכה הציבורית במנהיג עם פרוץ מלחמה או משבר ביטחוני.
כך, למשל, מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 הביאה לנסיקה דרמטית בתמיכת הציבור האמריקאי בנשיא ג'ורג' בוש. בוש, שנכנס לבית הלבן לאחר בחירות שנויות במחלוקת, נהנה מתמיכת 51% מהאמריקאים ערב המתקפה; שבוע וחצי אחריה, 90% מהאמריקאים הביעו את תמיכתם בבוש. גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נהנה מאפקט ההתכנסות: שיעור התמיכה של הציבור הרוסי בפוטין עלה מ-63% ל-83% בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022.
התמיכה הרפלקסיבית במנהיג בזמן מלחמה היא ביטוי לרגשות פטריוטיים. בעת איום ביטחוני אנו חשים הזדהות מוגברת עם המדינה ומצדדים באדם שעומד בראשה ומגן עלינו מפני האויב.
בעת מלחמה, אנו גם שמים בצד את חילוקי הדעות היומיומיים שלנו עם המנהיג ואת טענותינו כלפיו, ולכן קל לנו יותר להזדהות עימו.
האם המלחמה בעזה הגבירה את אהדת הציבור הישראלי לראש הממשלה בנימין נתניהו, בהתאם לאפקט המוכר של התכנסות סביב הדגל? היינו מצפים כי כך יהיה. נתניהו מוביל את ישראל במלחמה כנגד אויב אכזר, שהחלה במתקפת טרור חסרת תקדים – נסיבות שהיו אמורות לייצר אהדה ציבורית כלפיו.
אך נתוני הסקרים של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מציירים תמונה שונה והפוכה מהצפוי. בסקרים אלה אנו מבקשים מהמשתתפים לדרג את יחסם לנתניהו בסקאלה שבין 0 (שנאה) ל-10 (אהדה).
במאי 2023, חודשים ספורים טרם המלחמה, הציבור נתן לנתניהו ציון ממוצע (נמוך יחסית) של 4.3. באוקטובר, עשרה ימים מפרוץ המלחמה, הציון הממוצע לנתניהו ירד ל-3.9. אף שהציון השתפר מעט בחודשים הבאים, הוא נותר מתחת לרמה שנרשמה טרם המלחמה. משמעות הדבר: לא רק שהמלחמה לא הגבירה את התמיכה הציבורית בנתניהו – היא החלישה אותה!
 |
סקר: יחס הציבור לבנימין נתניהו לפני ואחרי השבעה באוקטובר. מקור: נתוני המכון לחירות ואחריות
ביטוי נוסף להיחלשות התמיכה בנתניהו הוא הרצון של רוב הציבור בהתפטרותו. בסקר בחודש מאי 2024 מצאנו, כי 65% מהישראלים סבורים שעל ראש הממשלה להתפטר. הרצון הזה חוצה מחנות: 88% ממצביעי מרכז-שמאל מעוניינים שנתניהו יפנה את מקומו, וכך גם 46% ממצביעי הימין. כלומר, נתניהו איבד את האהדה של חלק ניכר מתומכיו.
מדוע התמיכה הציבורית בנתניהו אינה נוסקת כמצופה במלחמה? מדוע התמיכה בו נשחקת?
תשובה אפשרית היא שהציבור מטיל על נתניהו את האחריות לכישלון של ה-7 באוקטובר. על פי נתונינו, רוב הישראלים – 63% – סבורים כי נתניהו נושא באחריות לאירועי אותו יום. רוב זה כולל חלק ניכר – 39% – ממצביעי הימין. אם הציבור תופס את ראש הממשלה כאחראי לאסון שפתח את המלחמה, אפשר להבין מדוע המלחמה איננה מעוררת את האהדה המצופה למנהיג.
בנוסף, הישראלים אינם שבעי רצון מאופן ניהול המלחמה בעזה. נכון לחודש מאי 2024, 73% מכלל הישראלים – ו-57% ממצביעי הימין – מביעים אי-שביעות רצון מהאופן שבו הממשלה מנהלת את המלחמה.
נראה כי חוסר הנחת של הציבור אינו נובע דווקא מפקפוק במניעיו של נתניהו. רק 14% ממצביעי הימין סבורים כי נתניהו מנהל את המלחמה בעיקר על בסיס שיקוליו הפוליטיים האישיים.
אולם מצביעי הימין פסימיים לגבי תוצאות המלחמה. שבעה חודשים מפריצתה, רק 16% מתומכי הימין סברו כי ישראל מנצחת במלחמה; בקרב תומכי מרכז-שמאל, 4% בלבד ראו ניצחון ישראלי. הציבור, אם כך, רחוק מלזהות את הניצחון המוחלט שנתניהו מבטיח, ולכן התמיכה בו מתערערת.
אבל בהקשר ספציפי אחד, רוב הישראלים אכן מתכנסים סביב נתניהו: כאשר ראש הממשלה עצמו עומד מול איום חיצוני בדמות בית הדין הפלילי הבינלאומי. מצאנו כי רוב מוחץ בציבור היהודי – 91% – דוחים את בקשת התובע של בית הדין לצו מעצר נגד נתניהו כבלתי מוצדקת. הרצון לשים את נתניהו בדוכן הנאשמים בהאג נתפס אצל הישראלים ככתב אישום נגד המדינה כולה וכהפיכת מלחמה צודקת לפשע מלחמה.
אך מחוץ לעניין צו המעצר, הישראלים בעת המלחמה אינם נוהים אחר נתניהו. כאשר ראש הממשלה נתפס כאחראי לאסון ה-7/10 ולניהולה הכושל של המלחמה, הוא אינו זוכה לגזור את הקופון הפוליטי של תמיכה ציבורית רחבה.
המאמר פורסם לראשונה בזמן ישראל בתאריך 15 במאי 2024